בחודש אוקטובר האחרון סיים גדעון תמר בן ה-46 בכיר רצי המאסטרס בישראל, את מרתון סופיה בתוצאה 2:26:57 שע', שמהווה את תוצאת השנה בעולם בקטגורית הגיל הזו. חודש לאחר אותה ריצה אני פוגש את גדעון לשיחה על המרתון האחרון שלו, על פילוסופיית החיים שלו שהובילה אותו לפסגה ועל היעדים הבאים. גדעון תמר הוא איש של מספרים. מהרגע שבו התיישבנו הוא התחיל לירות תוצאות בקצב מסחרר. הוא זוכר לא רק את התוצאות, אלא גם את הספליטים שלו מתחרויות ומאימונים משמעותיים וגם מה הוא הרגיש בכל נקודה ונקודה.

צ פ ו | גדעון תמר במרתון סופיה, בולגריה

גדעון אמנם נולד בישראל, אבל כמו שהוא אוהב לספר, האופי שלו נוצר וחושל לפי ערכי המסורת הסובייטית. הוא מגיע ממשפחה ספורטיבית. אבא שלו קבע תוצאת שיא של 30 דק' ב-10 ק"מ ועוד תוצאה מעניינת שהשפיעה על גדעון, ונדבר עליה בהמשך. אלי, אחיו הגדול, היה אלוף ישראל ושיאן ישראל ב-3,000 מ' בשנת 1985 (8:24 דק'). אחותו, סוניה תמר (לימים אריאלי), מדורגת גבוה בעולם בתחרויות חצי-איש ברזל ובזמנו היתה בין המובילות בארץ במרחקי הביניים 1500 ו-3000 מ'.

ילדות ספורטיבית

את הקריירה הספורטיבית שלו גדעון התחיל באופן קצת מפתיע בתור שחיין. לדבריו בגיל 7 הוא היה "לא טוב במיוחד", אבל בגיל 10 הוא החליט לקחת את עצמו בידיים ושנה מאוחר יותר, בגיל 11 הוא הוכתר בפעם הראשונה כאלוף ישראל ב-100 מ' גב ו-200 מ' גב ובמקום השני ב-200 מ' מעורב. בשנת 1990, בגיל 16 זכה ב-3 מדליות זהב – באותם מקצים: 100 ו-200 מ' גב, ו-200 מ' מעורב.

בגיל 16 הוא הרגיש תחושת מיצוי מהשחייה ורצה להתמקד בהכנה לשירות קרבי משמעותי וכך הוא התגייס לפלחה"ן צנחנים. הוא הגיע לדבריו חזק פיזית ומלא במוטיבציה לשירות הצבאי. התעללות שהוא וחבריו עברו במהלך הטירונות השאירה עליו חותם והוא סיים עם 4 שברי מאמץ. שם התקבלה אצלו ההחלטה להיות קצין ולהראות שאפשר לעשות אחרת. בתור קצין, גדעון מעיד כי לחיילים שלו היו שיעורי נפל מאוד נמוכים. בשלב הזה הוא בחר להמשיך בקריירה צבאית. בשנת 2011 קיבל טלפון מערן ניב, מפקד בה"ד 1 בזמנו, שהודיע לו כי הוא (גדעון) מונה להיות מדריך ראשי בבה"ד 1 ושכחלק מהתפקיד החדש גדעון יצטרף לניב ולקצינים נוספים למשלחת לימודית בגרמניה בעוד שלושה חודשים. ערן ניב גם עדכן אותו שהוא והקצינים הולכים לרוץ את מרתון דרזדן.

יורד משעתיים וחצי במרתון מילאנו | צילום: באדיבות גדעון תמר

המרתון הראשון שלי

בשלב הזה גדעון מבין שהוא לא יכול לבוא למשלחת ולא לרוץ עם המפקד שלו. גדעון מוריד תכנית גנרית מהאינטרנט ופשוט מתחיל לרוץ. 3-4 אימונים בשבוע, ככה כל הטירוף התחיל. הוא לא נהנה במרתון הראשון שלו בדרזדן, הוא סבל ועשה אותו כי הרגיש שקיבל פקודה. לגבי התוצאה אתם שואלים? הוא סיים ב-3:05 שע' בקצב ממוצע של 4:23 דק' לק"מ. בנקודה הזו אנשים הסבו את תשומת ליבו לכך שיש לו כישרון ברגליים.

מוטיב חוזר אצל גדעון הוא הצבת יעדים. הוא חייב אתגר לשאוף אליו, גבוה ככל שיהיה. אחרי המרתון הראשון הוא חזר לבה"ד 1 ושאל מה השיא בריצת 2,000 מ' שהיה בתקופה ההיא חלק ממבחן בר-אור המפורסם. אמרו לו שהשיא עומד על 8 דק', כלומר 4 דקות לקילומטר. באותו רגע נכנס לו ג'וק לראש שהוא ירוץ מרתון על פחות מקצב של 4 דקות לקילומטר, כלומר 2:48. הגיוני? לא! אבל זה גדעון. בדרך ל-2:48 שלו, הוא סיים את מרתון טבריה בתוצאה 2:59 שע' בעוד הוא עדיין מתאמן לבדו עם תכנית גנרית שהוריד מהאינטרנט. משם הוא המשיך למרתון ניס עם 2:50 שע' (גדעון מאשים את הרוח, ת.ר) ו-2:45 שע' בוונציה.

המפגש עם המאמנת זהבה שמואלי

פוסט מזדמן שכתב בפייסבוק הפגיש את גדעון תמר עם שלומי לאון, מהרצים הבולטים של המאמנת זהבה שמואלי, שבשנת 1984 התחרתה במרתון במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס וגם נשאה את דגל ישראל במצעד המשלחות. בפגישה הראשונה עם זהבה שמאמנת את קבוצת "רצי רמת השרון", הוא אמר לה שיש לו שתי מטרות: אחת, לשבור את השיא של זהבה עצמה במרתון (2:40) ושנייה, להתקרב לשיאים של שלומי, שיהיה יותר מהיר ממנו באותה תקופה. זהבה לא נשמעה משוכנעת וניסתה לצנן את ההתלהבות של גדעון והוא מצדו השיב שהוא מכון הכי גבוה. זה הפך למוטו שלו בחיים וזה הלך והתחזק מאותה נקודה.

עם המאמנת זהבה שמואלי שהתלוותה אליו למרתון סופיה | צילום: באדיבות גדעון תמר

כעבור 4 חודשים הוא כבר קבע במרתון ברלין 2015 תוצאה של 2:38 שע'. מיד לאחר מכן אביו של גדעון, גילה לו סוד ששמר בבטן כדי לא להביך אותו. "הוא סיפר לי שבשנת 1964, במרתון לא פורמלי שהוא וחבריו ארגנו ברוסיה מטעם העבודה, הוא קבע תוצאה של 2:35- 2:36 שע'. זה הדליק אותי" מספר גדעון, "שאני ארוץ יותר לאט מאבא שלי? אמרתי לזהבה שבמרתון טבריה 2016 אני אעשה זאת. אני אשבור את השיא של אבא שלי". למרות מזג האוויר הסוער במיוחד הוא הצליח לסיים עם 2:37 שע'. מאוכזב אבל נחוש הוא המשיך ליעד הבא. שלושה חודשים לאחר מכן הוא קבע בווינה 2:35:25 שע'. החלום לרדת מ-2:30 שע' במרתון התחיל לדגדג לגדעון.

לרדת משעתיים וחצי במרתון

אבל הוא כבר לא צעיר. הוא בן 42 ו"שנות הזהב" כבר מאחוריו. האומנם? ב-2017 גדעון מנפץ את השיא שלו בחצי מרתון בברלין ביותר משתי דקות ומעמיד אותו על 1:12:44. בנקודה הזו גדעון שומע על אליפות העולם במרתון למאסטרס. על מנת להשתתף באליפות העולם יש לעמוד בקריטריון באחד מ-50 המרתונים שמתקיימים בחלון הזמנים שבין אוקטובר 2018 לאוקטובר 2019. לא נלאה אתכם בפרטים המדויקים אבל כדי להבטיח מקום, גדעון היה צריך לקבוע תוצאה מהירה מ- 2:34 שע' שהיא מהירה מהשיא הנוכחי שלו באותו שלב.

גדעון כמו שכבר הבנתם, רק צריך שיציבו לו מטרה לנגד העיניים. במאי 2018 הוא מסיים את מרתון ליסבון יחד עם חברו מקסים קוגן, שסייע לו רבות באימונים, בתוצאה של 2:32:50 שע' שאמורה להבטיח לו מקום באליפות העולם. למרבה האכזבה, הוא מקבל הודעה מהמארגנים של האליפות כי עקב סכסוך עם מארגני מרתון ליסבון, התוצאה שלו לא תוכר לצורך קבלת קריטריון.

2:26:57 שע', עכשיו אפשר לנוח | צילום: באדיבות גדעון תמר

עד כמה התאכזבת מההודעה שקיבלת?
"לא התאכזבתי, יש לי אליפות עולם. זו המטרה. אין לי זמן להיות מאוכזב". גדעון מחשב מסלול מחדש, רץ את מרתון תל אביב כארוכה ומסיים בתוצאה של 2:33:56 שע' במקום השביעי הכללי. משם הוא קובע 2:29:42 שע' במרתון מילאנו. רק בשלב הזה הוא מרגיש "שהוא חתם את זה" כמו שהמאמנת שלו, זהבה שמואלי, אוהבת לומר. פתאום הוא גדעון, הכי מהיר בקבוצה.

גדעון מתחיל להתכונן לאליפות העולם שאמורה להתקיים בלונדון. היה לו ברור שהוא ממשיך להתאמן אצל זהבה למרות שהיו לו הצעות ממאמנים אחרים, אבל גם היה ברור לו שצריכים לעשות משהו אחר כדי להגיע לתוצאות חדשות. גדעון יישם יחד עם זהבה את הידע הרב שלמד מהמאמן הבכיר רנאטו קנובה ומחניכו דן סלפטר וממאמנים ורצים אחרים. הוא ידע שכדי להיות מספר אחד הוא צריך תוצאה של 2:26. לדבריו, החוכמה זה לא רק לדעת ולהכיר את שיטות האימון הכי טובות, אלא גם להתאים אותן לרץ. הוא כבר לא רץ צעיר ולא רץ מקצועי, מה שאולי מתאים ללונה צ'מטאי, לא בהכרח מתאים לו.

הוא ידע שזו צריכה להיות שנה אחרת. זה לא עוד מרתון זו אליפות עולם. הוא הרגיש שזה שלו והוא ידע שזה יהיה כרוך בוויתורים אישיים, לעבוד פחות, להשקיע פחות זמן במשפחה. לדבריו המודל שפיתח יחד עם רן צור, השותף שלו ב-TMV הוא מה שסייע לו לצלוח את התקפה הזו בלי לאבד את הדעת. בתקופת הבסיס של ההכנות לאליפות העולם הוא עשה הרבה אימוני כוח, אימוני ים, מדרגות, עליות בשטח והעלה 3-4 קילו של מסת שריר. הוא התחיל לדייק יותר בתזונה: פחות בשר, יותר דגים, הרבה פחמימות מורכבות.

עידן הקורונה ופציעה מגבילה

הוא נסע לאוסטרליה כדי להשתתף בניסוי שבוחן את השפעת שילוב פחמימות בדגש על תפוח אדמה על ביצועי רצי עילית (פחות מ-2:30 שע'). למרבה הצער, אימון עם נעל בלויה גרם לו לפציעה הכי חמורה בקריירת הריצה שלו. למרות הפציעה, בחודש פברואר השנה, הוא שובר את השיא שלו בחצי מרתון בטבריה ומעמיד אותו על 1:12:23 שע', אבל הוא מסיים בצליעה ועם כאבים. האבחנה של אנשי המקצוע היא שייקח לו לפחות חודש וחצי להתאושש. גדעון לא מתייאש ושומר על כושר באמצעות מכשיר אליפטיקל ואופני כושר. חודשיים לאליפות העולם, גדעון ממשיך בשלו.

התוצאה הטובה ביותר לרץ מרתון בקטגוריית מסטרס לשנה זו | צילום: באדיבות גדעון תמר, מרתון סופיה

באמצע חודש מארס מודיעים כי אליפות העולם במרתון שתוכננה להתקיים בלונדון לא תתקיים עקב מגפת הקורונה. גדעון חש אנחת רווחה קלה, כי הוא עדיין לא התאושש מהפציעה ועכשיו יהיה לו עוד זמן להתאמן. הגבלות התנועה עקב הקורונה והקיץ הישראלי הקשה משכנעים אותו לרכוש מסילת כושר מקצועית, כזו שמגיעה ל-25 קמ"ש. במקום לרוץ עם חברי הקבוצה באימונים בשדות של רמת השרון, הוא מוצא את עצמו רץ לבד ועוד על מסילה. אבל גדעון כמו גדעון, מאמין בעצמו ויודע מה הערכים המובילים שלו והוא לא ייתן לשום קורונה לעצור אותו.

בשלב הזה הוא גם מחליט להתרחק מאנשים שהוא חש כי אינם מאמינים בתהליך ואינם נחושים בנחישות שלו. במעגל הקרוב שלו נותרים האישה והמשפחה, המאמנת זהבה כמנטורית לחיים, רן צור השותף שלו לעסק ועוד מספר חברים וביניהם גם חבריו ללהקת "האריות". הוא עושה את האימונים הכי חזקים שלו מעולם, על מסילה, לבד, 30 קילומטר וצפונה, רק הוא נגד עצמו. האם הוא עוצר? כן, אבל רק כדי לנגב את הזיעה מהמסילה.

גדעון חייב לאתגר את עצמו, אז הוא בונה לעצמו אימון מנטלי על המסילה. בכל מסילה כמעט יש אימון רנדומלי: בוחרים קצב התחלתי ונותנים למכשיר לשחק עם השיפועים והמהירויות. גדעון מחליט שככה הוא הולך לבצע את אימוני ההתאוששות שלו וכדי להקשות עוד יותר, הוא מניח מגבת על המסך כדי לא לדעת מה מחכה לו בשלב הבא. התוצאות שמתקבלות על המסילה תמיד טיפה יותר מהירות בהשוואה לריצה בחוץ, אבל גדעון שם לב שהתוצאות שלו משמעותית יותר מהירות מאלו שקבע לפני שנה. הוא מתחיל להבין שיש לו את זה ברגליים אבל הוא צריך "לחתום את זה" כמו שהמאמנת שלו אומרת וזה לא יכול לקרות על מסילה.

אבל קיץ ובחוץ חם כמו גיהינום. לאחר התייעצות עם נחשון שוחט, גדעון מחליט לנסוע לבית זית, אולי המקום היחידי בארץ שיש בו 15 מעלות בקיץ. "עשיתי שם 3-4 אימונים סך הכל. מקטעים של הלוך ושוב ובכל הריצות הרגשתי יותר מהיר בעלייה מאשר בירידה. הסתבר לי שהעבודה על המסילה עם שיפוע, גרמה לי להגיע למיצוי פוטנציאלי דווקא בעליות. עשיתי טסט של 10 ק"מ לבד בגבעת המופעים בתוצאה של 33:00 דק'. משם המשכתי למסכמת של 38 ק"מ ב-30 מעלות, את ה-21 ק"מ האחרונים באותה ריצה סיימתי עם 1:12:31 שע' והרגשתי מעולה".

הוא מגיע לטייפר ברגשות מעורבים: מצד אחד הוא בשיא הכושר שלו ומצד שני בגלל הקורונה הוא לא יודע מתי אם בכלל יתקיים המרוץ שלו. הוא נרשם לארבעה מרתונים שונים בתאריכים שונים כיוון שלא היה לו מושג איזה מהם יתקיים, אם בכלל: סלובקיה, בולגריה, קרואטיה וסרביה. שמואלי אמרה לו לקבל החלטה והוא שם את כל הקלפים על בולגריה. בבולגריה האימונים לא התחברו לו והוא תוהה אם נתן את כל מה שהיה לו באותה ריצה מסכמת. שמואלי חיזקה אותו בשיחות הטלפון היומיות והרגיעה אותו. כמה ימים לפני התחרות זהבה שמואלי הגיעה לבולגריה ועם קצת עצות טובות (וצעקות) עזרה לו להתאפס ולחזור למסלול.

תמיד מכוון גבוה. מרתון סופיה | צילום: באדיבות גדעון תמר

2:26:57 שעות: עכשיו אפשר לנוח

על קו הזינוק הוא הרגיש מושלם. דרוך אבל מחויך. לדבריו זה היה המרתון הכי קל שלו, בלי טיפת לחץ. מהקילומטר השני הוא מצא את עצמו רץ לבד, מהיר מדי בשביל הנשים איטי מדי בשביל הגברים. הוא סיים את החצי ראשון בזמן של 1:12:47 שע' כשזהבה והמשפחה מחכים לו בנקודות מפתח. הוא מגיע לקו הסיום בתוצאה בלתי נתפסת של 2:26:57 שע' (קצב של 3:28 דק'). מאחר והמנצח במרתון נפסל עקב הימצאות EPO בדם, הוא עלה למקום השביעי הכללי מהמקום השמיני ובמקום הראשון בקטגוריית הגיל שלו. הוא מאושר, לא רק שזו הפעם ראשונה שהוא בפודיום של מרתון בינלאומי, אלא בעיקר כי הוא יודע שעכשיו הוא סוף סוף יכול לנוח. המרוץ נגמר, לפחות לעכשיו. אבל מה היעד הבא?

המוטו של גדעון הוא לכוון גבוה ואז לכוון עוד יותר גבוה. צריך להבין את המשמעות של מה זה להיות בטופ ומה צריך לעשות כדי להגיע לשם. זה חייב להיות רשום ובליווי של מאמן או מנטור. מרגע שרשמתם והתחייבתם, צריך פשוט לא לראות בעיניים ולעשות את זה. אם תשאלו אותו איפה הוא יהיה עוד חמש שנים, אז המיקוד של גדעון כרגע הוא לפתח את העסק שלו ושל רן צור TMV למותג בינלאומי שיסייע לאנשים בכל העולם להגיע להישגים טובים יותר בכל תחומי החיים. כרגע הם עובדים במרץ על הפקת כנס הספורט הבינלאומי הראשון בקניה.

ממי אתה מקבל השראה?
"אני מקבל השראה, בין היתר, מהרץ האגדי היילה גברסלאסי, שלדעתי הוא רץ נהדר, ג'נטלמן והוא פשוט טוב לב ומשקיע בקהילה שלו. יצא לי להיפגש איתו במחנה אימונים ויש לי הרגשה שעוד אעבוד איתו בעתיד.

מה התוכניות לעתיד?
אני רוצה להקדיש יותר זמן למשפחה ובמיוחד לאשתי, שנשאה בנטל בזמן הקריירה הצבאית והשנים האינטנסיביות בעולם הריצה. מבחינת הריצה אני רוצה להחזיר לעצמי את החדווה לספורט ולחזור מכדורסל, כדורגל, טניס ואפילו מטקות, אחרי שנים שנמנעתי מהם כדי לשמור על הרגליים ולא להיפצע".

אילו טיפים יש לך לתת לרצים?
"לעולם לא תגיע לתוצאות אחרות עם אותן הפעולות. אם אתה חובבן ורוצה להשתפר ולשבור שיא משמעותי, אתה חייב לפעול כמו חובבן-מקצוען. שינה, תזונה, אימונים, טכניקה. לקחת את התחביב ברצינות. אי אפשר לקפוץ מהמשרד לאימון. צריך להיכנס למיינדסט של אימון, לקחת איזו חצי שעה להירגע. לקרוא, להתעמק, לבצע התאמות. כדי באמת להביא לשיפור, צריך פשוט לשאוף גבוה. מה יש לך להפסיד? מקסימום תצליח".