לכל כתבות הסיכום של הטור דה פראנס והאופניים בשוונג | אנמיק ואן ולוטן טורפת את הקלפים

קרוב ל-50 שנה שהשאנז אליזה מהווה את נקודת הסיום של הטור דה פראנס. ביום ראשון שעבר, כמה שעות לפני שיספר פיליפסן הוסיף את שמו לרשימת המנצחים של הקטע היוקרתי, השדרה היתה עדה להיסטוריה מסוג אחר, כאשר לורנה וויבס ההולנדית (DSM) ניצחה באותו המקום את הקטע הראשון של הטור דה פראנס נשים. לא רק הראשון השנה, אלא הראשון מזה 33 שנה.

כמו בענפי ספורט אחרים, גם בענף האופניים הספורט הנשי מפגר בהרבה אחרי הספורט הגברי. לנשים ישנן פחות תחרויות, הרבה פחות חשיפה והרבה פחות כסף. בכל הקשור לטור זה בולט במיוחד. ב-1984, הארגון שניהל בזמנו את הטור, החליט שאחרי 81 שנה הגיע הזמן לגרסה נשית. אבל, בשל העלות הכספית הגבוהה והמחסור בחשיפה תקשורתית וספונסרים, הניסוי נמשך שש שנים בלבד. שורה של ניסיונות לקיים מרוצי קטעים בצרפת, ללא הגב של הטור, גם לא צלחו.

8 קטעים לאורך 1,033 ק"מ

השינוי הגדול התחיל לפני כעשור, כאשר מספר רוכבות בכירות דרשו ש-ASO, החברה שמנהלת את הטור, תקים גרסה נשית. הלחץ הציבורי הוליד ב-2014 את "לה קורס" החד-יומי. אבל הימים שבהם ניתן להתעלם מספורט הנשים חלפו, וכך נולד הטור דה פראנס פאם: 24 קבוצות של 6 רוכבות, 8 קטעים, 1,033 ק"מ ממגדל אייפל לדארלינג החדש של הטור – הפסגה בלה סופר פלאנש דה בל פיי. בדרך הרוכבות רכבו ארוך יותר, גבוה יותר, קשה יותר מאי פעם.

בקטע השני – 136.5 ק"מ מהעיר מו לעיירה פרובן – הרוכבות נאלצו להתמודד עם רוחות עזות ושורת תאונות. אף אחת לא הופתעה כאשר מריאן ווס ההולנדית (יומבו-ויסמה) ניצחה את הספרינט בסיום ועברה ללבוש את החולצה הצהובה לראשונה בקריירה).

צ פ ו | ראיון הניצחון עם אנמיק ואן ולוטן

"הקניבלית", שהיתה בין הרוכבות שפעלו להקמת הטור, היא הרוכבת הגדולה בהיסטוריה. לא במקרה זכתה לאותו הכינוי כמו אדי מרקס. שלוש פעמים זכתה בג'ירו. היא אלופה אולימפית ואלופת עולם, גם במרוצי כביש וגם בסייקלו-קרוס. זה היה הניצחון ה-241 בקריירה שלה (לשם השוואה, לכל רוכבי קבוצת הגברים של יומבו-ויסמה יש 268 ניצחונות יחד).

הקטע השלישי, 133.6 ק"מ מריימס לאפרניי, כלל כמה טיפוסים קצרים, והמנצחת בקטע היתה ססילי לודוויג (FDJ Suez Futuroscope). "אלוהים, מה עוד אפשר לבקש", אמרה האלופה הדנית בסיום. ווס סיימה שניה והגדילה את יתרונה.

ביום למחרת הנשים התמודדו עם הגרסה שלהן לקטעי האבנים המרוצפות, אבני הפאבה – 126 ק"מ מטרואה לבאר-סור-אוב, שכללו ארבעה קטעי חצץ באורך כולל של 12.8 ק"מ. ביום שכולו פנצ'רים, תקלות מכניות ונפילות, רוכבות הצמרת החליטו לא להסתכן, ומרלן רויסר השוויצרית (SD Worx) זכתה בניצחון הגדול בקריירה שלה.

הקטע החמישי היה היום הארוך ביותר בספורט הנשים מזה שנים רבות. התאחדות האופניים ממליצה שקטעי נשים לא יהיו ארוכים יותר מ-160 ק"מ, אבל מארגני הטור התעלמו מספר החוקים, והנשים רכבו 175 ק"מ מבר-לה-דוק לדייה-דה-ווז'. והשמיים לא נפלו. וויבס זכתה בקטע השני שלה בטור, ובניצחון ה-17 שלה העונה (יותר מכל רוכבת או רוכב אחרים).

הקטע השישי, 129 ק"מ מדייה-דה-ווז' לרוסהיים, ייזכר בשל תאונת ענק, שהובילה לפרישתן של וויבס ורויסר. וגם בזכות ההיסטוריה שעשתה ווס, כשהפכה לאישה הראשונה שזוכה בקטע בעודה לובשת את החולצה הצהובה. "זה כבר יותר מחלום שמתגשם", אמרה לאחר מכן.

אבל, ביום למחרת, עם הגעתן של הרוכבות להרים החלום של ווס הגיע לסיומו, והחלום של אגדה הולנדית אחרת התגשם. אנמיק ואן ולוטן אמנם כבר בת 39 (ועשרה חודשים) והודיעה על כוונתה לפרוש בסיום 2023, אבל בשנים האחרונות היא בליגה אחת מעל כולן, במיוחד כשמדובר בהרים. השנה היא הודיעה שהיא רוצה לזכות בדאבל ג'ירו-טור היסטורי.

בתחילת החודש היא ניצחה די בקלות באיטליה, אבל סבלה בתחילת הטור מבעיית עיכול. בקטע השביעי, 127 ק"מ מסלסטה לאתר הסקי לה מרקסטין שכללו שלוש פסגות בדרך, היא ברחה ליריבות שלה כבר בעלייה הראשונה, סיימה כ-3.5 דקות לפני הולנדית אחרת, דמי וולרינג (SD Worx) ועברה ללבוש את החולצה הצהובה.

בקטע האחרון ואן ולוטן המתינה עם המתקפה שלה עד כ-6 ק"מ לסיום. וולרינג שוב ניסתה להדביק אותה, אך ללא הצלחה. ואן ולוטן זכתה בדאבל. וולרינג סיימה שני בדירוג הכללי, והתנחמה בחולצה המנוקדת. קסיה ניווידומה הפולניה (CANYON/SRAM) סיימה שלישית. ווס הוסיפה לארון הגביעים שלה את החולצה הירוקה.

יש ביקוש לספורט נשים

המרוץ הוכיח שיש ביקוש לספורט נשים. הקהל הגיע בהמוניו, התקשורת סיקרה בהרחבה, כולל שידורים חיים כל יום – וחשוב מכל, הרמה היתה גבוהה והתחרות מצוינת. נדמה שהפעם זה לא יסתיים תוך כמה שנים. ועדיין, יש הרבה מה לעבוד עליו כדי להגיע לשוויון עם הגברים. בעיקר כלכלי.

בענף שבו רוכבות רבות נאלצות להמשיך לעבוד במקביל, המרוץ חייב להתארך וסכום הפרסים לעלות. ואן ולוטן זכתה בסכום הגבוה ביותר שניתן בענף אי פעם לאישה, 50 אלף אירו. זה סכום גבוה גם ביחס למרבית מרוצי הגברים. אבל, יונאס וינגגורד זכה בחצי מיליון אירו בעקבות זכייתו בטור 2022.