לקריאת טור מס' 01 | טור מס' 02 | טור מס' 03 | טור מס' 04 | טור מס' 05 | טור מס' 06 | טור מס' 07 | טור מס' 08 | טור מס' 09 | טור מס' 10 |
זהו זה, ישראמן-נגב 2015 כבר כאן. שריינתי כבר מלון (אני אף פעם לא מצליח להירדם לילה לפני). פחות או יותר אני מוכן (למרות שהכנות לאיירונמן משולות לטיסה לירח – שום אימון על הקרקע לא דומה לדבר האמיתי, לרגע שבו נעלם כח הכבידה). בקור של אפס מעלות חנן רייך ואנוכי יצאנו לרכיבה מסכמת (לא מומלץ לנסות את זה בבית). כדי להימנע מפציעה ויתרתי על מרתון טבריה (חבריי, "החברים של שניאור", רשמו תוצאות מדהימות, ויש לנו אפילו פודיום כפול). הכנסתי את האופניים לטיפול (כמובן, הם יצאו עם ים תקלות שלא היו קודם) וקניתי פאוץ' גדול כדי לרוץ באילת עם אוכל עלי (שוקל להחביא כמה כריכים בטיילת – עשו טובה, אל תספרו לאף אחד).
מסקנות בדם, יזע ודמעות. עמוס שביט
בחודשים האחרונים עברה עלי תקופה, איך לאמר, מאתגרת. הבית, העבודה, החברים, המשפחה, הכל כבר לא אותו דבר. שמונה חודשים אני במסע המוטרף הזה, ובשלב זה אפשר בזהירות לנסח כמה מסקנות ראשונות. המסקנות הבאות הן באשכרה תוצאה של דם יזע ודמעות. איך אומרים, לגזור ולשמור.
- ישראמן מלא זה ממש לא חצי ישראמן ועוד חצי. זה חצי ועוד חצי, ועוד תיק פתוח ברבנות.
- יש את הקטע הזה שאתה שוקל להירשם למקצה המלא של ישראמן, וחברים, שלרוב אתה מעריך, מנסים לעורר בך פחד, פלצות ואימה. תקשיב להם.
- זוכר שאמרת "אין בעיה, נצא לאימונים בלילה מאוחר, כשהילדים ישנים, או בבוקר מוקדם, וכך אימוני הישראמן יעברו חלק"? ובכן, שכח מזה.
- אומרים שהדרך לישראמן אילת עוברת דרך שישה חודשים של אימונים. מה שלא אומרים, זה שהדרך לאילת עוברת דרך גרביים רטובים, בגדי רכיבה שירדו רטובים מחבלי הכביסה ומיד עולים לך על הגוף, משקפי שמש מרוסקים, הגיגי שדרני רדיו שבטוחים כי בארבע לפנות בוקר איש לא מקשיב להם, רכיבה בנעלי בית כי את נעלי הרכיבה שכחת בבית, פנצ'רים שתמיד, אבל תמיד, באים בעיתוי לא טוב, אלפי בדיחות קרש בנוסח "קדימה איש ברזל, תעזור לי לסחוב את השולחן", חכמולוגים שתמיד יבריקו עם "מה הבעיה, אז תשחה לחיפה", ילדים מכווצים טוב טוב באוטו כי צריך גם מקום לאופניים, מייל יומי מאתר coachya, בזמן אימון, שמזכיר לך כי גם מחר יש לך אימון, ושעות רבות של בהייה בקו כחול, הקו של קרקעית הבריכה.
- באוגוסט, כשאתה מייחל לימים קרים, זכור את זה בינואר. את הרגע הזה שבו אתה מאבד תחושה בכפות הרגליים, האף שלך ממטיר משקעים ואצבעות הידיים כל כך קפואות, עד שאתה לא מסוגל להעביר הילוכים, וגרוע מזה, גם לא מסוגל לעצור.
"יש בעולם יותר עליות מירידות". שביט
- והגדת לבנך: "יום אחד, בני, נעשה יחד איש ברזל". ויאמר לך בנך: "אבא, בגיל 70 כבר תלך עם מקל סבא, לא?"
- אם הגעת לקיר בבריכה זה לא אומר ששכחת לקחת ג'ל, אלא ששכחת לנגב את האדים במשקפת.
- גם אם תגלח יפה יפה את שערות הרגליים והחזה, ותוריד מבית השחי שערה אחר שערה, עדיין לא תוריד שניה אחת מהתוצאה שלך בתחרות.
- ועדיין, אתה תגלח. איש לא יודע למה.
- יש בעולם יותר עליות מירידות.
- בעליות, אסטרטגיית הרכיבה זהה לחלוטין לאסטרטגיית הרכיבה במישור. ההבדל היחיד: חזק יותר עם הרגליים.
- כשאתה בצד הכביש מתקן פנצ'ר וברוח סערה חולף על פניך רוכב וצועק "צריך עזרה?" זכור, הוא לא באמת מתכוון לזה.
- בעתיד של המין האנושי, ציפורני הרגליים יהפכו לשאיר אבולוציוני נשכח.
- בתמר מג'הול יבש ומקומט יש סוד אנרגטי שמהנדסי המזון של כל יצרני הג'לים עדיין לא פיצחו.
- ג'ל אנרגיה יכול להיות דבר טעים. הצרה היחידה היא שמעולם איש לא קרא למלצרית ובפנים חמורות סבר הודיע לה שהוא רוצה להחזיר את הג'ל, כי הוא צמיגי, מריח לא טוב ומגעיל.
- אם לשף חיים כהן הייתה תבונה עסקית, הוא היה מוציא ליין משלו לג'ל אנרגיה.
- בכלל, צריך לאפיין את הג'לים לא לפי הטעם שלהם, אלא לפי רמת התנגדות הגוף: מ"סתם מגעיל", דרך "דוחה מוות" ועד "להקיא את הנשמה".
- זכור: משקה איזוטוני שותים. לא שופכים על הראש.
- אם את רוצה להשתפר, תתאמני עם בחורה מהירה ממך. אם אתה רוצה להשתפר, מספיק שתתאמן עם בחורה.
- למרות הפיתוי הגדול, את הקטע הזה, של להשתין בזמן רכיבה, כדאי להשאיר למקצוענים.
- נשים, אגב, עושות את זה טוב יותר. את הכל, טוב יותר.
- ולסיום: אם תמצאו אותי זרוק בצד הדרך, בבקשה תגררו אותי לקו הסיום. או לפחות את הצ'יפ.
בפרק הבא: מחשבות אחרונות, רגע לפני.
