מאת:אלכס וולפסון

אתמול בבוקר ה-19 לאוגוסט התקיים מרוץ הגברים בטריאתלון. 55 טריאתלטים מקצוענים הגיעו לתחרות הכי חשוב של השנה, היכולת שהם הציגו בתחרות לא תשכח להרבה מאד זמן וחלק אפילו יירשמו בדפי ההיסטוריה. היו הפתעות? ועוד איך היו

טריאתלון אילת 2007 צלם: אורי מרשנסקי

מה שהתחיל כיום חם עם טמפרטורה של 23 מעלות ולחות גבוהה רק הלך והחמיר ככל שהדקות עברו, המים להטו והמצב גם לא היה יותר טוב על הקרקע, כבר ברגעים הראשונים ברור היה שהתמודדות הגברים תהיה קשה יותר מהיום הקודם בו התחרו הנשים.

שני הפייבוריטים של המרוץ, שאף אחד לא מפסיק לדבר עליהם, הם כמובן חוויאר גומז הספרדי שזכה כמעט בכל תחרות שהוא השתתף השנה וסימון וויטפילד הקנדי שאולי בחלקו פחות זכיות אבל לא פחות כשרון.

הזינוק

מספר של 55 גברים זה הרבה יותר מממוצע המתחרים בתחרות טריאתלון מקצוענית רגילה, הסינים השקיעו בשטיח גדול ואיכותי שעליו עמדו המתחרים לפני הקפיצה למים, אבל לא זה מה שמנע את הבלגאן ואת הדחק בזינוק. בעת יריית הפתיחה כולם קפצו בטירוף למים, כבר בתחילה המובילים החלו להכתיב קצב מאד מהיר. היו מתמודדים שניסו לתפוס רגליים של מישהו שהוביל, כדי להצליח להחזיק את הקצב ואולי לצאת קצת פחות עייפים, והיו כאלו שבקושי הצליחו לשרוד מאחור את הקצב הרצחני.

שיין ריד הניו זינלנדי, הוביל את השחייה והצליח ליצור פיצול של שתי קבוצות בראש, הוא עמד בראשה של הקבוצה הראשונה, ובראש השנייה עמד הרוסי אלכסנדר ברוקנוב. אחרי כמה זמן, הקבוצה של הרוסי הצליחה להדביק אל הקבוצה המובילה ונוצרה קבוצה אחת גדולה.

הראשון שיצא מהמים היה שיין ריד הניו זינלנדי ועצר את ספליט השחייה על 18 דקות עגולות. ברגע הזה של התחרות הכל עדיין היה נראה רגיל לחלוטין ללא שום הפתעות מיוחדות, "השחיינים" הובילו את השחייה וכל הפייבוריטים לניצחון דבוקים קרוב מאד מאחוריהם.

T2- רכיבה

בלי הרבה הפתעות ובחילוף בזק, המתחרים עלו על האופניים וכל מי שהיה צריך להיות מלפנים נמצא שם. הבולטים לניצחון מכל מדינה היו מוגנים על ידי חבריהם לקבוצה בתוך הפלוטון. היו הרבה השערות בקשר לטקטיקות הרכיבה שהולכות להינקט במשך המרוץ.

לנבחרת ארה"ב נבחרו שלושת הטובים ביותר אחרי מבחנים מפרכים שהצטרכו לעבור וצבירת הרבה ניקוד כללי ובאופן דומה הבחירה של המדינות האחרות נעשתה בדיוק באופן זהה. בשונה מהשאר, הנבחרת הקנדית בחרה את מתחריה בצורה שהעלתה הרבה מאד סימני שאלה ומחלוקות, הם פסחו על ספורטאים שנחשבים יותר חזקים באופן כללי והחליטו לבחור ספורטאים שיותר חלשים כללית ומדורגים יותר נמוך אבל חזקים מאד באופניים ושיכולים להוביל את הפייבוריט של קנדה סימון וויטפילד לניצחון. מה שבעצם ייתן לסימון וויטפילד שני פועלים שחורים שיעבדו למענו ויגרמו לו לרדת יותר טרי לריצה.

כבר בתחילת הרכיבה נוצרה דבוקה מובילה ואפשר היה לחוש בחסרנו של טים דון הבריטי שנשאר הרחק מאחור, מה שמשאיר את נבחרת אנגליה עם תקווה אפסית לניצחון.

אי אפשר להתעלם מהיכולות הרכיבה הטכניות המדהימות של דבוקת הגברים, מראה שונה בתכלית מהרכיבה שביצעו הנשים, ובנוסף לעובדה הזו המסלול קטלני במיוחד שארגנו הסינים יצר אווירה שגרמה לכל טריאתלט שראה את האירוע המופלא הזה לרצות לבוא ולהתחרות בו.

כצפוי אי אפשר היה לראות עבודה מאומצת של הפייבוריטים, סימון וגומז עבדו כמה שפחות. ההשערות כלפי קנדה באמת התאמתו ואפשר היה לראות את קולין ג'נקינס הקנדי פשוט מפרק את עצמו מקדימה בשביל סיימון וויטפילד ובקצב הזה לא נשאר הרבה ממנו לריצה.

ריצה

לקראת סוף הרכיבה התבצעה פריצה של שלושה רוכבים, פרנסיסקו סרנו המקסיקני, דירק בוקל מלוקסמבורג ואקסל זיברואק מבלגיה. אחרי זמן קצר המקסיקני נשר לאחור, אקסל ובוקל הצליחו לא רק לפרוץ קדימה ולהחזיק את הפער מהפלוטון המרכזי אלא גם להרוויח שניות יקרות, והם ירדו 48 שניות לפני כולם מהאופניים, בשביל רץ טוב זה פער שיכול לגרום לו לזכות במרוץ.

בין השניים התבצעה לחיצת יד ידידותית והם יצאו לריצה, מאחר ששניהם לא ידועים כרצים חזקים יש שני דברים שהם ידעו –

1.הסבל בריצה הזו הולך להיות בלתי נסבל, במיוחד שאתה בעמדה של מוביל המרוץ.
2.הפער שלהם לא הולך להחזיק הרבה מאד זמן.

הפלוטון המרכזי הגיע והקצב הרצחני שהוכתב ברכיבה תורגם מאד מהר לריצה, תוך זמן קצר המתמודדים שירדו ראשונים מהאופניים שקעו עמוק מאחור בקבוצת הריצה. אליסטר בראוני, הצעיר האנגלי והמוכשר, הראה שעדיין יש תקווה לאנגליה ללא טים דון והצליח להוביל את כל סיבוב הריצה הראשון. רסמוס הנינג ההולדני פרץ קדימה, מה שגרם לפירוק קבוצת הריצה המובילה ושם את החוצץ בין הרצים החזקים לרצים חזקים באמת.

4 ק"מ לסיום גומז הספרדי מקדימה, בראוני האנגלי, דוכברטי הניו-זינלנדי, וויטפילד הקנדי ופרודנו הגרמני שהוא מתחרה פחות מוכר. בשלב זה ברור שהמדליות הולכות להתחלק בין חמשת המתחרים הללו.

סימון וויטפילד התקשה להחזיק בקצב וגלש קצת אחורה מה שהשאיר
מקדימה את גומז, דוכרטי ופרודנו עם פער בלתי ניתן לגישור. סימון סבל לכל אורך הריצה, אך למרות זאת, הוא נתן תצוגת ריצה מדהימה והצליח להדביק את הפער, 300 מטר לסיום הוא פתח מבערים והתחיל בספרינט סיום שלא השאיר ספקות לאף אחד לגבי יכולתו, רק פורדנו הגרמני הצליח להגיב והקצב המטורף השאיר את דוכרטי ואת גומז מאחור.

50 מטר לסיום, פורדנו הגרמני האלמוני, הצליח לצמצם את הפער על סיימון, ועקף אותו באופן החלטי כשהוא משאיר אותו גמור מאחור, ובאופן סנסציוני הצליח לטרוף את כל הקלפים ולקטוף את הזהב בבייג'ין. הוא סיים את הריצה בזמן של 30:46 דקות ל- 10 ק"מ ובזמן הכללי 1:48:53 שעות.

5 שניות מאוחר מדי הגיע סימון וויטפילד וזכה במדליית כסף, והשלישי עם הארד בוון דוכרטי 12 שניות מהמנצח ומצליח להפתעת כולם להשאיר את הפייבוריט של התחרות מאחור – חוויאר גומז.

אז מי זה בכלל יאן פורדנו אתם שואלים את עצמכם ומאיפה הוא צץ?

תמונה מתוך אתר איגוד הטריאתלון הבינלאומי
יאן פורדנו הוא חלק מהנבחרת הגרמנית שבראשה עמד בכלל דניאל אונגר, יאן הרבה שנים התמודד בסבב ה- ITU ונחשב למתמודד חזק, אבל אף פעם לא הצליח לזכות בתחרות. ברב התחרויות שהוא השתתף דורג במקומות הרבה יותר רחוקים מהראשון.

אין הרבה אנשים שבכלל שמעו אי פעם על פורדנו, הוא לא היה כלול בהימור של אף אחד לניצחון, ברור לכולם שהוא עשה כאן את הלא ייאמן וזה רק העצים את הניצחון המדהים שלו.

תחרות נשים בסימן אוסטרליה

אמס סונוסיל האוסטרלית שורפת את המסלול מתחילתו עד סופו, שלטה באופן מוחלט בתחרות. היא השאירה את כולם פעורי פה ואת העם האוסטרלי שמח מאד. סונוסיל בצעה שחייה מצוינת, הצליחה לעבוד חכם מאד באופניים ונראתה טוב מאד בירידה לריצה – קצב הרגליים היה נראה נפלא לאורך כל הריצה. היא השאירה את ונסה פרננדז (האישה שעשתה את הלא ייאמן בעולם הטריאתלון וניצחה יותר תחרויות מכולם) מאחור וזכתה בזהב בריצת בזק של 33 דקות, אחריה הגיעה ונסה פרננדז ושלישית הגיעה עוד אוסטרלית – אמה מופט שבספרינט סיום מעולה הצליחה לעקוף את לאורה בנט הפייבוריטית.