הבנות שלכן עוסקות בספורט? בוודאי תרצו לדעת מהם העקרונות הבסיסיים לתמיכה משפחתית כדי שבתכם לא תצטרף לסטטיסטיקה המצערת של בנות העוזבות את העיסוק בספורט החל מגיל 13-12
מאת:ד"ר איריס אורבך
אני כותבת את המאמר הזה כפסיכולוגית ספורט וכחסידה נלהבת של ספורט כחלק מאורח חיים בריא, אבל בראש בראשונה כאימא לשלושה ילדים צעירים. אין ספק שעל אף שאני מודעת לכללים לפיהם עלינו לפעול על־מנת להעלות את המוטיבציה וההתמדה בקרב ילדות צעירות בספורט ובנוסף מדריכה הורים כיצד לנהוג עם בנותיהן הספורטאיות ומנחה מאמנים כיצד לנהוג בספורטאיות הצעירות, מצאתי את עצמי מספר לא מבוטל של פעמים פועלת באופן המנוגד להנחיות.
מחקרים שעקבו אחרי התפתחותן של ספורטאיות, מצאו שמאחורי הספורטאית תמיד הייתה משפחה תומכת. מניסיון אישי, התמיכה והעידוד שקיבלתי ממשפחתי כספורטאית תחרותית, מהווים את הגורם העיקרי לכך שלמדתי לאהוב ספורט ולסגל אותו כדרך חיים ומכאן חשוב לי להדגיש את חשיבותה של המשפחה בהתפתחותה של הילדה הספורטאית.
איך נמנע פרישת ילדות מעיסוק בספורט
השתתפות ילדות בספורט הינה פעילות שיש לברך עליה. ילדות המשתתפות בספורט, נהנות מיתרונות רבים, כגון אספקטים בריאותיים, מנטאלים וחברתיים. מחקרים הראו שילדות משתתפות בספורט מסיבות שונות, כאשר הסיבות המובילות הן: "בשביל הכיף", "לשמור על כושר", "אהבת האימון", "שיפור המיומנויות" ו"לעשות משהו שאני טובה בו". מצד שני, אחת התופעות הבולטות כיום זו ירידה דרסטית במספר הילדות המשתתפות בספורט החל מגיל 13-12.
נשאלת השאלה מדוע בנות פורשות מספורט? מחקר שנערך בימים אלו על־ידי המחלקה למדעי ההתנהגות (ד"ר איריס אורבך וד"ר בוריס בלומינשטיין) במכון וינגייט מנסה לענות על שאלה זו כאשר מטרתו העיקרית של המחקר הינה לבנות תכנית התערבות אשר תפחית את מספר הבנות הפורשות מספורט. ממצאים ראשוניים מדגישים את חשיבותה של המשפחה ואת האינטראקציה בין ההורה לילדה הספורטאית כגורם מכריע בתפיסת הילדה את עולם הספורט: ספורט כחוויה חיובית ומהנה או ספורט כחוויה מלחיצה.
להלן מספר הנחיות בסיסיות הנוגעות לתקשורת בין ההורים בין הילדה הספורטאית:
עידוד – עודדו את הילדה להשתתף בספורט ללא לחץ! תנו לה להחליט באם היא רוצה להצטרף או לפרוש. עידוד הילדה בדרך ישירה נעשה על־ידי הדגשה של פרמטרים, כגון התמדה באימונים ושיפור ביצועים. יש להימנע מהדגשת הניצחון כערך המרכזי. למשל, כאשר הילדה חוזרת ממשחק כדורסל מומלץ שלא לשאול אותה: "נו, ניצחתן? כמה סלים קלעת?" אלא לשאול: "איך היה? נהנית? עשית כמיטב יכולתך?". גם בספורט ההישגי ברמות הגבוהות ביותר על אף שהמטרה העיקרית הינה לנצח, ספורטאים אינם שמים דגש על ניצחון אלא על שיפור אישי. כאשר אצן ה־100 מטר חוצה את קו הסיום, הוא אינו מודע למיקום ולתוצאה. על מנת למצות את הפוטנציאל שלו, עליו להתרכז במהלך הריצה באסטרטגיות האישיות שלו ללא התייחסות לסביבה. בנוסף, עידוד הילדה יכול להיעשות גם בדרך עקיפה על־ידי נתינת דוגמה אישית והפיכת הפעילות הגופנית לחלק מאורח החיים של המשפחה.
בלי השוואות לספורטאים אחרים – ההשוואה היחידה שיש לעשות היא אך ורק לגבי שיפור ההישגים של הספורטאית עצמה.
בלי שוחד – אין לשחד את הילדה בדבר שהיא אוהבת על מנת שתלך לאימון: "אתן לך 10 שקלים אם תלכי לאימון." השוחד מפנה את תשומת הלב של הספורטאית לפרס ומוריד מערכה של ההנאה מן הפעילות כשהיא לעצמה. מחקרים הראו שכאשר הפסיקו לתת את הפרס, הספורטאים החלו לפרוש ולהשקיע פחות זמן באימונים.
אין להשתמש בספורט כאמצעי ענישה – "את לא הולכת לאימון כי לא התנהגת יפה!", כאשר משתמשים בספורט כאמצעי ענישה הספורטאית משייכת את הספורט למשהו שלילי. חשוב לשמור ולטפח את האהבה לספורט.
אל תקחו את תפקיד המאמן – תפקיד ההורה בזמן משחק או אימון הוא לעודד ולא לתת עצות כיצד על הילדה לשחק. לספורטאיות צעירות יש יכולת קשב וריכוז מוגבלת. כאשר ההורים נותנים מהיציע הוראות לספורטאית כיצד עליה לנהוג על המגרש, זה "תופס" חלק חשוב מהקשב שלה שצריך להיות מופנה להוראות המאמן.
תמיכה – נוכחות ההורים במשחקים ולעיתים באימונים חשובה, אך יש לדעת מהו הגבול הדק בין תמיכה לבין צפיות מלחיצות.
משוב – בנתינת משוב יש לשים דגש על המלצות, הערות או תיאורים הנמצאים תחת שליטת הספורטאית. למשל, לאחר הפסד יש לנתח את רמת הביצוע על־ידי שימת דגש על אלמנטים הניתנים לשינוי – לדוגמה שיפור מיומנויות, למידת תרגילים חדשים, ריכוז וכדומה. בנוסף, לאחר ניצחון אין להשתמש בסיבות, כגון מזל או "הקבוצה השנייה לא שיחקה טוב" – סיבות אלו לוקחות מתחושת הגאווה והמאמץ של הספורטאית. מומלץ לשים דגש על סיבות, כגון יכולת גבוהה ומאמץ על מנת לחזק את תחושת הגאווה של הספורטאית.
היו קונקרטיים – מומלץ לתת משוב חיובי, מדויק וריאלי. במקום לומר: "משחק טוב", יש לומר: "משחק טוב – אהבתי איך ששמרת על השחקנית שלך".
תתייעצו עם הספורטאית – על מנת לחזק את הקשר ביניכם ובין הספורטאית, נסו לבדוק איתה לגבי דבר אחד שהיא אוהבת שאתם עושים בהקשר לספורט, דבר נוסף שהיא הייתה מעדיפה שלא תעשו ולבסוף דבר שאינכם עושים והיא הייתה מעדיפה שתעשו. זכרו, שהמטרה שלכם היא להבין, לקבל, ולתמוך!
——————————————————————————————————-
ד"ר איריס אורבך – ד"ר בפסיכולוגיה של הספורט במרכז לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט.
