ה"דאבל ברוטאל טריאתלון" (Double Brutal Triathlon) שהתקיים באנגליה, הוא האירוע הראשון בו אני משתתף שנראה כי מטרת מארגניו הוא להכביד על המתחרים עד כדי שיתקשו לסיים. עושה הרושם שעם כל DNF ׁ(משתתף שלא סיים), שמחת המארגנים והסיפוק של המשתתפים גדלה. אבל בזה גם טמון הקסם של ההתחרות. עבורי זהו הטריאתלון הארוך הרביעי בו לקחתי חלק בשנתיים האחרונות וללא ספק הקשוח מכולם. מדובר בתחרות המתקיימת באזור הררי יפהפה אחת לשנה וכוללת טריאתלון למרחקים של חצי איש ברזל, איש ברזל והדובדבן שבקצפת, טריאתלון למרחק של פעמיים איש ברזל.

צ פ ו || ראיון עם מנהלת המסלול של התחרות

עוד כתבות סבולת
ירון דוידי מסכם את ניסיון הצליחה של תעלת למאנש
האיש שרכב 1,100 קילוטמטרים ללא דראפטינג ועם קאט אוף של 48 שעות
אריאל רוזנפלד ניצח באולטרה 100 מייל חומת ברלין

הדאבל ברוטאל טריאתלון כשמו כן הוא, אחד הטריאתלונים הקשים בעולם. בין שליש למחצית מהמשתתפים לא יגיעו לקו הסיום. האתגר הגדול נובע מהשילוב בין המרחקים אותם צריך לגמוע המתחרה, תוואי השטח הקשה, מזג האוויר ומעל לכל זמן חיתוך (Cut off time) אכזרי של 42 שעות, המחייב רצף של עבודה עם מעט מקום להתאוששות. התנאים הקיצוניים ומיעוט המשתתפים, יוצרים אווירה של משפחתיות ושותפות גורל בין המתחרים. כל מפגש לאורך המסלול מלווה בעידוד, תמיכה מורלית ואף בתמיכה פיזית אם צריך. למעשה לא מורגשת כלל תחרותיות בין הספורטאים. זוהי תחרות בה כל ספורטאי נאבק במסלול ובשעון.

32 ספורטאים – שליש לא יסיימו

בבוקר היום הראשון, קצת אחרי הזריחה, הצטופפנו כ-350 ספורטאים על שפת האגם כשטמפרטורת המים נשקה ל-14 מעלות ובחוץ אפילו עוד היה קר יותר. לכ-200 מהמשתתפים מצפה תחרות של מספר שעות למרחק חצי איש ברזל, כ-100 ספורטאים מתכוננים ליום ארוך בו יתחרו במרחק לאיש ברזל מלא, ו-32 ספורטאים המפוזרים בתוכם (ניתן לזהותם בנקל על פי הפנים המודאגות וכובעי הים האדומים) עומדים בפני אתגר שאת ממדיו קשה לתפוס בשלב זה של היום. 11 מהם יפרשו במהלך התחרות.

קטע השחייה באגם פדרן: 7.6 ק"מ ב-8 הקפות

טמפרטורת המים מחייבת הגנה משמעותית מהרגיל מפני הקור. השחיינים עטופים מכף רגל ועד ראש. חליפת שחייה ארוכה, כובעי ים כפולים, כפפות וגרבי גומי. עם הזינוק מתחילה מהומה שלא מאפיינת תחרויות ארוכות. הזינוק המשותף עם משתתפי המרחקים הקצרים יותר מכניס "פלפל" בהתנהלות השחיינים ביציאה לדרך. כמו תמיד, הדימוי על "השקדים מסתדרים בקערת המרק" עובד נפלא וכל שחיין מוצא את מקומו במתחם. מתחילת השחייה "תפסתי רגליים" טובות וביצעתי דרפטינג אחרי שחיינים אחרים. בסיום השחייה יש קטע ריצה של כ-400 מ' לשטח ההחלפה, התארגנות מהירה ויציאה לדרך.

טמפרטורת המים מחייבת הגנה משמעותית | צילום: באדיבות זיו נבון

קטע הרכיבה: 360 ק"מ ב-8 הקפות

למרות שהכרתי את המסלול מהאימונים והסיורים בימים שלפני התחרות, הופתעתי מעצמתו. השיפועים החדים המחייבים "לקום על הפדלים" לעתים תכופות, אורך העליות שאין בהן רגע דל להתאוששות, רוחות הפנים המקפיאות – כל אלה יצרו קושי גדול מזה שדמיינתי. אבל יותר מכל, הרכיבה הממושכת "חוצת הלילה" והעייפות המצטברת עד כדי "ניקור" על האירובר, חייבו אותי להשקיע בהתאוששות יותר משתכננתי. סיימתי את הרכיבה לאחר 24 שעות,כשכל חמש שעות עצרתי למנוחה שכללה 15 דק' שינה.

רוחות פנים מקפיאות. זיו נבון בתחרות | צילום: באדיבות זיו נבון

קטע הריצה: 85 ק"מ שכללו טיפוס על הר סנוואדון ועוד 8 הקפות של אגם פדרן

הפתעה גדולה יותר פגשה אותי בטיפוס על הר סנוואדון (Snowdon). כמו שהערכנו, קטע זה של התחרות נמשך כ-4:20 שע' (את הטיפוס חייב המתחרה לבצע עם ליווי צמוד בשל הסכנות בדרך) אבל לא הערכתי נכונה את העוצמות של ההר ואת השפעת הטיפוס על המשך התחרות. העלייה הרצופה בשיפוע ממוצע של 7% לאורך של כ-8 ק"מ, על אבנים שטוחות וחלקות ולעתים מדרגות, בעוצמת קור של אפס מעלות והירידה הארוכה באותו ציר, יצרו אתגר גדול בעיקר לאחר הירידה מההר – להתאושש מהר ולהשלים עוד כ-70 ק"מ נוספים של ריצה מסביב לאגם. אם חשבנו שההמשך יהיה רגוע יותר, אז כמובן שטעינו. לאחר כ-4 ק"מ של ריצה מישורית מתחיל שוב טיפוס משמעותי ולאחריו ירידה תלולה לתוך היער והליכה-ריצה בסינגל כמעט עד לסוף ההקפה.

לאחר ההקפה הראשונה של האגם הבנתי שאני בחריגה מלוחות הזמנים וללא צעדים דרסטיים לא נעמוד בזמן החיתוך, לכן את שלושת ההקפות הבאות רצתי ללא עצירה להתאוששות ובקצב קצת יותר מהיר. לאחר שהתכנסנו חזרה למסגרת הזמן של התחרות, הורדתי מעט את הקצב ועצרתי בסיום כל הקפה להתאוששות קצרה. המיקוד חזר להיות שמירה על הרגליים. לא להיפצע במסלול התלול והחשוך ולהימנע משרירים תפוסים בעליות ובירידות הארוכות. כל זאת כמובן במגבלות זמן החיתוך.

יסודות וכללי אצבע עיקריים לתחרות כזו

ניהול העצימות: הצורך לשמור על הכוח כדי להחזיק מעמד לאורך 42 שעות של פעילות אינטנסיבית מבלי להתפרק מחד וזמני הגג הצפופים מאידך, מחייבים את הספורטאים לשלוט בעצימות לאורך כל התחרות. גרעון קטן בזמן עלול להתפתח ל"בור" שימנע מהמתחרה לעמוד בזמנים. גרעון קטן בכוח הנובע מעבודה חזקה מדי או תזונה לא נכונה, עלול להתפתח למשבר שלא ניתן להתאושש ממנו במהלך התחרות. במהלך התחרות הייתי עם שעון שהראה לי רק נתון אחד – זמן. איפה אני נמצא אל מול זמן החיתוך. המטרה היתה להגיע קרוב ככל שניתן ל-42 שעות כדי לשמור על הרגליים מבלי לחרוג מהזמן שהוגדר. את המנוחות וההתאוששות התאמתי להערכת הזמנים. במהלך הרכיבה ניתן היה לעצור להתאוששות יותר מהמתוכנן וכך עשיתי.

לעומת זאת בריצה, לאחר הירידה מההר, משהתברר שהריצה איטית יותר מהמתוכנן, צמצמתי את מספר העצירות והגברתי מעט את קצב הריצה בהקפות הראשונות של האגם, כדי להתכנס מחדש ללוחות הזמנים. עצירות להתאוששות שכללו שינה של 15 דק' אפשרו לגוף להתאושש ו"החזירו אותי לחיים" בכל פעם מחדש. ההתנהלות הזו במהלך התחרות אפשרה לי להגיע לקו הסיום בדיוק בזמן שתכננתי. רבע שעה בלבד מרף 42 השעות המקורי, שהתברר שהוארך ל-43שעות במהלך התחרות.

תזונה: בתחום התזונה הגעתי למוד ניסיון, מצויד בתכנית תזונה שנבנתה עם צחי כנען, דיאטן קליני וחבר שמלווה אותי כבר מספר שנים בתחום זה, ספורטאי ואיש ברזל בעצמו. ב-UMUK (אולטרה-מן אנגליה) למדתי שבתחרויות ארוכות, "הבוקר שאחרי" נמצא עדיין בתוך התחרות. אין זמן התאוששות. עייפות של הגוף מאוכל לא מתאים או בכמויות גדולות מדי יובילו על פי רוב להחלשות עד כדי התפרקות במהלך התחרות. בתחרות הזו כמות האוכל היתה קטנה מהרגיל וכמעט שלא כללה אוכל טכני. התזונה התבססה על מרק עוף עם אטריות בכל עצירה, פסטה עם טונה בכל מנוחה ומדי מספר שעות סוכריית אנרגיה או חצי בננה. גיבוש פרוטוקול תזונה לתחרויות ארוכות, צריך להיעשות בשיתוף עם תזונאי ספורט ולכלול מבחנים בתנאי עייפות ובמהלך אימונים ארוכים של הספורטאי. הפרוטוקול צריך לכלול אוכל שלגוף קל להתמודד אתו במצב של עייפות מתקדמת.

צוות התמיכה: זהו המרכיב המרכזי בהצלחה. המתחרה תלוי באופן מלא בפעולות שמבצע הצוות. הספקה שוטפת של אוכל ושתייה, החלפת בגדים כדי לשמור על חום הגוף אחת למספר שעות, טיפול מהיר בתקלות וארגון שטח למנוחה ושינה, הם תנאי להצלחה. בלעדיהם לא יוכל המתחרה לממש את יכולותיו, לתפקד ברצף ולעמוד בלוחות זמני הגג. זכיתי (בפעם הרביעית) בליווי של הצוות הטוב ביותר שיש. חברי, מתאמני Team ULTRA , ספורטאים ואיירונמנים מנוסים בעצמם, אבל בעיקר מחויבים למטרה כמוני בדיוק. חברים שנתנו את הנשמה להצלחה בתחרות. אין לי מלים שיבטאו את גודל התודה. טלי, איל, עמרי– אין כמוכם.

צוות הליווי של זיו נבון (שני מימין) | צילום: אלבום פרטי

אני נוהג לומר למתאמנים שלי שהתחרויות המשמעותיות יותר שמשאירות חותם ושאותן אנו לוקחים להמשך הדרך, הן התחרויות ה"לא טובות" שלנו. שמשהו השתבש במהלכן, שחייבו התמודדות ומאבק, שכללו רגעים בהם חששנו שהכול אבוד. עם זאת, מדי פעם צריך גם תחרות כזו, בה הכול דופק כמו שעון. כשאני מסכם את התחרות הדאבל ברוטאל שלי, אני יכול לומר שזוהי אחת מתחרויות הטריאתלון הקשות ביותר על פני הגלובוס וללא ספק הקשה ביותר בה השתתפתי. האתגר הוא בלתי נתפס וכן, זו היתה תחרות אליה הגעתי מוכן לחלוטין. הכל, אבל הכל, תיקתק בה כמו שעון שוויצרי.