עוד אושפיזין לחג: אושפיזין לחג || חגי אשלגי מתארח אצל דני בורשבקי בסוכה; אושפיזין לחג || אברום בורג מתארח אצל ארן הרשלג בסוכה; אושפיזין לחג || גיא ברנע מתארח את חגי אשלגי בסוכה

"התחזקתי בקטע המנטלי", אומר דונלד סנפורד כשאני מבקש ממנו לשים את האצבע על גורם אחד שגרם לו להשתפר דרמטית בשנת תשע"ד ולזכות במדליית הארד של אליפות אירופה בריצת 400 מטר. "מה שהשתפר אצלי זה הפוקוס על החוסן המנטלי. אני כיום בטוח יותר בעצמי. לא התמקדתי רק באימון הפיזי אלא באימון המחשבות שלי. אמרתי לעצמי שאני טוב ושאני יכול להיות טוב יותר. הכל בראש, ואם אתה לא תאמין בעצמך, אתה לא תשיג את מטרתך".

"אם אתה לא תאמין בעצמך, אתה לא תשיג את מטרתך", סנפורד | צילומים: ניר עמוס

הישראלי הראשון שזוכה במדליה בתחרות ריצה של מפעל גדול (אלכס אברבוך עשה זאת בקפיצה במוט) פשוט הלך והשתפר מתחרות לתחרות. את אולימפיאדת לונדון 2012 יזכרו לו בעיקר בגלל תקרית הנעליים, שנגנבו ממנו בסמוך לתחילת המוקדמות, ושוכחים לו את השיא הישראלי שהעמיד בנעליים חלופיות, 45.71 שניות. בשנת 2013 הוא לא הצליח להעפיל לאליפות העולם במוסקבה והתקשה להתקרב אל השיא אותו קבע באליפות מכללות ארה"ב, 45.21 שניות, עוד בטרם התאזרח בישראל בעקבות נישואיו לכדורסלנית דניאל דקל.

פורץ את מחסום האלמוניות
סנפורד, בן ה-27 מודה כי הוא גם הרים יותר משקולות לקראת העונה האחרונה, ויש לציין גם את העזרה מצד המאמן איגור בלון, שסייע באימונים בארץ בעת שסנפורד נמצא רחוק ממאמנו האמריקאי, טרבור גרין, ועדיין, סנפורד מוצא את ענייני הנפש אקוטיים יותר. "מזג האוויר בישראל מצוין לאימונים, ולהיות כאן באימונים, כשמשפחתי קרובה אלי, זה עזר לי מאוד".

הקיץ הפנטסטי התחיל עם השוואת השיא הלאומי במהלך אליפות ישראל, 45.65 שניות. כעבור שבועיים, 45.53 שניות בתחרות בבלגיה. ואז, ציריך 2014, אליפות אירופה, סנפורד פותח בקלילות את המוקדמות עם 46.18 שניות סולידי ועולה לחצי הגמר, שם הוא כבר מעמיד את השיא הישראלי על 45.39 שניות. את העלייה לגמר הוא מקדיש לחיילי צה"ל הנלחמים אותו זמן בעזה, כולל איחולי החלמה לפצועים. לפני הגמר הוא מדורג חמישי על פי תוצאתו, אבל מסיים שלישי, אחרי שני בריטים (מרטין רוני ניצח עם 44.71 שניות), ושוב, שיא חדש לישראל: 45.27 שניות. רק 6 מאיות לאט יותר משיאו האישי ה"אמריקאי". בארץ חגיגות, עד כמה שאפשר במהלך מלחמה, וסנפורד פורץ סופית את מחסום האלמוניות עם חיוכים על הפודיום ואין סוף תודות למדינה שקלטה אותו ומחבקת אותו.

"מזג האוויר בישראל מצוין לאימונים, ולהיות כאן באימונים, כשמשפחתי קרובה אלי, זה עזר לי מאוד"

הוא מציין שאינו חש מוכר או ידוע, "אני לא מרגיש ממש מפורסם. לפעמים אנשים עוד טועים וחושבים שאני שחקן כדורסל ברחוב. מה שבאמת משמח אותי זה שההישג הוסיף הכרה לאתלטיקה בישראל. אני מקווה לתרום עוד ולגרום לכך שהיא תהיה נצפית יותר ומקובלת יותר בציבור".

אתה וחבריך לענף חשים תסכול ממעמדה של האתלטיקה בתקשורת ובקרב הקהל?
"אני חושב שרוב החברים שלי בענף מונעים על ידי מוטיבציה. גם אני עובד קשה יותר בזכות המוטיבציה. זה לא קל עם זאת, ואני בטוח שחלקם מתוסכל".

התוצאות שלך משכו קדימה גם את נבחרת השליחים ל-400X4 מטר. האם להערכתך נראה נבחרת ישראלית על במה גדולה בשנים הקרובות? 
"כן, התוצאות של השליחים משתפרות. האתלטים טובים, אבל צריך לצאת למחנות אימון. זה עוד לא בשביל משחקים אולימפיים, כי אין לנו רצים ברמה העולמית הגבוהה, אבל בהחלט נבחרת שליחים יכולה להעפיל לאליפות אירופה".

הנסיעות הן חלק מהחיים שלו

והתוצאות האישיות שלך? יש לך עוד לאן לעלות אחרי השיאים העונה?
"אני מאמין שהתוצאות שלי יהיו טובות יותר. זה רק עניין של זמן, בריאות ועבודה קשה, ולעשות את הדברים הנכונים בזמן הנכון. לשם כך המאמן שלי דאג כי אשאר רענן לקראת אליפות אירופה. התוצאות שלי מגבירות אצלי את המוטיבציה, נותנות לי להבין שאני יכול יותר".

"אולימפיאדה זה תמיד משהו מדהים"

סנפורד חזר להתאמן השבוע אחרי פגרה קצרה, כשהמטרה הקרובה היא אליפות אירופה באולם שתתקיים בחורף הקרוב בפראג, והכל כהכנה לאליפות העולם, בייג'ינג 2015, והשגת הכרטיס האולימפי לריו 2016. על הדרך אולי גם יבוא גם שיפור לשיא הלאומי שלו בריצת 400 באולם, אבל זה בקטנה.

"אני מנסה בימים אלה להחזיר את הגוף לכושר והולך להיות מעניין העונה. היתה עונה ארוכה מאוד, אבל אני מרגיש בסדר. שמעתי שהמסלול בפראג מהיר ואחת המטרות שלי החורף היא שיא באולם, למרות שאני לא רץ אולם טיפוסי. אתאמן הכי טוב שאפשר מה גם שאלה הכנות טובות לבייג'ינג".

אולימפיאדה היא עדיין החלום הגדול? 
"בהחלט. במיוחד כשהשנה מתחילים להאבק על השגת הקריטריון, ואם אתה משיג אותו אתה יכול בשנה הבאה לעבוד רגוע יותר לקראת התחרויות עצמן. אולימפיאדה זה תמיד משהו מדהים".

כמה נראה אותך מתאמן בארץ?
"זהו החלק הקשה ביותר. בגלל התחרויות המרובות וההכנות אני צריך להיות הרבה בחו"ל, רחוק ממשפחתי. זו המחויבות המקצועית שלי כספורטאי, אבל כל המשפחה שלי תומכת בי, גם בארה"ב, אמי, אחי ואחותי. הנסיעות זה חלק מהחיים שלי".

השבוע אמך ביקרה בישראל. איך היא הגיבה לכך שהפכת גיבור בארץ החדשה שלך?
"לאמא שלי לא אכפת ממדליות. היא רק מאושרת לראות את הבן שלה כמו כל אמא".