לאחר הכתבה של קרן גולדבלט על הריצה עם דרור כרמלי, לקוי ראייה וחבר בקבוצת הריצה של 'אתגרים', מביא הוא עצמו על האימונים למרתון לצידה בדרך למרתון. הצד השני של הרצועה

מאת:דרור כרמלי

לפני מספר חודשים החלטתי לפרוץ החוצה ממסגרת החוג, ולהגדיל את מרחקי הריצה. כמובן שהחלטה כזו, במצבי, כרוכה בשיתוף פעולה של אדם נוסף. אבישי, המלווה הקבוע שלי, וטוני, חבר חדש בקבוצה, שמחו לעזור. טוני לקח על עצמו לבצע עמי את ריצות יום ד' בפארק הירקון, והתוצאות לא איחרו להגיע.

15 ק"מ במרוץ אייל וחצי מרתון בית שאן הסתיימו עם תוצאות יפות מאוד.  קרן גולדבלט, שעקבה אחרי ההתקדמות מהצד ובשקט, ראתה את הפוטנציאל ופנתה אלי באחד הימים ושאלה אותי אם הייתי רוצה לעשות איתה מרתון. “אני? מרתון? איך?”, תמהתי. “אתה חזק", הבטיחה לי. “אם תגיד 'כן' נעשה את זה ביחד". אמרתי 'כן'. בתוך זמן קצר הגיעה תכנית אימונים מפורטת, שלקחה בחשבון את חוסר הניסיון שלי בריצות כה ארוכות.

שתי מגבלות נוספות שלקחנו בחשבון היו העובדה שאני לא יכול לרוץ יותר משלוש פעמים בשבוע, והעובדה שלא רצינו לפגוע בפעילות השוטפת של קבוצת "אתגרים". האימון הראשון נקבע למרוץ הוד השרון. “איך?”, שאלתי את קרן. “פשוט מאוד. אני אוספת אותך עם הרכב, נגיע למקום כחצי שעה לפני כולם. נרוץ 5 ק"מ לבד ואח"כ נצטרף לשאר החברים למקצה של ה-10 ק"מ".

הייתי נרגש מאוד. אמנם קרן ואני חברים באותה קבוצת ריצה מזה זמן רב, אולם לא הזדמן לנו לרוץ יחדיו כשאנו מחוברים ברצועה. לאט ובטוח קרן ואני למדנו אחד את השנייה. “ באיזה צד של הרצועה נוח לך לרוץ? מה אתה רואה ומה לא? איזה הנחיות מיוחדות לפני מכשולים?”. העניינים המשיכו לזרום, כשטוני ואבישי משלימים את החסר בשבועות שבהם קרן לא נמצאת בארץ. שנינו לא אוהבים שגרה, ולכן כל אימון הוא משהו מיוחד.

קרן ודרור במרוץ עין גדי

את אחת הריצות הארוכות, למרחק 27.5 ק"מ, קבענו לשעת אחה"צ בתל אביב. קשה במרחק, קשה בשעה, ובנוסף לכך קרן בדיוק שבה מנסיעת עבודה בחו"ל, ללא שעות שינה וללא מנוחה. התקווה שלי להקלות בשל העייפות של קרן התפוגגו כלא היו ברגע כשקרן הופיעה רעננה ונמרצת כאילו לא חזרה רק לפני מספר שעות מנסיעה ארוכה.

התחלנו בריצה כשאנחנו מתייעצים זה בזו כיצד למלא את המרחק. הצעתי לרוץ לכיוון הנמל ומשם דרומה לצד הים ואם יהיה צורך נחזור לכיוון רידינג.למזלנו, מזג האוויר הקריר השאיר את בלייני בתי הקפה והמסעדות בביתם, והטיילת הייתה פנויה למדי. קרן, בתושייתה, פתרה את בעיית המים בדרך מקורית: שתיית מים במסעדות שבדרך. “הם לא יעזו לסרב לתת לנו מים", היא הבטיחה.

כמובן שמלצרי בתי הקפה שבדרך שמחו לסייע לנו ולהגיש לנו כוס מים בכל עצירה. הריצה חלפה לה בכיף, כאשר קרן מתמרנת באצילות בין מכשולי הטיילת והבליינים המעטים שבכל זאת החליטו לפקוד את הרחובות. בשלב מסוים הגענו לקצה הטיילת, ונאלצנו לטפס על גבעה תלולה ולהיכנס לתוך איזור שתוחם בין יפו ובת-ים.

שבנו על עקבותינו, והשלמנו עוד כ- 2 ק"מ בכיוון צפון, ומהנמל בחזרה לכיוון החנייה בפארק. בקילומטרים הספורים שחלפו בפארק דאגתי לגנוח ולהתלונן בפני קרן ללא הפסקה תוך כדי נסיון לשכנע את הרגליים הסרבניות שהכאב הוא רק בראש. “אתן יכולות לעשות את זה", הזכרתי להן כל הזמן.

קרן ואני קבענו שלרוץ ביחד את חצי מרתון עין גדי יהיה אימון טוב, כאשר כל אחד מאיתנו יגיע מביתו וניפגש בשעה 8:15 ליד לוח התוצאות. העומס הרב בנקודה גרם לעיכוב באיסוף ערכת הריצה, כך שלקח זמן רב עד שהגעתי למקום. בנקודת המפגש לא מצאתי את קרן, וכשזמן הזינוק הלך וקרב ביקשתי סיוע ממספר אנשים שהיו באזור.

ביקשנו מהקריין לקרוא לקרן להגיע לנקודת המפגש, והתברר שקרן עשתה דבר דומה רק בנקודת הזינוק. שנינו לא שמענו את ההודעות שיועדו עבורנו. למזלנו, בנה של קרן שמע לפתע את ההודעה מאזור הרישום וקרן רצה לאסוף אותי. יריית הזינוק נשמעה, וכך הזדנבנו לנו עם אחרוני הרצים.

חלפנו על פני הרצים האיטיים, ומשכנו לכיוון אלו שרצים בקצבים שלנו כאשר אני מתלהב ורץ מהר מהמתוכנן, וקרן מרגיעה ומנחה אותי לשמור כוחות. לאחר שסיימנו את מלאכת העקיפות, נפרדנו מהרצועה האלסטית כאשר רצנו לצידו של הפס הלבן במרכז הכביש ונכנסו לשגרת ריצה. כשהגענו לנקודת חצי המרחק, המים בתחנה כבר נגמרו וקרן החלה לאסוף בקבוקים מאנשים שעוד נותרו להם מים. קצת מפחיד לרוץ ביום חם שכזה ללא מים.

המשך המסלול היה מצוין, עמדות המים תפקדו כראוי והמשקה האיזוטוני שנטלנו החזיר לנו לכוחות ליתרת המסלול. עוד אתגר הסתיים לו בדרך למרתון. הריצה עם קרן היא חוויה חברתית מיוחדת. היא מכירה את כולם, וכולם מכירים אותה. נחמד לשמוע צעקות עידוד וקריאות תמיכה בכל מקום שבו אנו רצים. יותר מכל, אני שמח על האתגר שקרן ושאר החברים בקבוצה הציבו בפני.

 עד לא מזמן לא הייתי יכול לשער לעצמי שאתאמן לריצת מרתון. בלי קרן וקבוצת אתגרים לא הייתי מסוגל לעשות את זה. בעוד מספר שבועות קרן ואני נתייצב יחדיו על קו הזינוק של מרתון תל אביב. אם תראו אותנו בדרך, תנו איזו צעקת עידוד.

דרור כרמלי
בן 45, נשוי ללילך ואב ל-4 ילדים. מתגורר באשדוד ועובד כמהנדס תוכנה בתעשייה האווירית.
עמותת "אתגרים", אליה הצטרפתי לפני כשלוש שנים ומתנדביה המיוחדים במינם, איפשרו לי לשוב ולהשתתף בפעילויות ספורטיבות ואתגריות
כמו: שייט, רכיבה על אופניים וריצה.

קישורים: ריצה, מרתון