פעם היו כאן אנשים שבנו, נזכרים מדי פעם אזרחים ותיקים ומתכוונים לאנשי הקיבוצים והמושבים שעבדו ללא הפסקה, שתלו, נטעו, סללו, השקו, קטפו ובנו מדינה. את הפועלים העבריים של פעם החליפו פועלים זרים. החקלאים מתמחים כיום יותר בניהול, והרבה מושבניקים עדיין עובדים קשה – אבל יותר בהייטק ובעסקים. זה אומר שבשעות הבוקר המוקדמות או השעות הקטנות של הלילה תראו במושבים בעיקר תאילנדים על טרקטור, אלא אם כן תעברו במושב קדרון שליד רחובות.

אנחנו מאותו הכפר. החבורה מקדרון בישראמן נגב 2014 | צילום: באדיבות ערן פרמוטי

שלוש וחצי לפנות בוקר הפכה לשעת תחילת אימון שגרתית עבור שישה מתושבי המושב, שמתכוננים כבר יותר מחצי שנה לישראמן נגב שיתקיים בסוף ינואר. למרות שתחרות למרחק איש ברזל דורשת המון שעות אימון, יהיו כאלה שיגידו שזה מוגזם לקום כל כך מוקדם והם בודאי לא יגזימו. העניין הוא שבמושב קדרון על כל 6 אנשי ברזל יש לפחות 8 נשים שרצות מרתון, ובזמן שהן לא מתכוננות למרתון הן גיבשו ארבע שלשות לישראמן כי למה שרק הגברים יקחו חלק בתחרות כל כך משמעותית עבור אנשי ספורט הסבולת בישראל?

אז אם עוד לא הבנתם, מושב קדרון מתמודד על התואר של כפר אנשי הסיבולת או הכפר האולימפי. כבר הכרנו מקומות כאלה בעבר כמו קיבוץ רמת דוד והיישוב נופית, ומה שכל כך מיוחד בקדרון הוא שמשפחות שלמות מעורבות בספורט וזה אומר שילדים בני 15 מוצאים את עצמם עושים בייביסיטר שמתחיל בשעה 5 בבוקר, וילדים קטנים יותר קמים בשבת ללא הורים ויוצאים לשחק כדורסל עד שהמתאמנים שחזרו מרכיבה של כמה שעות טובות יחזרו סחוטים כדי להכין להם את ארוחת הבוקר.

בתמונה יחד עם גזאצ'ו יוסף (באמצע בשורה הראשונה) שמאמן חלק מהרצים בקדרון | צילום: באדיבות רונית שטרייפלר

כדי לנסות ולהבין את התופעה הזאת, דיברנו עם כמה מאנשי קדרון, שמודים בעצמם שאכן מדובר בתופעה. ערן פרמוטי (44) עושה את זה תוך כדי שהוא מנהל חיי משפחה ענפים שזה אומר עבודה בהייטק, נישואין בפעם השנייה ושישה ילדים בסך הכל, שחולקים את הבית איתו ועם אשתו ענת. "אפשר להגיד שזה תורם לזוגיות כי עושים דברים משותפים, אבל מצד שני יש גם דעות חלוקות, מריבות ואנחנו לא רואים הרבה אחד את השני. אני מתאמן מאוד מוקדם בבוקר כדי שבשעה שש היא תוכל ללכת לשחות והשעה שמונה וחצי בערב היא כמו חצות בשבילי כך שאני מאוד עייף ובקושי מתראים".

החיים השתנו מהקצה אל הקצה 
אז זה החלק הפחות "זוהר" של מה שקורה בחודשים האחרונים בקדרון אבל אם תשאלו את רונית היימן שטרייפלר (41), הספורט עשה רק טוב להמון אנשים במושב, ש-22 מתושביו יתחרו בקטגוריות השונות בישראמן נגב. רונית תעודד את בעלה לירן שיתחרה במרחק המלא, היא אמנם היתה אמורה להשתתף בחצי המרחק אבל נכנסה להריון. "אנחנו 8 בנות שהתחלנו ממצב של לא לדעת לרוץ והמטרה הראשונה שלנו היתה לרוץ 10 ק"מ במרוץ הלילה של תל אביב ב-2011. כשאמרתי בפעם הראשונה חצי מרתון רצו לזרוק עליי עגבניות, אבל עשינו גם את זה ב-2012. היעד הבא כבר היה מרתון, שתיים מאתנו השתתפו במרתון טבריה 2013 אבל החלטנו שאנחנו חייבות לעשות מרתון כולן ביחד והחלטנו על מרתון ב-2014 בחו"ל, וכך כל 8 הבנות הגיעו לפריז ומימשו את החלום.

עוד כתבות בנושא אנשי ברזל
איך זה להיות בני זוג של אנשי ברזל?
ליאור זך מאור מספר על ההכנות שלו לישראמן 
איך אוכלים את זה: כל מה שרציתם לדעת על תזונה בתחרות איש ברזל
עמוס שביט על הישראמן נגב הראשון שלו 

"מפה כבר הגענו לטריאתלונים. מאוד רציתי אופניים, שיגעתי את  בעלי והוא כל הזמן אמר 'לא יודע נראה'. הלכנו להרבה חנויות אופניים, ראינו שזה יקר ובסוף ביום נישואין שלנו לפני שנה הוא אמר שנלך לקנות אופניים לשנינו – כך למעשה התחילה הרכיבה. הגענו לטריאתלון מאולתר של שי פיפמן בחוף פלמחים ושם כבר החלטנו שאנחנו רוצות ללכת על חצי איש ברזל. אך בסופו של דבר הוחלט שהבנות ישתתפו בשלשות".

פעם היתה מין עייפות, והיום יש ערנות אחרת. כובשות את פאריס | צילום: באדיבות רונית שטרייפלר

אחד האנשים שסיפק השראה ללא מעט אנשים אחרים במושב הוא ראם גרייבר (46), שרק לפני שנתיים וחצי היה כל כך רחוק מלהיות איש ברזל ושקל כמעט 30 קילו יותר. "ביום הולדת ה-44 שלי אושפזתי בבית חולים ולא ממש ידעו על מה, פשוט לא תפקדתי. רופאת המשפחה אמרה לי שאני שמן ואם לא אטפל בזה במיידית אגמור בחלקה ב' גוש ג'. היו לי אופניים תאילנדיות וקיוויתי לרכב הקפה של 5 ק"מ במושב פעמיים בשבוע. פעם אחת פגשתי במושב שני רוכבים שאמרו לי לשים קסדה ומשם הכל התחיל להשתנות. לאט לאט נכנסתי לאופניים, קניתי זוג יד שנייה והאופניים מאוד עזרו לי לרדת במשקל. 5 ק"מ הפכו מהר מאוד ל-20 ול-40, הוספתי ריצה ושחייה בזכות מה שזכרתי מימי התיכון. כשלקחו אותי פעם ראשונה לטריאתלון גן שמואל להשתתף במקצה הספרינט כמעט ונפחתי את נשמתי כשאת הרוב עשיתי בהליכה. מאז כבר החלפתי אופניים כמה פעמים והקילוגרמים נשרו, האוכל קצת השתנה בבית, הילדים שיש להם נטייה להשמנה עושים ספורט ומשתתפים במרוצים ואשתי כבר עושה חצאי מרתונים וחברה בקבוצה של 4 בנות שמקבילה לקבוצה של רונית". גם במקרה של גרייבר יש בבית מאבקים על "שעות האימון" הפנויות אבל עד כמה שזה ישמע מוזר, העובדה שאשתו ילדה לאחרונה רק עזרה לו להתאמץ יותר: "אשתי ילדה לפני שלושה שבועות ושבוע אחרי כבר היא והבנות סגרו על מרתון ברלין כדי שכבר יהיה להם יעד. אני מפנה את ה'משבצת' בפברואר והיא נכנסת למשבצת".

אין ספק שמי שרחוק מעולם הספורט וספורט הסיבולת בכלל יתקשה להבין את המשפחות ה"משוגעות" מקדרון, אבל גם אם חבורת גברים על אופניים בשעה 3:30 לפנות בוקר נראית הזויה, בסופו של דבר מי שנראה טוב ובריא (לפחות פיזית) הם האנשים האלה. "מי שמסתכל עלינו רואה אנשים בריאים שטוב להם, ומי שאומר כל מיני דברים כנראה שמקנא", מציין פרמוטי. "זה עושה שינוי דרמטי בזוגיות. בעלי קנה אופניים ותוך חמישה חודשים עשה חצי איש ברזל בישראמן", מסכמת שטרייפלר, "גם הוא הוריד הרבה קילוגרמים וחזר להראות כמו שנראה בגיל 18. אז יהיו כאלה שיגידו שאנחנו שרוטים, ומאבדים את כל הכיף של שבת בבוקר והורסים את המשפחה והילדים אבל כולם אצלנו עוברים שינוי גדול וחיובי. פעם היתה מין עייפות, והיום יש ערנות אחרת".