כמעט כמו כל אחד שמחפש שינוי כלשהו באמצע החיים, בדרך כלל לקראת גיל 40, גם אייזיק משה רצה לעשות משהו שהוא לא ישכח לעולם. משהו שימלא אותו, משהו אקסטרימי אפילו מטורף. זה לא היה מרתון. עם כל הכבוד למרתון, זה היה משהו שעד היום עשו רק 483 אנשים בארץ. הוא החליט לתרום כליה בתרומה אלטרואיסטית, שזה אומר לתת חלק מעצמך כדי להציל חיים של בן אדם שאתה לא מכיר. חלק גדול מהתורמים אגב עושים את זה בצורה אנונימית, וממשיכים בחייהם.

בא לתת חיים, יצא עם חיים חדשים. אייזיק משה | צילום: באדיבות אייזיק משה

עוד כתבות בנושא 
איך עושים איש ברזל כשאתה חולה סוכרת? 
מה זה בעצם איכות חיים? 
כיצד תהפכו את הריצה לחלק מהחיים שלכם? 

זה קרה לפני שנה וחצי, אחרי שאייזיק משה החליט סופית שזה הדבר המשמעותי שהוא כל כך רוצה לעשות באמצע המרוץ המטורף שנקרא החיים, ודרך עמותה שנקראת "מתן חיים" הוא למד את כל מה שהיה צריך לדעת על התהליך המורכב הזה. אחרי הניתוח הוא הבין שהתהליך הזה לא הסתכם רק בלבוא לחזק ולצאת מחוזק. מה שקרה בפועל זה שהוא בא לתת חיים וקיבל בחזרה חיים חדשים ואחרים לגמרי מכל מה שהכיר.

"הייתי איש חינוך וניהלתי בית ספר. לא עסקתי בספורט והאיברים היחידים שהזזתי בעבודה היו האצבעות והפה", מספר משה, אב לשישה מהיישוב נווה צוף חלמיש, "הגעתי למשקל של 114 קילו. בסוף התהליך הרופא אמר לאשתי שאני לא נורמלי, ושאם אני לא אכנס למשטר בעצמי, בסוף אני זה שיהיה זקוק לתרומת איברים. זה מה שעשה לי את הסוויץ'".

זה גם מה שנותן את הטוויסט בעלילה לסיפור המרגש הזה, ולפעמים כנראה שגם צריך לקבל בהבנה הערות של אנשי מקצוע שתפקידם בין השאר הוא לעזור לאנשים לשמור על עצמם. משה אימץ בכל הרצינות את ההערה של הרופא, והחליט לנקוט בצעדים דרסטיים. זה קרה אחרי תהליך החלמה של שלושה חודשים, כשלאחר מכן עוד היה צריך לעבור ניתוח נוסף אחרי שהתגלה אצלו לחץ תוך גולגולתי כך שהיה צורך מיידי לבצע ניקוז של דם אחרי שראייתו בעין שמאל החלה להיפגע.

גם הוא בעצמו היה זקוק ל"ניעור". אייזיק משה | צילום: באדיבות אייזיק משה

אחרי שסיים את הטיפולים הרפואיים ועזב את תפקידו במשרד החינוך כדי לצאת לחיים חדשים, הוא גילה את ההתמכרות לריצה. בזמן הקצר שעבר מאז כבר השתתף בשבעה חצאי מרתון. כעת הוא מתכונן למרתון טבריה שיתקיים בחודש הבא, וכל זה עם כליה אחת. מה זה אומר? למען האמת גם הוא עצמו לא ממש שולט בפרטים כי אין עליהם מספיק מידע.

האופי ההתנדבותי שלו גרם לו להיות ככל הנראה תורם הכליה האלטרואיסטי הראשון בארץ שירוץ מרתון: "יש 483 כאלה בארץ שרובם מגיעים מתחום החינוך ולא ממש קשורים לספורט. יש ביניהם כאלה שמשתתפים במרוצים שונים, אבל למיטב ידיעתי אני אהיה הראשון שישתתף במרתון. על פניו אומרים שזה לא אמור להגביל אבל צריך להיות כל הזמן במעקב כי הכליה סופגת את כל הרעלים ועובדת על חצי כוח. צריך להרבות בשתייה. למשל אנשים דתיים לא צמים ביום כיפור בשנה הראשונה שאחרי הניתוח. כל פעם שאני מתייעץ עם הרופאים תוך כדי האימונים למרתון, הם אומרים לי להעלות עוד קצת נפח בריצות ולספר להם איך זה עובד. ברגע שהם רואים שהכל בסדר הם ממשיכים לדרוש ממני לעשות את זה בצורה מבוקרת. בנוסף, כשהחלטתי להתאמן למרתון הגעתי למכון וינגייט כדי לעשות את כל סדרת הבדיקות האפשריות".

הרצים של עמותת "מתנת חיים" | צילום: באדיבות אייזיק משה

אל המרתון הראשון שלו יגיע אייזיק משה עם 25 קילוגרמים פחות ועם ליווי של המאמן יוסי פיש. הוא מתכנן לרוץ עם עוד כמה חברים שמנוסים יותר בריצות למרחקים ארוכים, והמטרה שלו כיום היא קודם כל לעודד אנשים לאורח חיים בריא וגם להכיר למי שמעוניין את האפשרות שאולי נראתה עד לפני כמה שנים הזויה אבל היום היא קיימת – להעניק במתנה חיים למישהו שזקוק להם, כפי שמעודדים לעשות בעמותת "מתן חיים". "לפני כמה שנים לא הייתי מאמין שזה מה שאעשה, תמיד הסתכלתי על הגברים שרצים בטייץ ואמרתי לעצמי 'מיהם האנשים האלה?'. אז עכשיו אני שם ומתאמן למרתון, אמנם המאמן שלי חותר לתוצאה מסוימת אבל אני עוד לא מרגיש שאני שם. אני פשוט רוצה לסיים את המרתון ואחרי זה – אלוהים גדול".

כנראה שאדם שהחליט לעשות מעשה כל כך אמיץ כדי להציל חיים של אחר כבר הגיעה לפסגה כל כך גבוהה שתשאיר אותו גבוה למעלה עם חיוך גדול והרגשה טובה בלב. המרתון? כנראה שזה יהיה הבונוס הגדול שמתלווה לזה. מי חשב פעם שאפשר לתרום כליה באמצע החיים למישהו שלא מכירים? ומי חשב פעם שלרוץ מרתון זו מתנה?