יום חמישי ה-21 ביוני – בשעה טובה סיימתי עם כל הבגרויות ואפשר להתמקד בדבר החשוב באמת! ההכנות לקראת היציאה הצפויה בשבוע לאחר מכן למחנה האימונים בשלוש מדינות שונות (הונגריה צכיה ספרד) היו בעיצומן. אין ספק שזה המחנה הארוך והמשמעותי ביותר שאי פעם עמדתי לצאת אליו. אלו עומדים להיות חודשיים שבמהלכם אתחרה בשלוש תחרויות סבב גביע אירופה ואתאמן בשלוש מדינות שונות

מאת:שחר שגיב

אז אנחנו בהכנות האחרונות לפני הנסיעה, זה היה בוקר שגרתי של אימון אופניים כשפתאום גיליתי שהאופניים שלי נשברו! חשבתי באותו רגע שהלך עלי, זאת כבר הפעם השניה ברציפות שאני שובר שילדה באותה שנה! בפעם הראשונה שברתי אותה כי העדפתי להוריד פלטון שלם שדרס אותי ואת האופנים שלי, וזה רק כדי לחוס על נחש שהיה בדרכי…

אז בעזרתו של חבר יקר, נוצר שיתוף פעולה ביני למקס מואושן שדאגו לי לזוג אופניים חדשים ולכל הציוד שהייתי צריך למחנה אימונים, אז מקס מאושן: בהזדמנות זו אודכה לכם, תודה רבה על כל הדאגה, אתם מדהימים!

בשלב הזה ההתרגשות כבר הגיעה לרמות שמעולם לא הכרתי! הכל מוכן ליציאה – הגוף והראש במצב שבו רציתי שיהיו, ואני אחרי אימונים קשים והכנות מנטליות לכך שבחלק השני של מחנה האימונים אהיה לבד (זאת תהיה הפעם הראשונה בה אהיה במחנה אימונים כזה לבד – בלי מאמן ובלי מבוגר שידאג שהכל בסדר, אלא רק אני ואמיתי יונה).

יום חמישי ה 12 ביולי – כל המשלחת הגיעה בזמן לשדה התעופה. התרגשתי בטרוף…הטיסה הייתה בשש לפנות בוקר מה שאומר שהשינה לפני הטיסה (אם אפשר לקרוא לזה שינה) לא הייתה בכלל. הכל נראה ממש טוב והטיסה עברה בשלום. נחתנו בבודפשט ומשם מיד עברנו לתחנה הראשונה – טיזברוס, שם עמדה להתקיים התחרות הראשונה. היו יומיים עד התחרות, וזה השאיר מספיק זמן להתאושש מהנסיעה, להתרגל למזג האוויר ולעשות כמה אימונים לפני התחרות. כל הנסיעה עברה מהר בגלל האווירה הטובה שהייתה עם חברי המשלחת.

ואולי כאן המקום להסביר קצת על התחרות כי מדובר על תחרות מסוג קצת שונה. התחרות היא למרחק קצר בהרבה מהמרחק בו אני רגיל להתחרות (500 מטר שחיה, 12 ק"מ אופניים ו-3 ק"מ ריצה), ומחולקת ליומיים: ביום הראשון יש חצי גמר, וביום השני מתקיימת התחרות האמיתית, כך שצריך לשמור כוחות ליום השני. בחצי הגמר חילקו אותנו לשלושה מקצים עם 25 מתחרים בכל מקצה כאשר רק השמונה הטובים ביותר מכל מקצה עולים לגמר.

התחרות הראשונה של חצי הגמר הייתה טובה, ואני חושב שבסך הכל הדברים עבדו כמו שצריך… אמיתי ואני הצלחנו להגיע בשמיניה הראשונה ולהתחרות בגמר! אבל למרות התכנון וההכנות, את הגמר התחלתי חלש. בשחיה פתחתי פער מהראשונים שהביא אותי לדבוקה השניה באופניים, ולמרות שעבדתי חזק עם שאר המתחרים בדבוקה השניה, לא הצלחנו לתפוס את הדבוקה הראשונה.

המעבר האיטי שלי בשטח החלפה לא שיפר את המיקום שלי ויצאתי לריצה כמעט אחרון מהדבוקה שלי. עדיין לא התייאשתי וניסיתי בכל הכוח לצמצם את הפער שנפתח בריצה אך ללא הצלחה.

אני שמח לבשר שאמיתי סיים את התחרות במקום השלישי. אמנם סיימתי עשירי אבל אני כל כך גאה בנבחרת הישראלית שהשיגה פודיום, אין ספק שזו גאווה ענקית לישראל! כיף להתחיל מחנה אימונים כזה בתחרות מוצלחת.

כבר ביום שאחרי התחרות נסענו למקום שנקרא ארד שנמצא 20 ק"מ מבודפשט, לשבועיים וקצת של אימונים. בחמשת הימים הראשנים כל המשלחת הישראלית עדיין הייתה ביחד. במחנה הזה התאמנו עם ג'ולט, מאמן שחיה בכיר מהנבחרת ההונגרית, שהביא שחיינים רבים לזכיות אולמפיות.

אחרי שהמשלחת חזרה לארץ ונשארנו רק אמיתי ואני, עברנו להתארח עד ה-27.7 אצל משפחה יהודית ששייכת להנהלת איגוד הטריאתלון ההונגרי. בזמן הזה אמנם התאמנו לבד אבל הקפדנו לעבוד בצמוד לתוכנית שאורי זילברמן, המאמן שלנו שלח לנו, כהכנה עד התחרות הבאה שעתידה הייתה להיערך בצ'כיה.

הנסיעה לצ'כיה ארכה לא פחות מ 14 שעות ברכבת. למזלנו זאת הייתה נסיעת לילה כך שרוב הנסיעה ישנתי ולא התחרפנתי כמו שחששתי שיקרה. מהרגע שהגענו לעיר טבור היו לנו יומיים עד התחרות, למזלנו מזג האוויר היה מעולה ורק בלילה שלפני התחרות ירד מבול כל הלילה.

לתחרות הזו זינקנו 80 מתחרים. קיבלתי הרבה מכות במים וכתוצאה מכך גם היציאה שלי התעכבה. לאחר החלפה טובה התחלתי לרדוף אחרי הדבוקה השניה יחד עם עוד שני מתחרים, ואחרי 3 קילומטרים בערך הצלחנו להגיע לדבוקה השניה. הרכיבה הייתה מאוד טכנית, והגשם שירד בלילה רק הוסיף לאתגר. את הריצה התחלתי בהרגשה טובה וסיימתי במקום השמיני. גם שאר הישראלים שהתחרו השיגו תוצאות מכובדות: אמיתי יונה סיים במקום ה 20, רון לוינסון במקום ה37 ורועי זוארץ במקום ה 46.

לאחר יומיים של מנוחה שוב ארזנו את הפקלאות ונסענו לולנסיה שבספרד להתאמן עם הקבוצה המקומית ולהתארח אצל משפחת כנדל – אב המשפחה הוא גם מאמן את הקבוצה המקומית וגם ילדיו (בן 24 ובת 19) ואישתו טריאתלטים. הכל סובב סביב טריאתלון בבית הזה. חם בולנסיה, חם מאוד…לכן נאלצנו, כמו בארץ, להתאמן מוקדם מאוד בבוקר ומאוחר בערב.

אין ספק שהאימונים בספרד היו מדהימים, אבל ארבעת ימי האימונים בפירינאים השאירו עלי הכי הרבה רושם. המקום הזה פשוט מדהים! אימוני האופניים היו קשים במיוחד וכללו המון עליות (בית אורן כפול מליון בערך). אפילו את הריצות עשינו בהרים והרבה הרבה הרבה זמן לא הרגשתי ככה את הרגליים באימוני ריצה. את אימוני השחיה עשינו באגם ובגלל שבהרים, בניגוד מוחלט לולנסיה, מזג האוויר משמעותית יותר קר (הטמפרטורה היתה לרוב 18-19 מעלות) הרגשנו כאילו שאנחנו שוחים באמבטיית קרח!

וביום רביעי ב 15 באוגוסט חזרנו לשבועיים אחרונים של עבודה קשה לפני התחרות האחרונה באגילס.

המשך יבוא….

צלמים: איריס לוינסון והראל זילברמן