חודש וחצי עברו מאז סיומם של המשחקים האולימפיים בפריז ומאז חזרה השחיינית אנסטסיה גורבנקו מבירת צרפת. כעת, בראיון מיוחד לגיא דר בפודקאסט של שוונג, היא משתפת בכנות ובבגרות מרשימה כמה מהלקחים שהפיקה מהחוויה, מסכמת שנה שוברת שיאים עבורה ועבור הנבחרת, מספרת לראשונה במילותיה מה בדיוק קרה שם באותו ערב של גמר ה-200 מעורב אישי בו לא השתתפה, וגם שולחת מסר להנהלת איגוד השחייה החדשה שזה עתה נבחרה.
האזינו לפרק המלא:
הפרק, כמו כל הפרקים בפודקאסט של שוונג, זמין להאזנה בכל אפליקציות הפודקאסטים.
המגורים בקריות בתקופת המלחמה בצפון
"יש לנו ממ"ד בבית. בנינו בדיוק לפני שנה. אנחנו מרגישים בטוחים. נראה לי שאני הכי לחוצה מזה וחווה את זה בפעם הראשונה כי תמיד יצא שהייתי בחו"ל. אני שמחה לחוות את זה עם המשפחה ולא להרגיש מרוחקת".
ההתרחקות מהשחייה
"לא חזרתי לשחות. אני לוקחת חופש ארוך. אני עושה סוגי ספורט שונים. בגלל שיש לי יותר זמן פנוי, אני מטפסת יותר מפעם אחת בשבוע. התחלתי את זה בגלל הכתפיים, לא הרגשתי שהן מספיק חזקות. התחלתי גלישת גלים, למדתי גלישת רוח".
המסקנות מפריז
"לא אשקר, לקח לי זמן לעבד את כל הדברים. המסקנות שלי הן שיש לי הרבה מה לשפר לפעם הבאה ושאני צריכה פחות להלחיץ את עצמי ולשים עליי הרבה ציפיות. אני ציפיתי מעצמי להרבה אחרי השנה המטורפת שהיתה לי. אלה החיים של ספורטאי. אין ספורטאי שהכל אצלו בעלייה, אלא זה עלייה וירידה. למדתי הרבה. חוויה לא פשוטה. זה היה מאוד שונה מטוקיו. חשבתי שאני מוכנה ואני יודעת מה הולך לקרות. לא היה קהל, לא היו אנשים שנכנסים לכפר אז. סביב פריז היה הרבה יותר דיבור בגלל הרשתות החברתיות. זה היה בכל מקום, כל הזמן. ההבדל היה קיצוני בין שני המשחקים האלה".
אנסטסיה גורבנקו | צילום: סימונה קסטרווילארי
האכזבה ב-400 מעורב אישי
"ידעתי כבר שבוע אחרי ה-400 מעורב אישי מה לא עבד. מאוד התרגשתי, שחיתי ליד סאמר. כשהחלטתי לשחות את המשחה הזה, כל יום חיכיתי ליום הזה. והוא הגיע והייתי כזה 'זה שלי, אני יכולה להיות בגמר'. התחלתי את הפרפר סבבה…. ובגב עבדנו על לשמור על תדירות גבוהה. כי התדירות שלי מאוד נמוכה יחסית למתחרות שלי וכך לשחות יותר מהר. ניסיתי את זה, גם לא שחיתי מהר יותר וגם זה לקח ממני הרבה אנרגיה. עם ההתרגשות, הלחץ הציפיות ולנסות את זה, זה היה מאוד קשה. העתיד? אני החלטתי ללכת עם המשחה הזה בכל הכח. אני מסכימה עם כל המאמנים שדחפו אותי לזה. עכשיו אני מוכנה לסבול ולספוג את הכאב. זה ממש משחה מנטלי".
מה קרה באי ההופעה לגמר ב-200 מעורב אישי
"יש אנשים ובאים ואומרים מילה כדי להרים ויש אנשים שאמרו לי 'כל הכבוד על המשחקים האולימפיים'. הרגשתי שכל מה שצבע את המשחקים זה איך שהם הסתיימו ולא כל השנה והדרך שעשיתי. חשוב לזכור מה קרה לפני כן. לא תמיד הדברים הולכים כמו שרוצים. לצערי לא התעקשתי מספיק על להיות בבריכה. הרבה פאשלות קרו, אם זה בהתנהלות שלי, ובהתנהלות בכללי. כולנו למדנו מהסיפור הזה. קצת מבאס שזה היה על חשבוני. אין לי איך לקחת את הדרך אחורה, אלא איך לקחת את זה איתי קדימה. האוסטרלית לא נהייתה חולה 40 דקות לפני המשחה. אני כשנמחקתי מהמאה חזה, אני והמאמן באנו לסינית ואמרנו להם. האוסטרלים היו יכולים להגיד. מי נמחק מגמר אולימפי 40 דקות לפני?".
"ההתנהלות קצת השתנתה. אחרי חצי הגמר שלי הייתה שיחת סיום ואספו את כל הדברים. ההורים שלי היו בבריכה והיו להם כרטיסים לבריכה. הרבה פאשלות. היה ערב לא פשוט ולא היה פשוט לעכל את כל הדברים האלה. איך מתאוששים? אני מנסה להזכיר לעצמי את כל השנה. שאני לא אצבע את השנה עם איך שהיא הסתיימה. זה קל מדי. היתה לי שנה נפלאה מבחינה מקצועית. לצערי בתחרות הכי מדוברת הדברים לא הלכו כמו שציפיתי".
אנסטסיה גורבנקו עם מדליית הזהב בבלגרד | צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה
הביקורות על ההתנהלות סביב משלחת השחייה בפריז
"כל שחיין שתשאל יגיד אותו דבר. הדברים התפוצצו בסוף. בקטע הזה, אני חושבת שזה לטובה. אנשים מבינים מה עברנו וחווינו בשנים האחרונות. כל הצוות המקצועי למד שיעור, בלי קשר לגמר שלי, מכל ההתנהלות ומכל המסביב. זה לא סוד שיש לנו קצת בלאגנים באיגוד. אני חושבת שהדברים ילכו טוב יותר ויסתדרו. ב-3 השנים האחרונות היו יותר מדי שינויים, יותר מדי אנשי צוות שונים. אני מקווה שימצאו צוות מקצועי שיישמר עד המשחקים הבאים. לי הכי קשה שאנשים משתנים וצריך לבנות את הקשר. זה לא פשוט".
החזרה לאימונים
"אני חוזרת להתאמן בנובמבר. לא החלטתי לגבי אליפות העולם בבריכות קצרות בבודפשט בדצמבר. אני די ספונטנית. הייתי רוצה להתחרות באליפות חורף בישראל, אם תהיה".
מסר להנהלה החדשה של איגוד השחייה
"ברגע שמקבלים החלטה, ללכת איתה עד הסוף. לא לפחד לשאול ולדבר עם השחיינים. אנחנו בוגרים וחווינו הרבה. מי שיבוא לעבוד באיגוד, לכולם תהיה את אותה מטרה לטובת הספורטאים. חשוב לשמוע את הקול שלנו וללכת יד ביד איתנו ומה שקרה בקיץ האחרון לא יקרה יותר".
