לכבוד יום האישה הבינלאומי, מוקדש באהבה לחברותיי היקרות למסלול הריצה

מאת:הילה לביא

עדין חדשה כאן. עוד מעט שלוש שנים על המסלול. עמוק בתוך עולם הריצה. מרגישה כבר חלק מסצנת התחרויות. מדקלמת תוכניות אימונים. שומרת על תפריט מאוזן. מעמיסה. מזיעה. מתמידה. רצה. מחייכת ואפילו מצליחה לכתוב על זה.

מה קרה לי כאן פתאום באמצע החיים? מדוע דווקא ריצת המרתון, היא זו שגורמת לי לתחושות חזקות של מימוש עצמי, החזרת השליטה לחיי , ומשמעות חדשה לחיים. עם הזמן ושעות הריצה שהלכו ועלו. בזמן הנקי שלי עם עצמי. ברגעים בהם נפתחים חדרי ליבי ונפרסים השטיחים המובילים אל נשמתי, אלו הרגעים הקסומים בהם אני עומדת מול דמותי ועונה על השאלה. התשובה היא רק שלי. היא לי. נמצאת בתוכי. אני רצה. משמע אני קיימת. בתוך מרוץ החיים המדהים והמטורף הזה, הריצה מאפשרת לי דקות ארוכות של שלווה. של מחשבה. דיון עצמי עמוק וקבלת החלטות. כל אימון שמסתיים לו. כל קו סיום שאני חוצה מעניק לי כוח. הרבה כוח. תחושת העצמה שאין אתגר שלא אעמוד בו. שאין דבר שאני לא יכולה.

האפטר פארטי זה כאן

מה קורה שם בעצם? מה התהליך שאני עוברת בשעות הארוכות האלו של הריצה, שמעצימים אותי כל כך? זו דרך, עוד דרך. מעל 3 שעות ריצה. כאילו חיים שלמים שמתרכזים לכמה שעות בודדות, מאלצים אותי להתמודד עם כל הפחדים. עם הציפיות. האכזבות. השמחות. הרגשות.

יש את המטרה באופק. בהתחלה התרגשות רבה עוטפת אותי, מצפה לדרך, שמחה ומחויכת מהאתגר. רצה וממשיכה. עוברות דקות ארוכות, החיוך מתחלף בפנים קפואות, חודרות, ממוקדות. השדים הקטנים מתעוררים. מתמודדת עכשיו איתם. עם אלו המאיימים להציף ולשתק.  לשטוף ולרתק. אבל מתגברת. ממשיכה ומתמקדת. וכמעט מבלי לשים לב, עוד קצת מתחזקת. וכשהגוף דואב הנשמה פורחת, ניטעים בי ניצנים חדשים שלא חשבתי שאפשר להשקות בשלב הזה של החיים.

הייתי בטוחה שהשארתי אותם אי שם בשלהי שנות ה-20 המוקדמות שלי. שורשים חזקים שמחלחלים פנימה, נאחזים בדפנות חדרי הלב, ומציפים בי אושר רב. השגרה הזו שהשתלטה על חיי נשברה ברגע. פתאום טוב יותר. ובדיוק שחשבתי שרק אני מרגישה כך. מסתבר שאני לא לבד. בכל פעם שנכנסת לבדוק את תוצאות הריצה שלי, מביטה בקטגוריית הגיל, במספר הנשים שהולך ועולה. פוגשת אותן בתחרויות השונות. נדהמת מנוכחותן. מהכוח שלהן.

כבר אי אפשר להתעלם מהן. מאיתנו. הפכנו לחלק מנוף תחרויות הריצה, ומספר הנשים המשתתפות עולה משנה לשנה. ריכזתי מספר נתונים באדיבות אילן, מאתר מבט.

את הנתונים הבאים הבאתי כדי להציג את מגמת העלייה במספר הנשים מעל גיל 35 אשר לוקחות חלק בתחרויות הריצה. המספרים אינם לגמרי מדויקים ומציגים את מספר התוצאות שנרשמו ולא את מספר הנשים שרצו, היות ובחלק מהמרוצים אין רישום גיל או מין. נשים רבות משתתפות ביותר ממרוץ אחד, ובחלק מהמרחקים (בעיקר מרתון) יש משתתפות מחול, ונשים ישראליות רבות נוסעות לתחרויות בחו"ל.

נשים מעל גיל 35

• הנתונים מתוך האתר מבט למרוץ

נשים כללי

לחשוב שעד לפני קצת יותר מ-40 שנים לא הורשתה השתתפותן של נשים בתחרויות למרחקים ארוכים.

אם גם אתן השתמשתן במשפט הבא  "רק מי שרצה יכולה להבין על מה אני מדברת" יותר מפעם אחת,  מבינה שאת הסימפטיה, האמפטיה וההזדהות, מקבלים רק מהחברות  למסלול. אלו שנדבקו באותו החיידק. באותו השלב בחיים. וכן, גם הן קמות ב-4 לפנות בוקר לאימונים. קהילה מיוחדת במינה. קהילה של נשים. אימהות עובדות. רעיות מסורות. נשים רצות. לעיתים קרובות מעבירות ריצה שלמה בסיפורים. בקיטורים. במתכונים. רצות ומקשקשות. מייעצות ומקשיבות. מחבקות ומלטפות. וכן. לפעמים גם בוכות. וככה נעלמות להן השעות.

אלו החברות החדשות שלי. הנשים שקרובות לליבי. רק הן באמת מבינות אותי. הן לא שייכות לאלו  העומדות ומביטות מהצד. מעבירות ביקורת על הטוב והרע. אומרות שיודעות. חושבות שמבינות. רק הן באמת יודעות. רק הן באמת מבינות. את הקושי לצאת לאימון בסיומו של יום עבודה וטיפול בילדים. את ימי המחזור שמתחברים ומקשים על תוכנית האימונים. את ההשכמות המוקדמות בסופי השבוע מבלי לוותר על הכנות השבת והטיולים המשפחתיים. את ה"שגעון" והמתח בימים בהם נשאבים למחלות ולשגרה ללא אימונים. הן נשים. גבוהות. נמוכות. רזות. חטובות. מלאות. עגלגלות. בלונדיות. אדמוניות. שחורות. כולן מאושרות. כיף גדול לפגוש אותן על המסלול. כל אחת והחבילה הקטנה שלה. הניסיון העשיר. חכמת החיים שבשמחה משתפת ומחלקת ממנה. מעבירה הלאה. רובן רצות בשביל עצמן. בשביל ההנאה. בקהילה הזו את האגו משאירים בפינה חשוכה. 05:30 לוגמת את הטיפה האחרונה מהקפה. תמר קטן. נועלת נעליים. כובע. משקפיים. ויוצאת לעוד אימון. הימים האחרונים מזמינים יותר מתמיד לרוץ אותם. השמש חזרה לחמם ולחייך. האוויר צלול ונקי. רגע לפני החום הגדול. רוצו באהבה.

"בוא נעוף רחוק אתה תהיה לי כנפיים"

אבי מסיקה כתב והלחין. ירדנה ארזי שרה. המשמעות של המילים משתנה לפי הימים
"רצה אל העולם
כובשת את כולם
אני כאן ולא אוכל לעצור
רצה לי זה מושלם
אני כאן לעולם
עכשיו זה תורי לעבור"

אל תקראו לי ירדנה