לטור מס' 01 של טובה קידר | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07 |
היום (ראשון) הוזנקה תחרות Challenge Roth למרחק איש ברזל בגרמניה. גם אני רשומה לתחרות הזו ועל ההכנות לקראת התחרות ועל הימים האחרונים אני כותבת טור שבועי בשוונג.
אז הנה הגיעה היום האמיתי! בזמן שאתם קוראים את הטור האחרון שכתבתי לכם, אני מתחרה בתחרות איש הברזל בצ'לנג' רות', בוודאי אני אהיה כבר בשלב הריצה. אך כמה ימים לפני, עוד הייתי בשכנועים עצמיים שמוקדם עדיין להתרגש. אך לפרפרים דעה משלהם והם כבר החלו לפרפר בבטני על אפי ועל חמתי. בשבת לפני שבועיים רכבתי 180 ק"מ ועמדתי בגבולות הזמן שהמאמן שלי, תום מרמרלי, הציב לי לרכיבה בתחרות.
"מתי כבר יגיע היום האמיתי?" | צילום: אלבום פרטי
בשבועיים שלפני התחרות אני במשרה מלאה כסבתא ל-4 נכדים שהוריהם נסעו לחגוג בטרק באירופה, אך המחשבות אינן מרפות. את הטייפר התחלתי כשהנכדים הם אלה שקובעים את סדר יומי. אז את האימונים אני נאלצת להתחיל ב- 8:30 בבוקר, כשהשמש כבר למעלה בשמיים והלחות "דופקת שעון", אבל זה לא מה שישבור אותי, בטח לא בשלב הזה. אני נצמדת לתכנית ומוטרדת בכאב שמופיע בשכמות במהלך ריצה ממושכת. רם המעסה ויעל הפיזיותרפיסטית, עובדים קשה ועושים ככל יכולתם להקל עלי. אני מקפידה על תזונה מאוזנת, אך ממשיכה להוריד במשקל ונהנית לשמוע את המחמאות. בשלב הזה כל הקצוות אמורים להיות סגורים. כל הספקות לגבי ציוד, תזונה, מקצבים, ביגוד וכו' מקבלים אישור אחרון. זהו טייפר. אין יותר מקום לניסוי וטעיה.
אני מתבוננת על חבריי לקבוצה שנוסעים לתחרות ונראים כמו נמלים חרוצות שעובדות ללא לאות. האחרים מביטים מהצד. מחמיאים. משתאים, תומכים ובעיקר מחזקים. איזו חבורה מופלאה יש לנו כאן. החל בצוות המאמנים, החברים והמשפחות. כולם נרתמו להביאינו אל היום הגדול הזה. לא עובר יום מבלי שאדמיין את הימים הקודמים לתחרות, את יום התחרות תוך שאני מנסה למצוא פרצות. באחד הימים פגש אותי אחד ממארגני הנסיעה בתום ריצה ארוכה ואמר לי בחגיגיות: "את בכושר מעולה!". כמובן שחייכתי אך בליבי חשבתי", מה הוא יודע? הוא בכלל לא מעלה על דעתו שקשה לי. או שאולי אני באמת בכושר טוב? ימים יגידו! כמובן שכל יום אני מוצאת מה עוד לשפר ולתכנן.
גם הנכדים שמתחילים להציף בשאלות כמו "מתי כבר יגיע היום האמיתי?", מעצימים את המתח. אמנם כבר החלטתי שיהיה מה שיהיה, לא אוותר ואסיים בכבוד, אך החששות כבדים והרצון לא לאכזב לא נותנים נותנים מנוח. כל שנותר הוא להמשיך ולהתכונן בדרך הנכונה, לנוח, להתארגן עם הכל, לעלות על המטוס ולהגיע לתחרות!
