חמישה טריאתלטים ישראלים זינקו היום (ראשון) ישראלים לתחרות ספרינט בסבב גביע העולם בקייפטאון, דרום אפריקה. בתחרות שהסתיימה זה עתה ניצח ר'צ'ארד מוריי מדרום אפריקה בזמן של 52:15 דק' כאשר את השחייה סיים ב-8:29 דק', הרכיבה ב-28:15 דק' ואת הריצה למרחק 5 ק"מ סיים בזמן של 14:25 דק'. אך את הכניסה המוצלחת ביותר מבחינת הישראלים עשה שחר שגיב שסיים במקום הרביעי בזמן של 53:02 דק' (47 שניות מהמקום הראשון). שגיב יצא מהמים ארבע שניות לפני מוריי בזמן של 8:25 דק', את הרכיבה סיים בזמן של 28:26 דק' ואת הריצה סיים ב-15:13 דק'. עבור שגיב זו בהחלט יריית זינוק טובה לתחילת השנה וממקמת אותו גבוה בין הטריאתלטים בעולם. כזכור, השנה האחרונה של שגיב היתה מוצלחת וזאת לאחר שגרף את מדליית הארד באליפות אירופה עד גיל 23, והתמקם בטופ 10 בתחרות בסבב אליפות העולם באוסטרליה. היו לו גם הופעות מכובדות בתחרויות אחרות בסבב כאשר לקראת ערב ראש השנה האחרון הוא סיים במקום הרביעי באליפות העולם עד גיל 23 במרחק 12 שניות ממדליית הארד.
את התחרות בדרום אפריקה סיימו 50 טריאתלטים ואחיו של שחר שגיב, רן, הגיע במקום ה-15 בזמן של 53:42 דק' וגם עבורו מדובר בהצבת רף גבוהה לאחר שכזכור סיים שביעי בגביע העולם בסראסוטה באוקטובר האחרון. עוד ישראלים על מפת התוצאות היום היו איתמר אלסטר שהגיע במקום ה-21 בזמן של 54:02 דק' ורועי זוארץ שהגיע במקום ה-33 בזמן של 55:05 דק'. את הרשימה של המתחרים הישראלים סוגר אמיתי יונה שסיים במקום ה-40 בתוצאה 57:17 דק'.
מה זה ״מיקום טוב״?!? מיקום מצוין!!
והישג מדהים יוצא מגדר הרגיל בשביל טריאתלט ישראלי! עוד לא היו לנו כאלה הישגים כאן, לא בטריאתלון ולא בספורט הישראלי כמעט בכלל. בטח לא ברצף ובהמשכיות כזו איכותית כמו של שחר ואחיו שעכשיו מצטרף אליו לאט לאט..
מדהים, שאפו וכל הכבוד, מאוד מקווה שימשיכו כאן לתת להם את הגב המלא וכל התמיכה האפשרית, חוץ מההורים שלהם שמוציאים הון במקום המדינה, וכמו בכל מדינה מתוקנת אחרת שספורטאים מגיעים לכאלו תוצאות והישגים בזירה הבינ״ל..
עושה טוב על הנשמה הספורטיבית, מדהימים!!
נכון. צודק . תיקון אחד חשוב : שחר בסגל אולימפי בכיר ונתמך כלכלית .
כן, ברור שהוא נתמך כלכלית ע"י הועד האולימפי ואיגוד הטריאתלון כפי שצריך כמובן להיות. כוונתי הייתה יותר למעבר.. מעבר ל-5000-7000 ש"ח שהוא מקבל מהמוסדות הרשמיים (לא סגור בדיוק כמה זה יוצא..)
ספורטאים ישראלים מצליחים ברמות האלה, ובוודאי שבענפי ספורט בודדים יחידנים, קשים ויקרים מאוד, ושאינם פופולריים בכלל יחסית לכדורגל/סל כמו פה בארץ, מאז ומעולם נאלצו להתמודד ולחיות בצמצום, עם מגבלות ולהיתלות בהוריהם כמקור לכספי מחיה.
אני די בטוח, ששאר הטראתלטים ברשימה שם עם שחר בטופ 10, מקבלים מספיק כסף מהמדינה שלהם כדי שיוכלו גם לשכור דירה לבד ולא יצטרכו לגור עם ההורים/מכון וינגייט, יוכלו לקנות רכב להתניידות ובאופן כללי, שיוכלו לחיות כמו אנשים בגילם שעובדים ואינם מתעסקים בספורט תחרותי מקצועני ששואב את כל זמנם ומרצם ולא מאפשר להם לעבוד גם במקביל. זאת בנוסף וללא קשר לציוד ותוספים שמקבלים מספונסרים. לצערי הרב אנחנו פשוט עוד כל כך לא שם מבחינת תרבות הספורט, הבנת הענפים היחידניים והכל כך תובעניים האלו, התרומה שלהם לבריאות, לחינוך ולחברה והפוטנציאל שטמון בחלק מהספורטאים שלנו להגיע לרמות הגבוהות ביותר…
לצורך הדוגמה- רון דרמון שבשנים שלפני האולימפיאדה חי והתאמן באוסטרליה בתנאים אולי הכי טובים ואופטימליים לצרכים שלו ולרמתו, עשה זאת במימון ובתמיכה של איגוד הטריאתלון הבינ"ל ו/או קרן מסוימת לתמיכה בטריאתלטים מוכשרים ובעלי פוטנציאל ממדינות "פריפריה" הן הטריאתלון אינו ספורט מרכזי ואינו נתמך ע"י המדינה כמו שראוי שיהיה. כמובן שגם הוריו תרמו המון והכניסו את הידיים עמוק לכיס, לולא עשו כך הוא לא היה יכול להגיע לאן שהגיע. על כל הנ"ל נורא חבל, וזה רק מעצים פי כמה את ההישג הזה והאחרונים של שחר בזירה הבינ"ל וברמות הגבוהות ביותר..