מאת:ציקי שני
כשמתל אביב לפ"ת עוד נסעו בדיליז'נסים, יצא לדרכו מרוץ הכביש הראשון בישראל אחרי 2000 שנות גלות. היה זה בשנת 1932, וככל שזה ישמע תמוה, המרוץ מת"א לפ"ת ובחזרה משך צופים רבים ונלהבים וגם רוכבים איכותיים מהארץ ומחו"ל
ענף האופניים היה בחיתוליו, הרוכבים, אלו שבאו בגלים ההמוניים של העליות הרביעית והחמישית בשנות העשרים והשלושים, הביאו איתם מסורת אירופאית של רכיבות אופניים, מרוצים ואהבה לספורט, אך התעוררות זו הייתה חסרה יד מכוונת ומנהלת.
שנה מאוחר יותר, בשנת 1933, עלה לארץ בגיל 21 אריה דורון (דרצינסקי) מהעיירה יז'ורניצה שבפולין (היום ביאלרוס) ומהר מאוד התחבר לחוגי הפועל וספורט הרכיבה. כבר בהיותו כבן 12, אצל דודו בוולין בפולין (היום אוקראינה) עבד אריה במכירת מוצרי צריכה וחלוקתם לעיירות וכפרים מרוחקים באמצעות האופניים, היה זה אך טבעי שבמולדתו החדשה אליה הגיע כחלוץ לאחר הכשרה בקיבוץ גרוכוב ליד ווארשה, יחזור לתחביבו הישן – אופניים.
אריה הצטרף להפועל, היה חבר בהגנה ומונה למפקד פלוגת האופניים, ועסק הפעם בהעברת כלי נשק מוסתרים בכדי חלב כמובן על גבי אופניו, כמו גם עזרה בהורדת מעפילים ובמקביל הדרכה וניהול ענף האופניים בת"א חולון ובת-ים.
ב-1937 יצא כנציג פלשתינה א"י לאולימפיאדת הפועלים באנטוורפן בלגיה כרוכב כביש, ובהזדמנות זו ניצל את שהותו באירופה כדי לבקר את משפחתו בפולין תוך מסע רצוף תלאות ואמיץ דרך גרמניה הנאצית ולבסוף פרידה אחרונה מכל משפחתו שאותה לא ראה יותר ואשר נספתה כולה בשואה.
בתחילת שנות ה-40 תפס ספורט האופניים תאוצה בא"י במקביל למאבק מתמשך להקמת המדינה שלאריה היה בו חלק רב בפעילויותיו השונות בהגנה. אז גם הוקמה וועדת האופניים בהתאחדות לספורט שאריה עמד בראשה במשך 40 שנה עד שנת 1978.
בתקופה זו, בה כיהן אריה כראש וועדת האופניים, וכחבר בוועדות המכבייה וכינוסי הפועל, ארגן אריה אינספור תחרויות אופניים בהשתתפות רוכבים בינלאומיים, ביניהן בשנות הששים והשבעים טורים של 6 ימים באורכים של 500-700 ק"מ. בין השאר השתתפו הרוכבים הישראלים בתחרויות רבות בחו"ל ושופטים ישראליים יצאו להשתלמויות וקורסים בחו"ל.
האירועים הגדולים יותר היו במסגרות כינוסי הפועל והמכביות, אז גם היה קל יותר להשתמש בתקציבים הגדולים יחסית ולנצל את המטריה הארגונית של האירועים הללו כדי להרים תחרויות אופניים רבות משתתפים מהארץ והעולם, בד"כ טורים מקרית שמונה עד באר שבע או ירושלים. בתחרויות היו הרוכבים מקבלים כשי מלבד שתייה גם שני צמיגים, חולצת רכיבה, כובע ונעליים והרבה עידוד מצופים נלהבים.
הקבוצה הראשונה בארץ הייתה מן הסתם קבוצת ת"א שהסתנפה עד מהרה לאגודת הפועל ובהמשך בעידודו ובהדרכתו של אריה, קמו בהפועל אגודות בערים שונות ברחבי הארץ.
בשנת 1978 בגיל 66 פרש אריה דורון מתפקידו כיושב ראש וועדת האופניים בהתאחדות הספורט ואת מקומו תפס דוד קדוש ז"ל.
במשך 30 השנים האחרונות עוקב אריה אחר פעילות האופניים בארץ ובעולם, שומר על קשרים עם חברים, רוכבים, מאמנים ומנהלים מתקופות שונות בעברו, זוכר את אלו שכבר אינם אתנו ואוצר בביתו תמונות, רישומים, פרוטוקולים, וארכיון מרשים וגדול מההיסטוריה של ענף האופניים בישראל.
מלבד פעילותו הספורטיבית היה אריה פעיל בתחומים רבים ומגוונים בחיים של המדינה הצעירה. עוד בפולין היה נציג ופעיל של "החלוץ הצעיר" וקק"ל, ועם עלייתו לארץ החל במסכת התנדבויות להגנה, לצה"ל, למערכת החינוך והספורט, לוועדי הורים, וועדי עובדים, וועדי תרבות, לפעילות חומה ומגדל, עלייה והתיישבות, מוסיקה ותרבות, קליטת עלייה ועוד.
לאריה שלל תארים, גביעים, מדליות, תעודות הוקרה, אותות ועיטורים וביניהם גם כמה עיטורי גבורה.
אריה הוא החלוץ שביד אחת אחז את חרבו, בשנייה את מחרשתו כל זאת תוך כדי רכיבה על אופניו.
כיום בגיל 96 נהנה אריה לצפות בטור-דה-פרנס שמתקיים בימים אלו, זיכרונו מדהים ומחשבתו צלולה. הוא שולף במהירות שמות אנשים ומקומות מלפני 80 שנה ויותר, שולט היטב ברפרטואר התמונות שברשותו, מזהה רוכבים ומאמנים מהעבר, ובשמחה משתף אותנו בזיכרונותיו ומשאיל לנו חומרים ותמונות לשימושינו.
אריה לא כל כך בטוח אם הוא היה רוצה להגיע ולצפות באחת התחרויות הקרובות, אנחנו בודאי משתוקקים לראות אותו שוב ליד קו הזינוק.
