הכי מהר, הכי גבוה, הכי חזק. להבקיע גול, לקלוע סל, להטיל איפון… נשמע הכי נכון וטבעי שכך נראה ונשפוט את עולם הספורט, אך האם הטבעיות הדי אוטומטית הזאת גם נכונה?
מאת:מיכל יערון
שנים אני מלווה ספורטאים. שנים אני חיה איתם את רגעי השיא שבו הם נמדדים בתוצאות, ושנים אני חשה שמקומי האישי מולם, אינו בתוצאה. עם כל האכפתיות והאהבה שלי אל הספורטאים, ועם כל הרצון שיצליחו, אני מבינה טוב יותר יום ביומו, כי הדרך להגיע לשם היא על ידי הצטיינות בדרך, ולא על ידי התוצאה והציון שבסופה.
זה ברור שספורטאים צריכים להימדד. התוצאות המדידות הן חלק
מה"משחק" כולו, אך עם זאת, כדי להימדד בצורה טובה עלינו לנתב את האנרגיות
שלנו לא רק בתוצאות המדידות. כדי לקבל ציון טוב צריך להשקיע אנרגיה
בהתנהלות מצוינת.
אני מאמינה במצוינות. בספורט ובחיים צריך לנסות לעשות הכי
טוב שאפשר, כי אם תעשה בכי טוב שיכולת, פשוט לא יכולת יותר מזה:
לעבוד וללמוד, להתאמן ולהתחרות, להיכשל ולהרים את הראש. אדם צריך למצוא את הדרכים שבהם הוא מצליח להביא עצמו לידי ביטוי בדרך האופטימאלית שהוא יכול ומסוגל. זוהי מצוינות. עליו להיות שקוע בעשייה ולבדוק את דרכו לכל אורכה. אפשר לאפיין מהי מצוינת בשלוש גישות. הגישה התוצאתית מגדירה מצוינות בהתאם הגישה הערכית/תרבותית מגדירה את המצוינות, כרמה גבוהה של |
צילום אילוסטרציה: Thinkstock
|
ספורטאים נמדדים כל הזמן. בכלל בעולם העולם המודרני הוא כזה שמה שלא נמדד לא זוכה להתייחסות.. אך השאלה היא אם תשומת הלב למדידה עצמה היא זו שתביא להצלחה? ממפגשים עם אנשים מאד הישגיים ושאפתנים אני למדה כי מצוינות חשובה מאד, אך הרבה יותר כשהיא ממוקדת בהתנהלות ולא במדידה הסופית. מצוינות זו גישה לחיים. זה לא רק כשאתה נמדד מול אחרים, אלא גם כאשר שאתה עושה דברים מול עצמך.
כל הטיפים השבועיים של מיכל כאן
מיכל יערון- lauf ,
פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט כ-20
שנה. מרכזת לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלת
הכשרת פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט. מלווה ספורטאים
אולימפיים, ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות בענפים שונים, נבחרות
לאומיות, מאמנים מכל הענפים וסוללת את דרכם של ספורטאים וספורטאיות למשחקים
האולימפיים ב-2012 ו- 2016.