מי שביקר בונציה ישאל את עצמו איך אפשר לרוץ מרתון בעיר כזו? אבל המרתון השנתי בונציה רק מסתיים בעיר שכולה גשרים ותעלות. ועדיין, מי שראה תמונות מהעיר ביום ראשון האחרון שאל את עצמו שוב – איך אפשר היה לרוץ שם את שלושת הקילומטרים האחרונים של המרתון?
מים בגובה 40 ס"מ
זה לא חדש שבגשמים חזקים ונציה עולה על גדותיה, אבל הפעם זה קרה בעיצומו של המרתון, כשהרצים כבר עברו מרחק של 39 קילומטרים והגיעו לסיבוב אחרון בלגונה של ונציה לפני שער הסיום. מה שחיכה להם שם היה מסלול מוצף לגמרי, כשהמים מגיעים עד למעל הקרסוליים.
הרצים נאלצו לפלס את דרכם בתוך שלוליות הענק שלא היה מהן שום מפלט, וכל זה תוך כדי גשם שוטף ורוחות פנים חזקות. עד שהגיעו לתחומי ונציה המובילים בגברים ובנשים רצו בקצב מהיר. מקואנט איינו גברה האתיופי היה אמור לסיים את המרתון בזמן של 2:09 שעות ואנג'לה טאנוי הקנייתית רצה בקצב של 2:26 שעות. בסופו של דבר ההצפה האטה את האתיופי ביותר מארבע דקות (תוצאה של 2:13:13 שע') ואת הקנייתית בחמש דקות (2:31:30 שע').
בהודעה רשמית שהוציאו מארגני מרתון ונציה הם כתבו שהשנה הרצים התמודדו עם תנאי מזג האוויר הקשים ביותר בתולדות המרתון.
