מאת:אייבי גילת

&nbsp

רכיבה על אופניים, ומשפחה, ועבודה, וקריירה ולימודים – מעמסה ענקית על רוכב אופניים. אייבי גילת נוגע בנקודות הקריטיות שמערערות את מערכות היחסים בין רוכב האופניים לסביבה הקרובה ומציע מתכון מוצלח להצלת התחביב

הקפת הכנרת 2007

יום שבת מוקדם בבוקר. השמש עדיין אינה זורחת ובני הבית ישנים שנת ישרים, אפילו התרנגול של השכנים טרם התעורר. זהו סוף שבוע שגרתי של רוכב אופניים – כוס קפה, משהו לנשנש, מילוי בקבוקים ותוך כדי גישוש באפלה יציאה לדרך. כאשר יחזור אי שם בתחילת הצהריים הוא יקבל את המקלחת הרגילה, היא תאמר, "אתה חושב שלא שמעתי אותך יוצא בבוקר, כבר מאז אני לא ישנה." והוא יאמר, "הלכתי על קצות האצבעות וניסיתי להיות בשקט," ההסברים לא יעזרו והיא תאמר, "אתה לא יכול להכין את הציוד לילה מראש. בפעם הבאה אתה תישן בסלון," נוחת גזר הדין.

הבעיה הכי גדולה של התחביב הזה – רכיבה על אופניים, שעבור רבים כל כך הוא הפך לחלק הדומיננטי והמרכזי בחייהם, היא העובדה שהוא שואב זמן בצורה בלתי רגילה. זמן הוא כידוע המצרך הכי נדיר בקוסמוס. בחברה של היי טק וקצב חיים מהיר להחריד מספר שעות העבודה של רוב האנשים הוא עצום. ישנם אנשים שעובדים במהלך השבוע כמעט 50 שעות שזה למעלה מ-10 שעות עבודה בממוצע ליום. במהלך עניינים כזה הזמן הפנוי היחידי שנותר ברכיבה על אופניים, התחביב האהוב עליהם, מתנקז לסופי שבוע.

מה לעשות שאנשים אינם חיים על אי בודד ויש גם התחייבויות אחרות. הדבר דומה לדלת אליה רוצים הרבה מאוד אנשים להידחף בעת ובעונה אחת. במלים אחרות צרות צרורות. "השבת," מודיע מר ישראלי לרעייתו, "יש מרוץ בבית שמש." גברת ישראלי עונה בקצרה, "אתה בודאי שכחת שההורים שלי הזמינו אותנו לארוחה ואת המשחק שהבטחת לבן שלך."

רוכב אופניים הוא סוג של לוליין ההולך על חבל דק בקרקס ומנסה בכל כוחו לא ליפול. בהתחלה הכול נראה היה טוב ומבטיח. בשנים האחרונות נכנסו רבים מאוד לתחום הרכיבה על האופניים. אנשים מפסיקים לעשן, הכרס מצטמקת, יורדים במשקל ונראים מיליון דולר. אבל אחרי כמה זמן באה התפכחות מרה וכואבת. לא רק שהבנאדם נעלם לשעות מהבית אלא שזה מתחיל ממש להפריע לבני הבית. כיום קל מאוד לפרק מסגרות משפחתיות.

"אם לא תפסיק אני אלך מכאן." הטיפות הראשונות שבאות בהתחלה, אלו שהופכות אחר כך למטר כבד, "הרסת לי את החיים עם האופניים האלה," ומכאן קצרה הדרך לכך שאת הלילות שלך תבלה בסלון הבית, לבד.
גם בעבודה הבוס בתחילה מתלהב מהעיסוק האובססיבי בתחביב החדש, "אז איך היה בחוצה גולן?" הוא ישאל כמנסה להיות נחמד, רק כדי אחרי כמה זמן לגלות את המחיר הכבד. רוכב האופניים פשוט מתקשה לתפקד. הוא תמיד עייף ולא מרוכז, ובשלב מסוים מגיע רגע האמת. "תשמע אני מציע שתתחיל להתאפס על עצמך אחרת…".

לרוכבי אופניים התחרותיים שבקהילה כל מה שנאמר עד כאן מוכפל ברמות. הלחץ שלפני התחרויות, האוכל המיוחד, השינה המוקדמת בלילה והיקיצה העוד יותר מוקדמת. עובדה שכל החיים מתחילים להסתובב רק סביב האופניים, ומגיע השלב שבו השותף לחיים מרים ידיים ואומר לעצמו, "מה פה קורה פה?" או "מה אני צריך את כל זה?" יש עוד כאלו שאינם עוצרים באדום ומודיעים לפרטנר, "זה אני או האופניים".

עכשיו דמיינו לעצמכם רכבת הדוהרת על המסילה שמישהו מנוסעיה מרים את מעצור החירום. כך קרוב לודאי מרגיש רוכב אופניים ששותף שלו בחיים מציב לו את האולטימאטום הזה. בין רוכבי האופניים יש גם לא מעטים הלומדים לקראת תארים מתקדמים דבר שכידוע דורש המון זמן וריכוז. ישנן תקופות בחיים הסטודנטיאליים כמו בתקופת הבחינות שהלחץ להצלחה ולהישגים הוא עצום. איך זה בדיוק מתיישב עם אורח חיים של רוכב אופניים מקצועי? אז התשובה היא שזה לא.

לא מעטים הם כאלו מבין שורותינו שמחליטים ללכת על כל הקופה ויהיה מה שיהיה. הצרה היא שלרוב כאשר מתחילים להקריב קורבנות יכולים להישאר בסוף קרחים מכל הכיוונים. המתכון האופטימאלי הוא לשמור על האיזון הקדוש. לנסות ולנהל אורח חיים כזה שיהיה גמיש מספיק עם די דרגות חופש לכל המעורבים בעסקה. הדבר דורש מהרוכב להתאים את עצמו במהירות למציאות המשתנה תדיר לנגד עיניו. לרוכב האופניים ממש לא כדאי להתעקש על דברים כאשר אין את התמיכה המוחלטת מהבית, לא שווה לריב עם הבוס ולאבד את העבודה, או ללמוד בצורה שטחית ולהיכשל במבחן. בינתיים בישראל מעטים הם הרוכבים המקצוענים שתורתם אומנתם, ומרוויחים מכך די כסף כדי להתפרנס מעיסוקם. רוב רוכבי העילית הם עדיין אנשים המתפרנסים מעבודה אחרת ובעלי משפחות.

לא יקרה שום דבר אם אימון נפח שלוקח 4 שעות יתחיל ביום שבת בבוקר בשעה 06:00 ובשעה 10 גג 11 הרוכב יהיה כבר אחרי מקלחת ומשקה התאוששות, וכך יהיה לרוכב האופניים ומשפחתו די זמן גם להקדיש לתחביבו וגם להיות חלק ממשהו אחר שנקרא חיי משפחה. גם לא יקרה שום דבר אם אחת לכמה זמן האימון הקדוש יתבטל, ובמקומו ייקח הרוכב את בני משפחתו לאיזה סוף שבוע. צריך להבין שהגיבורים האמיתיים הם בני המשפחה של הרוכב שמקריבים המון בדרך להצלחתו ולכן הדרך חייבת להיות דו סטרית כדי לשמור על האיזון. מילת המפתח כאן היא מינונים נכונים והרבה מאוד היגיון בריא. משפחה שנדרשת לאינסוף ויתורים מותחת את הגבולות של הסבלנות והאמפטיה עד לקצה.

כדאי גם לדבר על הנושאים הללו ולא לשמור את הכעסים בבטן. גם לנו לרוכבים מוטלת עלינו משימה חשובה מאין כמוה. שומה עלינו לעמוד על המשמר ובדיוק כמו שמצווה עינו להיות בקשר עם גופינו ולהקשיב לו אנחנו חייבים לשמור על ערנות ולא להירדם בשמירה. חיי המשפחה, הלימודים, העבודה והקריירה הם לא פחות חשובים מהתחביב שלנו. תשומת הלב היתירה שאנחנו משקיעים במקום אחד יכולים להיות הרבה מעבר למה שצריך להיות ולפעול לרעתנו בשטחים אחרים חשובים לא פחות בחיינו.

אפשר גם לומר במיוחד לפני תחרות חשובה ש"המצב הזה הוא זמני" אבל ככה בדיוק להתייחס אליו ולא להפוך את הזמני לקבוע. ניתן גם אחר כך לפצות את מי שלדעתכם נפגע מהעניין ובעיקר להקדיש לו זמן ותשומת לב.
רוכבי אופניים מקצוענים בחו"ל הם אנשים שרוב הזמן לא נמצאים בבית. הם חיים בין תחרות אחת לשנייה, במלונות של 3 כוכבים, הרחק מאוד מהזוהר של מסכי הפלזמה. אבל הנקודה היא שזוהי העבודה שלהם, הם מתפרנסים מרכיבה על אופניים. רוכבי אופניים מקצועניים בישראל המתפרנסים מרכיבה על אופניים הם בינתיים מעטים. אל תהפכו את התחביב שלכם לסוג של עבודה. כיוון שאם תקדישו לעבודה הזו את כל זמנכם ומרצכם יכול להיות שתצליחו מאוד אבל להצלחה הזו יהיה גם מחיר יקר מאוד. החוכמה היא למצוא את האיזון העדין בין כל ההתחייבויות של הרוכב ובין הזמן האיכותי אותו יקדיש לרכיבה על אופניים.