השבוע התבשרנו על מוקד מהומות חדש במזה"ת, סוריה. הציבור הסוני-סורי השקט והצייתן, יצא בהמוניו לשטוף רחובות מאובקים ולנסות להפיל שליט עלאווי מלומד. מהצפון אל הדרום ומהמזרח עד המערב המדינה גועשת ורועשת. בינתיים רק פסל נפל. העם הסורי פצוע, תוצר של אחוזי אבטלה גבוהים, מחירי מזון מאמירים ושאר דלקים מהפכניים כגון מעצרים שרירותיים של אזרחים והתעמרות של משרתי ציבור ב"עמחה" סוריה
מאת:אילן גולדמן
האגדות הסוריות מספרות, כי שם משפחתו המקורי של חאפז אל-אסד, אביו של בשאר היה וחש- وحش (בהמה בערבית) ושונה לאסד- اسد (אריה בערבית).
במרתפיהם החשוכים של בתי הקפה הדמשקאים (שם מתנהלים דיונים פוליטיים), היכן שאגדות מקבלות חיים משלהן, בשאר נתפס כ"וחש אל-כביר"- הבהמה הגדולה. אך האריה הבהמתי אינו מתכוון לחלץ טופרים אשר אביו נעץ עמוק בבשרו המדמם של העם.
מניפים בגאווה את הדגל
עד כה, חיצונית, הספורטאים הסורים הפגינו אחדות דעים עם המשטר הסורי, כמו רובו של העם. כי בסוריה זה ידוע: כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחדרי חדרים אלא במרתף חדרי החדרים.
ברוב המפגשים הבינלאומיים, ספורטאים ישראלים קיבלו כתף סורית קפואה. לא מטעמי שנאה, יותר מטעמי מוחבארת (שירותי הבטחון-מודיעין). אך מאז החלו המהומות בעולם הערבי נוצר סדק בכתף וקרני שמש החלו חודרות פנימה.
הכלי החברתי המהולל אשר החליף מפגשים פרונטאליים, היה מוקצה בשלושת השנים האחרונות בסוריה. לא מחמת מיאוס כמחמת ההיסוס. בחודש פברואר האחרון הוא נפתח לשימוש מחודש במדינה. העיתוי אינו מקרי, זהו ניסיון נוסף של המשטר להדק את הרתמה אל צוואר העם ולשלוט בחיה הרשתית. אך למרות זאת, המדיום הפופולארי הפך בין ליל לכלי מגשר בין עמים ובמקרה שלי בין ספורטאים.
אחמד הונידה עם הדגל הסורי
עם נפילת חומת הפייסבוק הסורית, "קשרתי קשר" עם נבחרת האופניים הסורית על מרבית רוכביה. לפתע מצאתי עצמי מתכתב עם ספורטאים מתוסכלים עד שעות לילה מאוחרות, מחליף רשמים ספורטיביים, מקשיב לטרוניותיהם ומנסה לגייס עצה.
הצלחנו לתקשר כשהם נעים בין חסימות מכוונות וצנזורה ארוכת אף של המשטר. בשיא הקונקטיביות אף הצלחתי להביא לכם את סיפורו של האלפואי (מהעיר אלפו) אחמד ויס ויס- ספורטאי השבוע. מה שאינכם יודעים, כי אחרי השיחה עימי, בו הכריז על רצונו בשלום בין העמים, ויס ויס צלח אל מתחת הרדאר. הצלחתי לאתרו רק לאחרונה.
מאז תחילת המהומות מתגלים סדקים בשלדה הסורית. חלק מרוכבי הצמרת הסורים, אשר עד כה הניפו דגלים בשם מדינתם ומנהיגם, מתחילים לצאת כנגד המשטר. כמו חברם המהפכנים הערבים האחרים גם הם עושים זאת באמצעותה-Facebook. אין להקל בכך ראש.
הפנקס פתוח ועטו של האח הגדול רושמת הכול. ספורטאי נבחרת כמוהם כעובדי מדינה. בימים כתיקונם הם מייצגים מדינה ונושאים סמלה ופרצופה אל מעבר לים. והנה אחד אחרי השני, יצאו הסטטוסים- بروح بدم نفديك يا بشار- ברוח בדם נפדה אותך יבשאר.
הנבחרת הסורית
קרוב לוודאי כי הם, בעלי הקשרים הבינלאומיים יהיו הראשונים להרגיש את נחת זרועו של המשטר באם המהפכה תכשל. אך הם אינם מפחדים ולוקחים על עצמם את הסיכון לייצא את המהפכה אל המרחב הווירטואלי הבינ"ל.
אני רק מקווה שאמשיך לראות אותם כשזו תגמר. התחלתי להקשר אליהם האמיצים…
אילן גולדמן
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש בעל תואר במזרחונות ומייסד Road Rush sports המציע בין השאר שירותי ייעוץ לרכישת אופניים.
קישורים: אופניים
