אי אפשר באמת לסכם את הישראמן. לא בכתבה, לא בסרט, וגם לא בספר. אלפי נקודות מבט, מיליוני אירועים נקודתיים. כולם שוקעים לתודעה ומרכיבים את פסיפס הזיכרון, וגם זה, רק אצל בנאדם אחד. לכו חברו את החוויות והתודעה של אלפי משתתפים, מלווים וצופים. אבל בכל זאת, ניסיון קטן על מה היתה תחרות ישראמן נגב 2015 מנקודת מבט פרטית אחת.
לכו חברו את החוויות והתודעה של כל המשתתפים. מנצחי ישראמן נגב 2015 | צילומים: צלמי שוונג
מחברת
1,600 זינקו לישראמן, ואלו רק הספורטאים. תוסיפו על המתנדבים, העובדים, המלווים, המאמנים, המשפחות, החברים, העיתונאים, השוטרים, הצלמים, הקבוצות, והצופים ואנחנו כבר סביב 5,000 אנשים. הם באו מהצפון, מהדרום, מהמרכז, מארצות הברית, מהולנד, מאיטליה, מפורטוגל, מדרום אפריקה, מירדן ומאילת עצמה. מכל ארבע כנפות תבל. הם עמדו יחד על קו הזינוק, חיככו ידיים ורגליים, החליפו מבטים, הריעו, עודדו, הגישו שתייה ואוכל, ליוו, צילמו, שפכו ליטרים של זיעה, ופמפמו מיליוני ליטרים של דם לשרירים. כולם היו שם, מחוברים יחדיו ברקמה אנושית אחת, קשורים במשימה הענקית, מעוררת היראה שהיא הישראמן.
מקרבת
אנשים שקודם לא הכירו אומרים שלום, זורקים מילה טובה, מסתכלים על הציוד של האחר, סוגרים אחד לשני ריצ'רצ'ים בחליפות השחייה, חולקים בקבוק. אם יש משפט חוזר אחד, שהפך לאמירה קבועה ועקבית שנה אחר שנה של הזרים שמגיעים וחוזרים לישראמן, זו המשפט על האירוח, קבלת הפנים והכנסת האורחים של הישראלים בישראמן. בישראמן, כולם שגרירים של רצון טוב, מבחירה חופשית. כולם מקבלי ומסבירי פנים, כולם תומכים. חוויה מיוחדת ובהחלט חריגה.
משתפת
מכל ענפי הסיבולת הם מגיעים. ראשים וראשונים אנשי הישראמן המלא והחצי, הברזלנים אחרי חודשים שלה הכנה. גם הצעיר הכי חסר ניסיון יכול לקבל טיפ מהטובים והמנוסים ביותר. על קו הזינוק גם בבודדים וגם בשלשות רוכבי אופניים מהטובים שיש (כולל נבחרת ישראל באופני כביש), כמה מטובי השחייניות והשחיינים בישראל, רצים מהעידית שבעידית. הישראמן משתף את כולם – את כל ענפי הטריאתלון. פעמים רבות הטריאתלטים מתארחים במרוצי הכביש, בתחרויות האופניים ובמשחים הימיים. בישראמן, כולם מתארחים אצל אנשי הברזל. תענוג לראות, תענוג לעקוב. תחרויות אדירות ויריבויות ספורטיביות עסיסיות בשלל תחרויות ומקצים מרתקים והפכפכים. אולי השיתוף היפה מכולם זה השיתוף של המשפחות והחברים. הורים, ילדים, בני זוג, אחים, חברים כולם לוקחים חלק בחוויה. חלקם מכניסים את הילדים לישראקידס, חלקם רצים איתם את קטע הסיום. הספורטאים שקמים בבקרים לפני השמש ומתאמנים אחרי צאת הכוכבים, זוכים לשתף את הקרובים להם ברגע האמת של חלק כל-כך משמעותי בחייהם.
היה שם הכל מהכל. הזינוק למקצה השלשות
מנתקת
מרביעי בבוקר עד שבת אחר הצהריים לא שמעתי מילה על פוליטיקה. רק שלט חוצות בדרך הביתה הזכיר לי שהמפלגות מתעסקות האחת בשנייה, וגם בנו. ענייני עבודה, ענייני דיומא, ענייני מדינה וענייני כלכלה אפילו לא מנגנים כינור שני מרוחק לעניינים חשובים בהרבה כמו תחזית מזג האוויר, תחזית הרוחות, טמפרטורת המים, טמפרטורת האוויר על ההר, מצב הצמיגים, פרוטוקול התזונה, ועוד.
מלמדת ענווה
לא משנה מי אתה ומה אתה, בישראמן תמיד יהיה מישהו חזק ומהיר יותר ממך. אפילו אם ניצחת השנה, אתה יודע שבשנה הבאה הכל נפתח מחדש. ספורטאי על מסתכלים בעיניים משתאות על ספורטאי על אחרים ולא מבינים איך הם עושים מה את מה שהם עושים. איך אלו מרחפים על המים, איך האחרים רצים בטיסה נמוכה, ואיך האחרונים הפכו את האופניים לאופנוע. כל מי שמשתתף בישראמן מבין – מי שידע לקחת מקום ראשון השנה, צריך יהיה בעתיד גם לדעת לקחת מקום שני, שלישי ורביעי. כי לא משנה כמה אתה חושב שאתה חזק, תמיד יגיע מישהו חזק יותר.
תחרותית
מספר הקרבות הצמודים בישראמן נגב 2015 ומספר חילופי ההובלה היה חריג, מעורר השתאות, ויצר תחרות מרתקת. במרחק המלא בין הישראלים (הגברים – ליאור ועמית; והנשים – אירנה וענבר), בחצי המרחק בין הנשים (נינה ומרטינה), בחצי המרחק בין הגברים (מאסימו, אדו ודימה), במרחק המלא בין הגברים (בארט וסרג'יו), בשלשות ובקבוצות הגיל. תחרויות צמודות, הפכפכות ומרתקות. אקשן מצופר הזינוק ועד לקו הסיום.
קרב מטורף עד לקו הסיום. ליאור זך מאור
משווה
בישראמן, אין מעמדות ואין הבדלי מגדר בין נשים לגברים. לא משנה באיזה רכב הגעת, על איזה אופניים אתה רוכב, באיזה מלון אתה ישן או מה אתה עושה בחייך הרגילים. הדבר היחיד שקובע זה מה יש לך בידיים וברגליים. הדאגות הן אותן דאגות, השיחות אותן שיחות. השינה ההפכפכה בלילה שלפני היא אותה שינה, המתח בדקות שלפני הזינוק הוא אותו מתח, המאמץ על המסלול הוא אותו מאמץ, והשרירים התפוסים למחרת הם אותם שרירים. השוויוניות המעמדית והמגדרית הזאת נשמרת ארבעה ימים ברציפות וחוזרת, שמורה בשלמות מלאה, כל שנה בסוף ינואר.
מאתגרת
טוב נו, אתם יודעים…
מפרקת
לפחות שניים מטובי המשתתפים הזרים בישראמן השנה חצו את קו הסיום והשתמשו במילה "השמדה". מסימו צ'יגאנה, מנצח חצי הישראמן, אמר לאחר קו הסיום שהירידה השמידה לו את הרגליים (Destroyed). לא חלפו שעות בודדות וסרג'יו מרקס שסיים שני בישראמן המלא השתמש באותה מילה בדיוק ביחס לאותה ירידה. המסלול המיוחד הזה יודע לפרק לגורמים גם את אנשי הברזל החזקים בעולם.
ממכרת
קשה להתנתק. אפשר אולי לקחת חופשה לשנה-שנתיים, אבל ניתוק מלא כמעט בלתי אפשרי. ההוכחה היא לא רק אצל הישראלים, אלא גם אצל הזרים. מי שהגיע פעם אחת, מגיע שוב. הקבוצות הישראליות, הספורטאים הבודדים, כמו גם הפמליות ההולנדיות, הצ'כיות והרוסיות כבר חקקו את הישראמן חזק לתוך לוח השנה. מי שטעם מהישראמן פעם אחת, חייב לחזור לטעימות נוספות. התחרות הזאת נצרבת בראש, בלב, בזיכרון, בידיים וברגליים. כל מי שהיה שם יודע כבר עכשיו איך ומה הוא יעשה טוב יותר בשנה הבאה.
עוד אחד שהתפרק. סרג'יו מרקס מפורטוגל
עוד כתבות בנושא
מה קרה לזיו נבון, שניסה לעשות דאבל ישראמן?
ליאור זך מאור מסכם את התחרות שלו: "אמרתי לעצמי תתכונן למלחמה"
סיכום ישראמן נגב 2015: מותח, מפתיע ובלתי צפוי
ישראלית
כל שנה בישראמן גאווה שזה שלנו, של ישראל. הישראלים מפונקים. כשהם מתחרים בתחרויות איש ברזל בחו"ל, זה רק בתחרויות הטובות ביותר בתבל, והבסיסים להשוואה שמובאים מהמסעות בניכר, הם קצפת מרוצי הפאר כמו איירונמן הוואי, צ'אנלנג' רות, ואיירונמנים של פרנקפורט, אוסטריה ושוויץ. מבחינות רבות לישראמן יש עוד דרך. גם עוד לא עומדות לצדו באותה צורה הקהילה המקומית, המשטרה, המדינה, העירייה, המשאבים, והתקשורת כפי שהם עומדים לצד תחרויות הפאר בחו"ל. אבל לכל התחרויות האחרות אין את המסלול שלנו, את הנופים שלנו, את הים שלנו, את השפה שלנו ואת הישראליות שלנו. כל מי שניסה אי פעם לסגור כביש לתחרות ריצה בישראל יתקשה להאמין שתחרות ברמה של הישראמן, לאורך שעות ארוכות כל-כך, מתקיימת בישראל, ומצליחה לעלות ברמה כל שנה.
בלי כמה מלים על הופעות בולטות מתוצרת בית אי אפשר:
1. הוותיקים: אתם יודעים ומכירים – במקצה הארוך אירנה מאזין וליאור זך-מאור; במקצה הקצר – נינה פקרמן.
2. הצעירים: במקצה הארוך ענבר זהבי, עמית פיין, בר רדנסקי; במקצה הקצר דימה גרבובסקי, ניר רייכמן.
3. המתגלגלים: 11 רוכבים מנבחרת ישראל הצעירה באופני כביש, וגם דימה גרבובסקי, אנטון מיכאלוב; עוד על המסלול הבעלים והמנהל של קבוצת סייקלינג אקדמי – רון בראון ורן מרגליות. כולם זינקו לישראמן.
4. השחיינים: עמרי בהט (טריאתלט שהוא בעצם גם שחיין), אלון פדר, דן קוני (שניהם ישראמנים עם זמני שחייה נפלאים במרחק המלא), רותם שמרון, אפרת מרום, זהר וייס, טל סנונית, זהר גלילי, שגיא שטיגמן, ועוד.
5. הרצים: מושיקו ישרים (2:32 שעות במרתון טבריה השנה) שקבע שיא מסלול בחצי המרתון עם 1:13 שעה, שרון אלמגור (שישית במרתון טבריה השנה) עם 1:29 בחצי המרתון, ושאולי אייזנברג.
6. ה"נכים": רון בולוטין, שלמה נמרודי ועדי דויטש בשלשה אחת; יובל כרמל, איציק גבאי ודיוויד פרץ בשלשה שנייה. שישה משתתפים, שלוש כפות רגליים. השישה סגרו שתי שלשות חצי ישראמן על רגל אחת כל אחד. איזה שיעור!
7. מעל 1,500 מסיימים בכל המקצים שטעמו וחוו את חווית הישראמן.
מכורה. נינה פקרמן
לסיום
הטעם של התחרות המופלאה הזאת נותר עדיין בפה. במקום מילות סיום שלי, אצטט את המלים של סאם בולדווין, משתתף רגיל שהגיע עצמאית מארצות הברית ולקח חלק בחצי ישראמן נגב 2015. בולדווין הגיב לכתבה ולגלריית התמונות של ישראמן נגב 2015 באתר Slowtwich במלים הבאות:"אני גר בארצות הברית, אבל הצלחתי לארגן שבועיים של פגישות כאן בישראל משני הצדדים של סוף השבוע של התחרות, אז נחשו מה עשיתי ביום שישי הזה… ארכיב דו"ח תחרות שלם, אבל די אם אומר שזה היה יום מדהים. התמונות מתחילות לתת מושג על הנופים הדרמטיים והעוצמה של הטיפוס לנגב. בשביל מתחרה גילאים של מרכז הדבוקה כמוני, זו באמת היתה התחרות של חיי. זה היה שווה את כל מה שנדרש כדי להגיע לכאן! שיהיה ברור, אני עשיתי את חצי המרחק. אין לי דבר מלבד הערכה מוחלטת לאותם אתלטים שעשו את המרחק המלא – רק המחשבה על סיבוב שני במסלול האופניים הזה, מפוצצת לי את המוח".
מר בולדווין, אני מסכים. תודה מיוחדת למשתתפי השלשה הנפלאים שלי – דייב דובקות ושרון אלמגור. אני חייב לכם 12 שניות.
