מה יותר חשוב כדי להשיג את מטרת האימון – הגנטיקה או האישיות של המתאמן? האם ישנם סוגי ספורט שבהם יש צורך במבנה גוף מסוים ומורפולוגיה (סיבי שריר) שהנה בקורלציה לסוג הספורט המבוצע? (לדוגמה – רץ 100 מטר הנו עם פרופיל סיבי שריר לבנים-אנאירוביים ברובם ואילו רץ המרתון הנו בעל סיבי שריר אדומים-אירוביים).

אקטומורף קלאסי. המרתוניסט אליוד קיפצ'וגה | צילום: Erik van Leeuwen

הקומפוזיציה (מבנה) של גוף האדם משתנה בעקבות אימונים אירוביים לאורך זמן ובעצם מסייעת בעיצוב הגוף לשם יעילות מכנית טובה יותר בספורט הספציפי. כמובן שיש להתחשב במבנה הגנטי של האדם וסוג טיפוס הגוף (מזומורף – שרירי, אנדומורף – כבד משקל, אקטומורף – רזה) המקנה יתרון בענפי הספורט השונים. לדוגמה: הטיפוס האקטומורף (הרזה) יתאים יותר לריצות ארוכות ולרכיבה על אופניים, המזומורף (שרירי) יתאים יותר לחלק ממקצועות האתלטיקה הקלה (ריצות קצרות, הדיפת כדור ברזל וכדומה) וכן גם לפיתוח גוף, ולעומתם האנדומורף בעל הנטייה להשמנה יתקשה להצטיין בענפי הספורט האירוביים.

עוד כתבות בנושא 

ההבדלים בין נשים לגברים ביכולת ההתמדה באימון 
מה יותר "משמין" – גנטיקה או השפעה סביבתית? 
כשלון מנטלי בספורט – למה זה קורה? 

אגב, בגיל הצעיר מתנסים הילדים בסוגי ספורט שונים ואלו המתמידים באימונים, בדרך כלל מאופיינים במבנה גוף ובגנטיקה שיאפשרו להם להצליח בספורט הספציפי שהם בחרו. היות והיום ברור כי מעבר למבנה הגוף, גנטיקה, וכישרון, הצלחה של ספורטאי משקפת לא פחות את החוזק המנטלי שלו ואת מיומנויות ההתמודדות שלו, וחשוב לבחון גם את מבנה האישיות ומידת התאמתה לעיסוק בספורט.

במידה והפן האישיותי או חוסר בכלים להתמודדות מקשים על הספורטאי, יש לבדוק כיצד ניתן לסייע לו. בדומה למה שתואר לעיל לגבי מבנה הגוף, הרי שבכל האמור באישיות למשל ניתן להצביע על מספר מרכיבים אליהם ניתן להתייחס בהקשר של הספורט. לדוגמה, צורך בגרייה. יש אנשים שזקוקים לרמת גרייה גבוהה, רמת עוררות גבוהה במיוחד, לעומת אנשים להם צורך ברמת גרייה נמוכה יותר. אנשים בעלי צורך ברמת גרייה גבוהה, מומלץ כי יבחרו בספורט אשר יכול לענות על צורך זה, למשל, ספורט בו יש מידה רבה של אקסטרים, לעומת מקצועות קליעה שונים בהם רמת הגרייה נמוכה יותר.

דוגמה נוספת הנה מופנמות (אינטרוורטיות) לעומת מוחצנות (אקסטרוורטיות). ישנם ענפי ספורט בהם מופנמות- רגשות אשר אינם באים לידי ביטוי חיצונית, הנה יתרון כמו חלק מאומנויות הלחימה (כדוגמת קונג פו). ישנן אומנויות לחימה בהן מוחצנות דווקא מהווה יתרון. אגב, מחקרים מצביעים על כך שספורטאים להם צורך גבוה בריגוש והנם מוחצנים מועדים יותר לפציעות. דוגמה נוספת לפן האישיותי והשפעתו על עיסוק בספורט הנה הצורך בחברה. אנשים שהם "חיות חברתיות" יעדיפו קרוב לוודאי ספורט קבוצתי אשר יענה על צורך זה, על פני ספורט אינדיווידואלי.

המופנמים והמוחצנים נועדו לענפים שונים זה מזה | צילום מסך

שינויים במבנה הגוף לאחר אימונים ממושכים 

שחיינים: מאופיינים בכתפיים רחבות וזרועות ארוכות, כך שהשחיין יוכל להפיק כוח רב בזמן גריפת המים. אגן הירכיים צר כך שהתנגדות המים פוחתת. עצמות רגליים צרות וחזה שאינו בולט לפנים מסייעים בציפה מעל פני המים. צרות עצמות בפלג הגוף התחתון אמנם מסייעת לשחייה, אך היא נגרמת עקב העדר עומס נשיאת משקל שהכרחי להעלאת צפיפות העצם.

מבחינת אחוזי השומן נראה ששחיינים מאופיינים באחוז שומן גבוה יחסית למתאמנים אירוביים במקצועות היבשה. הסברה היא שקרירות המים גורמת לטמפרטורת ליבה הנמוכה מזו שביבשה. מסיבה זו ישנה עלייה בתחושת הרעב גם לאחר אימונים עצימים, בעוד שלאחר אימונים עצימים ביבשה כגון ריצה ארוכה, ישנה תחושת שובע. בנוסף לכך, אחוז השומן הגבוה (יחסית) אצל שחיינים יסייע בציפת הגוף מעל פני המים.

השרירים הפועלים תוך כדי שחייה (תלוי בסגנון) בגפיים התחתונים: שרירי מרחיקי הירך ( Gluteus Minimus Gluteus Meduis), שרירי מקרבי הירך, שרירי פושטי הברך– שריר ארבעת הראשים ( Quadriceps). בגפיים העליונים: שרירי מקרבי אופקית של הכתף (הגדול שבהם:  Pectoralis Major ), שרירי פושטי הכתף (הגדול שבהם: Latissimus Dorsi) ועוד.

מבחינה אישיותית שחיינים אשר מתמידים לאורך זמן הם אלה אשר מלכתחילה מתאפיינים ביכולת לדחיית סיפוקים, אינדיווידואליזם וסף סבילות גבוה לכאב כמו גם צורך נמוך יותר בגרייה – שחייה הנה ספורט המחייב עבודה מונוטונית רבה. לאורך זמן יש לצפות כי תהיה עליה ביכולת ההתמדה, סבולת והתמודדות עם מונוטוניות. מאידך, היות ורמת התקשורתיות תוך כדי עיסוק בספורט זה נמוכה יתכן כי תהיה ירידה בתקשורתיות.

השחיינים מתאפיינים ביכולת דחיית סיפוקים. מייקל פלפס | צילום: Karen Blaha

רוכבי אופניים: מאופיינים באגן ירכיים צר המסייע בפעולת רגליים מהירה לשם האצה, חזה שטוח ומותניים צרות המסייעים בהורדת התנגדות האוויר. השרירים הפועלים תוך כדי רכיבה הם שרירי כופפי כפית של כף הרגל  (Gastrocnemus, Soleus), שרירי פושטי הברך– שריר ארבעת הראשים ( Quadriceps), כופפי הברך ( Hamstrings ) ושרירי פושטי הירך (Gluteus Maximus, Hamstrings) וקבוצת כופפי הירך (הגדול שבהם – מותן כסל (Iliopsoas)

מבחינה אישיותית רוכבי אופניים המתמידים לאורך זמן, יתאפיינו פעמים רבות ברמת אחריות ועקביות גבוהה, סבולת והתמודדות עם מונוטוניות. רכיבת אופניים קבוצתית, בדומה לקבוצות ריצה, מאפשרת גם פיתוח ומענה לצורך בתחרותיות ומכאן שיכולה "לדחוף קדימה" ולקדם חלק מרוכבי האופניים. האינדיווידואליסטיים שבניהם ימשיכו להתאמן ולרכב בעיקר עם עצמם או לחלופין ברמה המקצועית יבחרו בענף הרכיבה מול שעון – רוכב המתחרה כנגד הזמן.

רצים למרחקים ארוכים: מאופיינים בפלג גוף עליון לא מפותח, זרועות צרות, אגן ירכיים צר ורגליים ארוכות. מבנה גוף זה מאפשר הפקת כוח רב יותר תוך הפחתת צריכת האנרגיה הנדרשת בנשיאת פלג גוף עליון מפותח, וכמו כן מורידה את התנגדות האוויר בעת הריצה.

הפן האינדיבידואליסטי הוא הדומיננטי. מו פראח | צילום: erik van leeuwen

רצים למרחקים ארוכים מאופיינים גם באחוז שומן נמוך, דבר המועיל בפיזור החום ומשקל גוף קל יותר לנשיאה. השרירים העיקריים הפועלים הם פושטי הירך בעיקר כשהשיפוע חיובי ושרירי הקרסול (Soleus Gastrocnemus). ככל שהמהירות גוברת כך תעלה חשיבותו של ה-Hamstrings (אחד מפושטי הירך) בפעילות.

מבחינה אישיותית, בדומה לשחיינים ולרוכבי אופניים, הפן האינדיווידואליסטי הוא דומיננטי כמו גם מוטיבציה מוכוונת יכולת (בניגוד למוטיבציית אגו למשל), צורך ברמת גרייה נמוכה יחסית (מדובר בספורט מונוטוני), וכושר התמדה. יש לציין כי מוטיבציית אגו מסייעת גם בספורט מעין זה בהגעה להישגים בתחרויות. מוטיבציית האגו מסייעת במתיחת גבולות ויציאה מאזור הנוחות, בדרך אל הניצחון.

גנטיקה או אישיות? 

ללא נתונים גנטיים וכשרון בסיסי לא ניתן להצליח בספורט ספציפי – זהו תנאי ראשוני והכרחי. הפן האישיותי על כל צדדיו ישפיע על מידת ההצלחה והגעה להישגים בתחום הספורט וביכולת להתמיד ולמצות את הכישורים הטבעיים לאורך זמן.

ללא תכונות אישיות מסוימות – חלקן מולדות וחלקן מתפתחות, לא ניתן יהיה להשיג מטרות אימון בכלל וספורטיביות מקצועיות בפרט. במקרים לא מעטים, ניתן להבחין בספורטאים מוכשרים מאוד ועם פוטנציאל להצליח בארץ ואף בעולם בתחום ספורט ספציפי (כמו משחקי כדור או מקצועות אישיים) אך התקווה ו"הפוטנציאל" אינם מתממשים  מכיוון שספורטאים אלה אינם ניחנים ביכולות הפסיכולוגיות הנדרשות לעבודה כה קשה ואף סיזיפית שתביא אותם לתוצאות מעולות ברמה הארצית או אולי העולמית.

אגב, במקצועות מסוימים בספורט בישראל יש לעתים מספר קטן מאוד של ספורטאים, מה שמקל, באופן יחסי, על להצטיין בתחום מסוים לעומת תחום אחר בו יש מאות או אלפי ספורטאים. חשוב לזכור שכדי להיות ספורטאי מקצוען יש צורך גם בסביבה שתומכת על בסיס קבוע לרבות: מאמן מקצועי, מאמן כושר גופני, פסיכולוג ספורט, רופא ספורט, פיזיותרפיסט, אתלטיק טריינר (במידת הצורך בעיקר שהספורטאי חוה פציעה), הורים ו/או בני זוג ועוד.

בנוסף, חשוב להבין שלהיות ספורטאי ברמה גבוהה מאוד מצריך גם ויתורים רבים והקפדה על כללים לא מעטים כמו: הימנעות מצריכת אלכוהול או עישון, הקפדה על שינה בשעות הערב המוקדמות ובהיקף רב, בילויים ונסיעות במידה ותוך שמירה על אורח חיים ספורטיביים גם אז ועוד. מעניין ועצוב גם יחד שמרבית הספורטאים ישקיעו שנים רבות, ואלפים רבים של שעות אימון, ולא יגיעו להישג עליו הם חולמים או שואפים להגיע.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. מנהל מקצוע של קורסי הכשרה למדריכים במכללה האקדמית בוינגייט

דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט