בעבר הרחוק נשים ובני המעמד הנמוך לא הורשו לעסוק בספורט ומי שעסקו בו היו גברים בני המעמד הגבוה. האם גם היום זה כך?
מאת:ד"ר אביחי שניר
מרתון ירושלים שהתקיים ביום שישי האחרון, הוא הזדמנות לבחון את הקשרים שבין ספורט, כלכלה וחברה לאורך ההיסטוריה. המרתון בירושלים הוא כמעט אותו מרוץ שהיה באתונה של 490 לפנה"ס, אבל המטרות של המשתתפים, המארגנים והצופים, הן לא אותן מטרות שעמדו בפני השליח היווני פידיפידס שרץ קצת יותר מ-40 ק"מ כדי לומר "ניצחנו" ולמות.
ביוון העתיקה תחרויות ספורט היו מבחן ליכולת צבאית. כך למשל, הגיבור היווני אודיסאוס הוכיח את יכולתו הצבאית בעזרת זריקת דיסקוס. אצנים הוערצו באותה תקופה כיוון שהריצה היתה כישרון שנדרש מהלוחם. בתנ"ך, הקרב בין עשהאל בן צרויה ואבנר בן נר הוכרע על יד ירושלים כיוון שעשאל היה קל רגליים, והקרב בין שני הגיבורים הגדולים של מלחמת טרויה, אכילס והקטור הוכרע לאחר תחרות ריצה שנמשכה שבעה סיבובים מסביב לחומות טרויה, כנראה מרחק לא שונה בהרבה מהמרתון המודרני.
עוד כתבות בנושא
> כתבת תמונות ותוצאות ראשונות ממרתון ירושלים 2014
מכיוון שהעיסוק בספורט היה חלק מההכנות למלחמה, נשים לא הורשו לקחת בו חלק. הספורט היה עיסוק גברי שמטרתו נועדה להבליט את הגבריות. גם עבדים ובני המעמדות הנמוכים לא יכלו להיות אתלטים. בעולם העתיק, התפקיד של הנשים ובני המעמדות הנמוכים היה לעבוד, והספורט היה נחלתם של המעמדות שהופקדו על המלחמה ועל השליטה בציבור. כאשר הריצה חדלה לעניין את המעמדות העליונים כיוון שהלוחמים עברו לרכוב על סוסים וללבוש שיריון, חדל גם העיסוק בריצה כספורט.
מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר
כאשר הוחלט לחדש את המשחקים האולימפיים ב-1896, חזר גם העניין בספורט הריצה בכלל ובמרתון בפרט. המטרה של העיסוק בספורט באותו עידן היתה לבחון את גבולות היכולת להגיע רחוק יותר, מהר יותר וגבוה יותר. מכיוון שהרצון היה לשמור את הספורט כמטרה טהורה, נדרש מהספורטאים שלא לקבל תשלום.
מנצח מרתון ירושלים 2014. נוצר אינטרס להשקיע באתלטים מאפריקה
התוצאה היתה שהספורט היה בעיקר נחלתם של אלו שהשתייכו למעמדות הגבוהים. האתלט הטוב ביותר בעולם בזמנו, ת'ורפ, איבד את המדליות האולימפיות שלו אחרי שהתברר שהוא השתתף בכמה משחקים מקצועניים תמורת תשלום, ולא עזר לו שבהיותו ממוצא אינדיאני נחות הוא היה זקוק לפרנסה כדי להתחרות.
כך שהספורט היה אולי טהור, אבל היכולת להביא את הגוף האנושי רחוק יותר ומהר יותר הוגבלה לאלו שהיה להם הממון כדי לממן את זה. כל השאר היו צריכים להסתפק בענפי ספורט עממיים שהתפתחו באותם ימים כמו הכדורגל והבייסבול. רק כאשר הכלכלה החלה לחדור אל הספורט, הספורט חדל להיות נחלתם של העשירים בלבד. כאשר מדינות וחברות הבינו את הכוח הכלכלי והתדמיתי שהתקשורת יכולה ומעוניינת לייצר מסביב לאלופים, נוצר האינטרס להשקיע באתלטים מאפריקה, מהאיים הקריביים וממשפחות דלות אמצעים.
ההפיכה של הספורט לחלק מתרבות הפנאי והבידור היא זאת שאפשרה לכן את השוויוניות ביכולת להתחרות, והביאה לכך שהאתלטים הטובים ביותר ולא רק האתלטים שיש להם אמצעים הם אלו שמביאים את הגוף האנושי לשיאים חדשים. המעורבות של הכלכלה בספורט הגדילה גם את השוויוניות בין נשים וגברים בספורט. כאשר חודשו המשחקים האולימפיים, אף אחד לא חשב שנשים ירוצו מרתונים. אבל מכיוון שהאמריקאים הבינו שיש מקום לרווח כלכלי מלייצר גיבורות ספורטיביות, החל מאולימפיאדת לוס אנג'לס גם נשים זכו במרתונים אולימפיים.
מהצד השני, המעורבות של הכלכלה בספורט הביאה לכך שהספורט כבר איננו טהור. החברות שמטפחות ספורטאים עושות זאת בעיקר כדי למכור מוצרים, ומרתונים המתקיימים בכל רחבי העולם הפכו מזמן לעסק כלכלי בינלאומי גדול. אבל כל זה לא יעניין את מי שירוץ במרתון ירושלים. מי שירוץ את המרתון לא יחשוב על איך לעשות כסף, אלא כמו כל האתלטים משחר ההיסטוריה, הוא יחשוב על איך להביא את עצמו רחוק יותר, מהר יותר ובמקרה של ירושלים, גם גבוה יותר.
צילום דף הבית: Thinkstock
25.3.2014
ד"ר אביחי שניר
מרצה במכללה האקדמית נתניה
וכלכלן בכיר בבית ההשקעות אינפינטי
