באי הבריטי תוכלו למצוא גם כמה מרוכבי האופניים הכי טובים בעולם וגם כמה מהתחרויות הקשות ביותר בתחום ספורט הסבולת ובמיוחד בטריאתלון למרחקים ארוכים. זו הסיבה שהחיבור בין הבריטים לעוד טרנד חדש, רכיבות כביש למרחקים ארוכים במיוחד (רכיבות אולטרה) לא ממש מפתיע. מה שכן, ב"גרדיאן" הבריטי פרסמו כתבה על הטרנד ואנחנו תרגמנו.
בגשם, בקור ואחרי הרבה שעות זה כבר כואב | צילום: Pereric
עוד כתבות בנושא
הישראלים שרוכבים ברווט: 1,200 קילומטר ב-90 שעות
האיש שרכב 1,100 ק"מ ללא דראפטינג עם קאט-אוף של 48 שע'
מרוצי האופניים הגדולים בעולם שאתם חייבים להכיר
אתגר רכיבה לא תחרותי
"אתם רוכבים רחוק", שאלה אותנו האשה במאפיה בזמן שעמדנו בתור לקפה ונקניקיות. לא פחות חשוב מזה, היינו זקוקים לקבלה כדי להוכיח שעברנו בטיוקסברי. "אה..מלונדון לווילס…ובחזרה", עונה אחד הרוכבים מאחוריי. בטח קשה לו שלא להיראות זחוח, הוא חיכה לשאלה הזאת כל היום. אנחנו 130 רוכבים שעושים את זה. כבר עברנו בהרי צ'ילטרן וגם בכפרים של קוסטוולד שנראים כמו גלויה. בקרוב נטפס בשיפוע של 24 אחוז בייט רוק, נרכב בעמק וויי, ניכנס לווילס ונחזור דרך גשר סברן העתיק. אחרי זה נעלה לכיוון מצבת סומרסט דרך הירידות של צפון ווסקס ואז שוב הרי צ'ילטרן ואנחנו מסיימים. עם מסלול באורך של 407 ק"מ, הרכיבה של לונדון-ווילס-לונדון בהחלט נחשבת לאתגר אדיר.
זו ההתנסות הראשונה שלי עם אודאקס (audaxׂׂ), אתגר רכיבה לא תחרותי למרחקים ארוכים שראשיתו בשנים האחרונות של המאה ה-19, לא הרבה זמן אחרי שהמציאו את האופניים המודרניים. עד לפני מספר שנים, שמה של הרכיבה מלונדון לווילס ובחזרה היה SEVERN ACROSS וכמות הרוכבים הממוצעת היתה 35. אבל הפופולריות של רכיבת אולטרה הלכה וגברה. בדיוק כמו הרצים שסיימו מספר מרתונים וחושבים לעצמם "מה עכשיו?" ומגלים את האולטרה מרתון, כך יש גם רוכבים שנמאס להם ממרוצים של 160 ק"מ. וכך נוצרו מרוצים כמו הטרנסקונטיננטל באירופה או הטרנסאמריקה למרחק של 6,800 ק"מ שמתאימים לרוכבים כמו מייק הול או לאנשים שמרגישים שהם רוצים לעשות יותר.
ישנם לא מעט אירועי אודאקס כמו למשל רכיבה של 1,200 ק"מ מפריז לברסט ובחזרה ורכיבה של 1,400 ק"מ מלונדון לאדינבורו ובחזרה. בשני המקרים מדובר באירוע של אחת לארבע שנים. בשנה שעברה, המארגן ליאם פיצפטריק מיתג מחדש את SEVERN ACROSS וקרא לו לונדון-ווילס-לונדון. השנה, האירוע הזה הפך ל"סולד אאוט" בתוך שמונה שעות בלבד. פיצפטריק פתח רשימת המתנה שנסגרה מהר מאוד אחרי שכבר היו בה 75 שמות. אי-מיילים של רוכבים מאוכזבים הציפו את תיבת הדואר האלקטרוני של הצוות המארגן עד ליום האחרון.
אם יש משהו שלמדתי מרצי אולטרה מרתון זה שצריך להתחיל לאט, וכך רכבתי את 70 הקילומטרים הראשונים בנינוחות עד להגעה לנקודת הביקורת הראשונה בוודסטוק. יש זמן לדבר עם רוכבים אחרים, כך שיזמתי שיחות, התעניינתי באופניים של אחרים וניסיתי למצוא טיפים שיעזרו לי באירועי הרכיבה הבאים. הרבה מהרוכבים כאן מכוונים לפריז-ברסט-פריז בשנה הבאה, וכמה מהם עשו את לונדון-אדינבורו-לונדון ב-2017. אפשר ללמוד על הגידול ברכיבות האולטרה לפי כמות המשתתפים באירוע הזה: 29 מזנקים ב-1989, 1,500 בשנה שעברה.
כדאי מאוד לא להיות בזה לבד. רכיבת אודאקס | צילום: Daniel Le Roy
"האתגר המנטלי קשה יותר מהאתגר הפיזי"
פיצפטריק הזהיר אותי לפני הזינוק שהאתגר המנטלי קשה יותר מהאתגר הפיזי. "מה שהופך את זה לקשה זו לא המהירות, אלא זה שיש לך זמן לחשוב. אם משהו כואב לך, אתה תרגיש את זה במשך 8 שעות ובשעה 3:00 לפנות בבוקר כשבחוץ קר וגשום – זה משהו שעלול לשבור אותך". העצה שלו לעבור את האתגר הזה בהצלחה היא לשמור על משמעת מים ונוזלים שזה כל כך חשוב במאמצי סבולת לאורך זמן. כמו כן הוא ממליץ לא לרכוב יותר מדי זמן לבד, בטח לא בלילה.
בהתחשב בעצה הראשונה שלו, עצרתי למלא את כל בקבוקי השתייה שלי בכל אחת משלוש נקודות הבקרה הראשונות. בהתחשב בעצה השנייה, חברתי לרוכב אלכס קו שרכב בקצה זהה לשלי. לא תמיד יודעים מתי אפשר להגביר מהירות או מתי כדאי להאט, אבל כשהגענו לעלייה בייט רוק הוא נאבק ולי היה פחות קשה. בתור רוכב נג"ש, הוא שילם את המחיר על כל הפעמים שהוא הכתיב את הקצב ואני ישבתי על הגלגל האחורי שלו. כשירד החושך, רכבנו במהירות של 48 קמ"ש כשרק פנסים קטנים הופכים אותנו לנראים. הרכיבה בחברת מישהו הורידה המו מהלחץ שבדבר הזה.
לונדון-ווילס-לונדון זה לא מרוץ. הרוכבים רשאים להשלים את המסלול בכל קצב שירצו, כל עוד הם ירכבו בממוצע במהירות של 24-48 קמ"ש. לכן המסיים הראשון הגיע לקו הסיום ב-22:30 ואילו המסיים האחרון עשה זאת ב-9:00 בבוקר למחרת. מאחר ולא היו לנו בעיות מכניות מיוחדות, אלכס ואני הגענו לשם לפני חצות.
לונדון-ווילס-לונדון זו בהחלט חוויה שמתאימה לכל סוג של רוכב סבולת. על קו הסיום לא חיכה לנו קהל, שקיות מתנה או מדליות. אבל זה היה הרבה יותר טוב מזה.
