רם ברקאי, הישראלי ששחה במים הקרים ביותר שנמדדו, מספר על ניסיון נוסף לקביעת שיא עולם בתנאים קשים ביותר באנטרקטיקה. את ההתאוששות שלו הוא העביר בלפלנד שם התקיימה אליפות העולם
מאת:דני בורשבסקי
לפני מספר שבועות עשינו לכם היכרות עם רם ברקאי, הישראלי לשעבר שגר כיום בדרום אפריקה והתמסר בשנים האחרונות לתחביב הגדול שלו – השחייה במים קפואים, כשמבחינתו להיות שחיין מים קפואים זה אומר להשלים מרחק של מייל (1,600 מטר) בטמפרטורת מים של פחות מ-5 מעלות. לא עבר מאז יותר מדי זמן, אבל בתור מי שהפך את התחביב שלו לעיסוק עיקרי, ברקאי לא עוצר לרגע.
בתקופה של 10 ימים הוא הספיק לשחות במים הקפואים של הקוטב
הדרומי (אנטרקטיקה) והצפוני (לפלנד), לנסות ולשבור שיא עולם חדש, להתעמת עם
כלב ים נמרי, ולראות מקרוב איך הסכנות הגדולות של שחייה במים קפואים
מתממשות. אחרי חודש מטורף שכלל נסיעות ארוכות לשתי קצוות בעולם, הוא חזר
לביתו החמים שבקייפטאון ואנחנו ניצלנו את זה כדי לתפוס איתו שיחה.
עוד כתבות בנושא
> רם ברקאי לא קופא על שמריו
> טיפים לשחייה עם חליפה
> אלעד בנימין בטור אישי
> טל סנונית בראיון אישי
קר כקרח
מה היה בנסיעה האחרונה שלך לאנטרקטיקה בסוף פברואר. מה חיפשת שם הפעם?
"בשבילי אנטרקטיקה היא המקום היפה ביותר עלי אדמות. הייתי חייב לחזור לשם, והפעם לשחות במי הים. בפעם הקודמת שהייתי שם שחיתי באגם עם מים טבעיים, הפעם הרעיון היה להדרים כמה שיותר ולשחות במי ים למרחק של מייל. זו היתה חוויה מאוד מעניינת ומאתגרת. כששחיתי שם בפעם הקודמת, השמש זרחה והמים היו שטוחים כמו מראה.
ברקאי במים. אם הייתי במים עוד 10 דק' הייתי מאבד את ההכרה צילומים: באדיבות רם ברקאי
"הפעם זה היה שונה לגמרי. נכנסתי למים בטמפרטורת מים של 1-, משהו שלא עשיתי לפני כן. היו זרמים, רוחות וגלים וזו היתה שחייה קשה מאוד. בדרך כלל אני מגיע לחצי המרחק תוך 14-15 דקות, הפעם זה לקח לי 21 דקות כששחיתי נגד זרמים וחטפתי מהלומות בפנים. בלעתי המון מים וכשכל הדברים האלה משתלבים בתוך האוקיאנוס הכהה, החוויה היא די מפחידה. אחרי 31 דקות ו-1.2 ק"מ הבנתי שאני לא אוכל להשלים את המייל ונאלצתי לצאת החוצה. זו היתה חוויה מטורפת שלמדתי ממנה הרבה".
באיזה מצב יצאת מהמים?
"המצב הגופני שלי היה טוב. היה לי קר מאוד, לא יכלתי לנוע יותר מדי, אבל המוח שלי תיפקד והייתי בשליטה פחות או יותר. אם הייתי נשאר במים עוד 10 דקות קרוב לודאי שהייתי מאבד את ההכרה, כך שזה לא היה דבר חכם לעשות. בסופו של דבר היה לי מאוד קשה פיזית, אבל עוד יותר מנטלית. היו המון גושי קרח שצפו על המים וכל הזמן התנגשתי בהם, ובנוסף לכל הצרות היה בקרבתי כלב ים נמרי, שזה פחות או יותר הכריש של הים באנטרקטיקה. למזלי הוא החליט לעזוב אותי לנפשי והיה במרחק של 50 מטר ממני. אני לא ראיתי אותו אבל הצוות המלווה שלי עקב אחריו כל הזמן.
"אני עוד אחזור לאנטרקטיקה כי זה מקום מדהים"
"היינו שם בסך הכל שישה שחיינים מדרום אפריקה, כשעבור האחרים זו היתה הפעם הראשונה באנטרקטיקה. תוך כדי הבנתי שלשחות 40 דקות במים האלה זה פרק זמן ארוך מדי. יכול להיות שאם כל הפוקוס של הצוות המלווה היה רק עליי ולא על כל השחיינים זה משהו שהיה דוחף אותי להמשיך. מה שבטוח, אני עוד אחזור לאנטרקטיקה כי זה מקום מדהים".
מספר ימים לאחר שברקאי חזר מאנטרקטיקה לדרום אפריקה, הוא הצפין לחלק הפיני של לפלנד כדי לשחות הפעם במימי הקוטב הצפוני. הפעם הוא מצא את עצמו בחברה של מאות "משוגעים" כמוהו שהתכנסו במקום כדי להשתתף באליפות העולם לשחייה בתנאי חורף. צריך להבין, לא מדובר באליפות שחייה במים קפואים, כפי שנקראת ההתאחדות הבינלאומית בראשה עומד ברקאי. במקרה הזה, מדובר בתחרות שחייה למרחקים קצרים יחסית (בין 25 ל-450 מטרים) במים שהטמפרטורה שלהם מגיעה לאפס מעלות.
נינג'ה בקרח
ברקאי סיפר על התחרות הזאת: "מתוקף תפקידי בהתאחדות השחייה הבינלאומית במים קפואים, הגעתי לתחרות הזאת כדי להכיר עוד שחיינים בתחום ולהציג בפניהם את התחום הספציפי שלנו. בדרך גם השתתפתי שם במקצה הארוך ביותר ל-450 מטר, וסיימתי במקום השני בקטגוריית הגיל שלי. המנצח האסטוני סיים בזמן של 6:55 דקות ואני סיימתי שני בזמן של 7:36 דקות שהוא איטי מאוד בשבילי. שאר המקצים היו קצרים מדי בשבילי אז לא השתתפתי בהם. היו שם בסך הכל 2,000 שחיינים מ-34 מדינות".
מדובר בתחרות שחייה למרחקים קצרים במים שהטמפרטורה שלהם מגיעה לאפס מעלות
אלה היו התנאים שאתה רגיל אליהם בשחייה במים קפואים?
"כן. הטמפרטורה בחוץ היתה מושלמת וזה אומר 0 מעלות עם הרבה שלג מסביב ואוויר יבש. טמפרטורת המים היתה 0.3- מעלות. זה היה בנהר עם מים טבעיים זורמים, כך שהטמפרטורות ירדו מתחת לאפס. אני הגעתי לשם גם במטרה ליהנות ולחוות סוגים שונים של פעילויות ספורטיביות בקוטב הצפוני כמו למשל לרכב על מזחלת כלבים.
מבחינה מקצועית השקפתי על התחרות הזאת עבור ההתאחדות הבינלאומית למים קפואים והגעתי לכמה מסקנות שאציג בפני הוועד המנהל בשבוע הבא. המטרה שלנו כרגע היא לקיים תחרויות שחייה מקצועניות במים קפואים שזה אומר משחים למייל אחד בטמפרטורת מים של פחות מ-5 מעלות. בלפלנד יצא לי לפגוש עוד כמה שחיינים שצלחו את התעלה הבריטית והאירית, שחייני הארד קור ואלה בדיוק האנשים שאני מחפש בשביל הספורט שלנו".
"האירופאים שוחים בדרך כלל למרחקים קצרים יותר"
איך אנשים מתייחסים לשחייה במים קפואים?
"זו גם סיבה לנסיעה שלי ללפלנד, כי הספורט שלנו גדל ואנשים לא מבינים את הסיכונים שיש בו. האירופאים שוחים בדרך כלל למרחקים קצרים יותר ושוהים פחות זמן במים הקפואים. הם אוהבים את זה, אבל הם לא רגילים לשחייה למרחקים. אני ניסיתי לתרום שם את הידע שלי בכל מה שקשור להתאוששות לאחר שחייה במים קפואים. בלפלנד ראיתי שחיין מעל גיל 60 ששחה 250 מטר ולאחר מכן התמוטט ופונה באמבולנס. השמועות אומרות שהוא בקומה. צריך לדעת הרבה על התאוששות במצבים כאלה".
אתם מן הסתם מתמודדים עם זה לבד כי הבנתי שהרופאים לא ממהרים להגיע לתחרויות שלכם?
"זה נושא טעון מאוד. אני טוען שהספורט שלנו הוא אקסטרימי כמו כל ספורט אקסטרימי. הרופאים טוענים אחרת, ולפי ספר החוקים שלהם כולנו כבר היינו צריכים למות. בסך הכל אני לא מאשים את הרופאים כי זה בהחלט ספורט אקסטרימי בתנאים קיצוניים, אני טוען בנוסף שיש מה לעשות ויש איך להתמודד, כי אם תחשוב שאתה נינג'ה בקרח כמובן שיהיו לך הרבה הפתעות".
דני בורשבסקי
