30 ק"מ עליה. 1890 מ' מצטברים. 30 ק"מ ירידה . סה"כ 60 ק"מ. רובם באיטליה ומקצתם בשוויץ.
מאת:אבינועם ברוכין
בהיותי בן שישים, ברכו אותי אוהבי ואחלו לי שאמשיך לכבוש פסגות. לא תארתי לעצמי שחצי שנה אחרי האירוע אזכה להגשים את הברכה באופן כל כך מפתיע.
לרוכבי האופניים בעולם יש כמה וכמה מקדשים, רובם באירופה. אתרי קדושה אלה נמצאים רובם באלפים, בפירינאים ובדולומיטים. קדושתם ניתנה להם מאז החלו לפקוד אותם רוכבי אופניים. כל רוכב יודע שכל עוד רוכבים במישור או בירידה, זה "קלי קלות". אבל כשהשיפוע עולה ומתחדד והגרביטציה מתחילה להכאיב, חל מהפך דרמטי בסיפור.
ה"הר הקדוש" הזה, בשמו האיטלקי , Stelvio נמצא באזור המרוחק כ-80 ק"מ מערבית מהדולומיטים ובעצם שייך כבר לאלפים השוויצרים המזרחיים. גובהו 3450 מטרים והוא חלק מרכס הנושק ל- 4000. מעבר ההרים (ה- PASS) שחוצה אותו הוא "רק" בגובה 2757 מטרים. כיאה ל"עליה לרגל" לחובבים, גם אם גישתם מקצועית לחלוטין, מגיעים ברכב אל אחת העיירות הציוריות הסמוכות. אלה, מדהימות ביופיין ומוקפות נוף מחורץ ערוצי מים זורמים, אלפי מטעי כל טוב ופסגות רחוקות עטורות שלג נצחי. עורכים חימום קל תוך התקרבות למקדש וניגשים ל"טכס".
אורך העליה כ- 30 ק"מ מהם כ-2000 מ' טיפוס. חלקו ב"מתקפת אחוזים" קשה. אם לא תעמוד על הדוושות ותטלטל את ה"נסיכה " מצד לצד, תחרוק שיניים, תשיר ובמיוחד תזיע כמו בעבודה בגינה בצהריי היום באוגוסט- רב הסיכוי שתיעצר! לצורך העניין, מסומנים הק"מ בסימונים גדולים על גבי הכביש. לכל פיתול, מספר ברזל. להר הזה 48 פיתולים החרוטים על גבי אבני דרך. זהו המסלול עם מספר הפיתולים הרב ביותר באיטליה. על הכביש המתפתל ומטפס, רוכבים מאות רוכבי אופניים, אופנועים, ונוסעות מכוניות מרוץ שנהגיהן באים להתחרות בעליות. במהלך הרכיבה רואים גם נופשים רבים, חלקם חווה טראקים נפלאים במסלולי הטיול המסומנים בהרים.
Stelvio נמצא באזור המרוחק כ-80 ק"מ מערבית מהדולומיטים צילום: Idéfix
הבוקר החל כיום בהיר מדהים ביופיו עם תחזית של 20% לממטרים פזורים שיחלו אחה"צ. אז זהו, שלא! יש "אמרה צרפתית" ידועה : "the weather in the mountains changes very quickly ". אנחנו למדנו זאת שוב ובגדול.
הגענו לנקודת הזינוק ולקראת השעה 12:00 התחלנו לרכוב. על ההר, המבהיק בלובנו החלו מצטברים, להגברת הקיטש, עננים קלים ולבנבנים. אחרי שעת רכיבה ראשונה, החל טיפטוף קל והשמש נעלמה. בק"מ ה-20, כבר ירד גשם ממש. עשרת הק"מ האחרונים הם אינטרוואלים של שמש שמקפיצה מיד את הטמפרטורה ומעלה אדים מהכביש. אלה הופכים לענן שיורד על ההר ומוריד…מבול! לחברותי ולי הסכם לא כתוב שנקבע בשנות הרכיבה המשותפות שלנו: בעליות רוכב כל אחד בקצב שלו ונפגשים בבית הקפה למעלה. אני מרים ראשי מדי פעם וצופה בחרדת קודש בנחש -הכביש המתפתל. כל עיקול תלוי מעל קודמו על קיר אנכי שמבהיר לך שוב ושוב שההר הזה אינו סתם "עוד פסגה", אלא מסלול לאבחון אישיותך, כוחך הפיזי והמנטאלי. עכשיו אין סיכוי שאסתובב. רטוב, אני ממשיך לטחון את העליה וסופר את הסיבובים. עוד עשרה, תשעה….. שלושה, והופ אני למעלה. שם, ב-7 מעלות, ניתך גשם מעורב בברד (טוב אני רגיל מישראמן אילת 2009). אני מחנה את האופניים ונכנס, קפוא, לאחת המסעדות. מישהו עוזר לי לפתוח את סגר הקסדה ובעזרת שינַי -אני מסיר את הכפפות. היות וקיץ – לא פועלת ההסקה. אני מסיר את הבגדים הרטובים ושותה שתי כוסות תה ברצף. בחוץ סופה, ברקים ורעמים. אחרי שאני מתאושש מעט אני יוצא ופוגש את תמי וזהר. זהר לא מוותרת, מתארגנת ומתחילה במסע למטה. הפעם בכביש שכיוונו הפוך והוא יורד במסלול מתפתל לעיירה בשוויץ ומשם בחזרה לאיטליה. תמי ואני מחליטים שלא נסתכן וננסה למצוא פתרון תחבורתי לירידה. בחוץ מתגברת הסופה והגשם מתחלף בשלג. אין מוניות על ההר, אבל מסתמן פתרון בדמותו של אוטובוס שבשעה 17:00 יורד לעיירה שממנה התחלנו. השעה עכשיו 15:45. נחכה. עברנו ללובי של מלון נחמד, קרוב לתחנת האוטובוס, התחממנו, קצת התייבשנו ובינתיים צפינו בשידור קטע הררי של הטור דה פראנס.
כל עיקול תלוי מעל קודמו על קיר אנכי (צילום: Christian Gruber)
הסופה בחוץ בעיצומה. 10 דקות לפני מועד הגעתו הצפויה של האוטובוס, אנחנו יוצאים לקבל את פניו. מחכים בחוץ חצי שעה והוא לא מגיע. חזרנו לתוך המלון, קפואים לגמרי. בירור קצר לגבי מונית, שתבוא מאחת העיירות גורם לנו להחליט שאנחנו יורדים ברכיבה. הסופה נרגעת בבת אחת אבל קר נורא. הידיים לא מגיבות. הירידה תלולה מאד והכביש רטוב וחלק ואני רועד כעלה נידף. צריך לרדת 30 ק"מ, הפעם בדרך אחרת, שלא ישעמם. תמי נעלמת בירידה ואני ממש זוחל למטה. הכידון מיטלטל כאחוז טירוף אבל אני שולט ויודע שיהיה בסדר. עשרת הק"מ הראשונים כואבים מאד, אבל אז – הכביש יורד לתוך גיא ואפילו קורה הלא יאומן! זורחת שמש ומחממת את העצמות הזקנות.
עליתי להר ברכיבה של שלוש שעות. ירדתי בשעתיים. הנה נכבשה לה עוד פיסגה ואחת מהקשות. 30 ק"מ עליה. 1890 מ' מצטברים. 30 ק"מ ירידה . סה"כ 60 ק"מ באיטליה וקצת בשוויץ.
הגענו למלון לקראת חצות. את ארוחת הערב החליפה פיצה. כמאמר הגיבורים: "קשה יש רק בלחם".
