מרתון ניו יורק – אחד ממרתוני המיג'ורס היה אמור להתקיים היום ה-1 בנובמבר. אבל כמו מרתונים מפורסמים אחרים ובכללם מרתונים בארץ הוא בוטל בשל מגפת הקורונה ובכלל מאז היווסדו הוא בוטל גם ב-2012 בשל הסופה סנדי. למרות זאת נציין שהשנה מלאו לו מאז 50 שנה מאז המרתון הראשון במהדורה שהיה -13 בספטמבר 1970. בחיי אדם גיל זה מציין לרוב בגרות נפשית וניסיון חיים, המאפשרים לו לתת עצות לצעירים בתחומים שונים בחיים. לא בכדי שנו בפרקי אבות "בן 50 לעצה", וכזה הוא מרתון ניו יורק שנתן לדעתי השראה למרתונים שנוסדו אחריו. מדובר במרתון שהינו "צעיר" בהרבה ממרתון בוסטון ה"קשיש", אך הוא "מבוגר" ממרתון ברלין ב-3 שנים, וממרתון טבריה ושיקגו ב-7 שנים.
המרתון חוגג יובל | צילום: pixabay
מרתון ניו יורק מתקיים בדרך כלל ביום ראשון (הראשון) של כל חודש נובמבר וכאמור היה אמור להתקיים היום. בהתחלה, בשנות ה-70, היה מרתון ניו יורק מסלול מעגלי סביב הסנטרל פרק. כיום המסלול עובר דרך חמשת רובעי העיר: ססטן איילנד, קווינס, ברוקלין, ברונקס ומנהטן. תמונת אלפי הרצים הגודשים את גשר ורזאנו בתחילת המרתון היא מרהיבה מאין כמוה. הוא אינו סתם מרתון, אלא מוסד המושך רצים מכל העולם ומהווה מוקד לאירועי צדקה רבים, יחד עם זאת בשל המסלול שיא עולם ושיא אישי קשה לקבוע פה אבל האווירה גוברת על כך.
יוזם מרתון זה הוא יהודי בשם פרד ליבו שנולד בשם פישל ליבוביץ בשנות ה-30 של המאה הקודמת באזור הגבול שבין רומניה והונגריה. לאחר ששרד את מלחמת העולם השנייה, הוא היגר במחצית שנות ה-40 לארה"ב והתגורר בקליבלנד. עם מעברו לניו יורק, הוא עשה שינוי מהותי בחייו שכלל הקפדה על תזונה ועל כושר גופני ועיסוק רב בריצה. הוא הצטרף למועדון NYRRC, ראשי התיבות של "מועדון רצי הרחובות של ניו יורק". שנתיים לאחר הצטרפותו הוא מונה לנשיא המועדון והגה את הרעיון של מרתון המוני. הוא פעל להטמעתו של המרתון בחברה האמריקנית עד כדי הפיכתו לאירוע שנתי בניו יורק. יש לציין שבתחילת דרכו של המרתון נמנעו חברות מסחריות מלתת למרתון חסות מסחרית, אך היום כמובן הדברים נראים אחרת. הצלחת מפעל המרתון של ניו יורק היוותה השראה לעשרות ערים בעולם, שפנו אליו לעזור בארגון אירוע דומה.
אחד היפים בעולם. מרתון ניו יורק | צילום: Steven Pisano
פרד ליבו היה קשור לישראל בקשר חזק והוא אף הגיע לביקור כאן על מנת לארגן מרתון עממי בת"א ואף רץ בו. העישון הכבד, שהיה חלק מאורח חייו הקודם גרם אצלו להתפתחות מחלת סרטן ולבסוף אף הכריע אותו. לא אחת הוא נשאל מדוע הוא רץ רוב זמנו. תשובתו הייתה "אנו היהודים רצנו מאז ומעולם…".
השתתפתי לפני כמה שנים באחת המהדורות של מרתון ניו יורק. כידוע, יש ביקוש למרתון ניו יורק והיות וההרשמה מוגבלת למספר מקסימלי מסוים, נערכת הגרלה בין המועמדים. נסעתי לניו יורק לא כדי להשיג תוצאה, אלא כדי לחוות את מה שנקרא "מרתון ניו יורק". עוד בשלב החל משלב איסוף הערכה באקספו, קשה היה שלא להתרשם מעוצמת הארגון. ביום ראשון, כשיצאתי מהמלון על מנת לנסוע לסטטן איילנד, ראיתי רחובות גדושים באוטובוסים, שנועדו להסיע את הרצים לקו הזינוק. למרות המספר הרב של הרצים שהשתרכו בתור כדי לעבור בדיקה ביטחונית (לקחי הפיגוע במרתון בוסטון יושמו גם כאן) לא המתנתי זמן רב ודי מהר עליתי לאוטובוס שלי ולאחר ניגון ההמנון האמריקני החל המרוץ. במהלך הריצה עצמה לא הרגשתי בנוח. מהחשש למזג אוויר קר במיוחד – מתוך קריאת סיפורי רצים משנים קודמות, באתי עם שכבת בגדים שהייתי צריך להשיל מעלי. כל זה עלה לי באיבוד נוזלים שפגע לא מעט באיכות הריצה.
כל פעם חשבתי על תחנת השתייה הבאה. גשרי הבטון במעבר בין הרובעים גם עשו את שלהם. כל צעד שעשיתי שם גרר תגובת נגד שהכתה בגוף שלי. הגעתי לנקודת הסיום ממש בכוחותיי האחרונים. לאחר קבלת המדליה, נאלצתי לשבת ולהתעלם מגערות המרשלים שהאיצו בי להמשיך. בזכות בחורה שהיתה שם שהבינה מה קורה ודיברה איתם, עזרו לי להתפנות לאחד האוהלים במתחם. קיבלתי שם כמות גדולה של מים ומלחים שעזרו לגופי להשתקם.
לסיכום, במהלך 50 השנה שחלפו, הפך מרתון ניו יורק לאחד האירועים המתוקשרים בעולם. מיליונים בני אדם צופים באירוע בארה"ב ומחוצה לה. עשרות אלפי ניו יורקים מקומיים יוצאים לרחובות כדי להריע לרצים. בקשות רבות להשתתף נדחות מפאת חוסר מקום. ארגונים רבים מציעים את חסותם והרבה מתנדבים, שמגיע להם תודה ענקית, מציעים את עזרתם.
