הטור דה פראנס 2012 הגיע ליום המנוחה הראשון, ואיתו ההזדמנות הראשונה להחזיר את הנשימה אחרי כמה ימים מטורפים שהביאו את הדבוקה אל ההרים, ואז לרכיבת נגד השעון, דרך מסיבת עיתונאים שיצרה לא פחות עניין משלבי "ההתנערות" של הטור. אם אנו בהרים, אז כמובן שנדון וננתח את הספקי הכוח, ולכן בהמשך, אני בוחן חלק מהנתונים המוגבלים על הסיום ההררי בשבת, ושואל האם הוא מסמן משהו "חשוד"?
מאת:דר' רוס טאקר, תרגום: תומר גמינדר
• כל כתבות הטור דה פראנס – כאן
• מסלול המרוץ- כאן
• רשימת משתתפים – כאן
• אתר הטור דה פראנס של שוונג – כאן
• השידור הישיר של שוונג- קטע 9- כאן
ראשית, מסיבת העיתונאים. אם במקרה פספסת אותה, כיכב בה ברדלי וויגינס (Bradley Wiggins), המוביל של הטור, שענה לשאלה לגבי האשמות בסימום מספקנים במדיה החברתית עם התשובה הבאה:
"אני אומר שהם רק מאוננים מזוינים" (I say they’re just fucking wankers”), אמר וויגנס. "אין לי מה לעשות עם אנשים כאלה. זה מצדיק את הבטלה שלהם כי הם לא יכולים לדמיין את עצמם מקדישים את עצמם לעשות משהו בחיים שלהם. קל להם לשבת תחת שם בדוי בטוויטר ולכתוב כזה חרא", הוסיף וויגינס, "במקום להרים את התחת בחיים שלהם ולהקדיש את עצמם ולעבוד קשה על משהו ולהשיג משהו. וזה בסופו של דבר מה שחשוב. זו**ת." (האם הזכרתי שפוסט זה מדורג R בגלל ניבולי פה?)
רבים כבר הגיבו על זה, והרבה יותר ברהיטות מאשר אני יכול. הטוב ביותר מביניהם, ובהחלט שווה 5 דקות קריאה, הוא קטע זה של ג'ו לינדסי, אשר מטפל בכל נקודות המפתח. השורה התחתונה היא כי ההיסטוריה של הרכיבה מעמידה את האלוף הנוכחי שלה היישר באור הזרקורים של החשד לסימום, ולכן זו שאלה שמקורותיה בחמישים שנים של הונאה. לאור זאת, תגובה מתונה יותר הייתה מתקבלת בברכה, כמו גם עמדה ברורה יותר נגד סימום מצד מי שחולקים את התסכול לכאורה של וויגינס עם הסימום (וכאן אני לא כולל את האקדוחנים שלעולם לא יהיו מרוצים, אבל לא ממש שווה לבזבז עליהם אנרגיה).
כדי להבין כיצד אוהדי הרכיבה תופסים אותה, אין ביטוי טוב יותר מאשר פוסט זה אשר נכתב בפורום על ידי אוהד, ואומר את מה שאני חושב שרבים אשר עוקבים מקרוב אחרי הספורט מרגישים.
כמה מחשבות לפני שנעבור להספקים. ראשית, הייתי מתחיל ומדגיש כי הייתי רוצה להאמין שכולם רוצים את אותו הדבר – ספורט נקי מסמים. אני חושב שוויגנס (בהתבסס על ההיסטוריה שלו ושל קבוצת סקיי), אלה ששאלו את השאלה ואלה שעכשיו קצת מודאגים ומבולבלים מתשובתו חולקים כולם רצון משותף. ולאור הרצון הזה, הם באים לדיון הזה ברצון להאמין. האוהדים שחשוב לשמוע אותם (שוב, אני לא כולל את האקדוחנים שרק רוצים להרוס) רוצים נואשות להאמין כי אחרי שנים של מישורים משקרים, הגענו סוף סוף לסוף הזחילה הקשה בעלייה ויכולים ליהנות מרכיבה קלה אל ספורט נקי מסימום.
בואו נודה באמת, במשך לפחות 15 עד 20 שנה, ספורט הרכיבה שיטה באוהדים שלו. פשוט תחזרו אחורה ותסתכלו ב-5 הטרים הטובים ביותר ב-15 השנים האחרונות ותרשו לעצמכם להעלות את הזיכרונות של ההתרגשות שהרגשתם כשצפיתם במרוץ, גיליתם כוכב חדש, הרעתם לרוכב שלכם בדרך לניצחון, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהוא רימה. אני יודע מה אני הרגשתי.
לכן, זה סביר שאנשים יהיו סקפטיים, במיוחד כאשר כל אחד מאלופים אלה מחה בתוקף על ההאשמות לפני הנפילה שלהם. לכן, כאשר האלוף האחרון (והאדם שלאחר הנג"ש היום נראה יותר מתמיד בדרך להיות אלוף ענק) לא נותן את התשובה לה הם משתוקקים, צפויה תגובה שלילית, כמה שלא הוגן הרצון שלנו לקבל תגובה ספציפית נגד סימום (עוד דיון).
אחרי שאמרתי את זה, אני יכול גם להעריך שלרוכב שהגיע לפסגת הספורט ללא סימום (נניח שזה נכון), ושהשקיע כל כך הרבה זמן ומאמץ לממש חלום, השאלות החוזרות מתסכלות, אפילו מרגיזות. אז בעיצומו של ה-"קרב", אולי יש מקום להתחשב גם בתגובות רגשיות.
העניין הוא כזה – הכעס והרגשות צריכים להיות מתועלים ומכוונים כנגד האנשים האחראים לשאלה מלכתחילה – הרוכבים שהשתמשו בסמים. "השאלה המטריד והמעצבנת" שהציתה את זעמו של וויגינס בוודאי חייבת את מקורה למעשים ולהונאה של הדורות הקודמים. מישהו שאל אותה ב-2012, ברור, אבל שורשי השאלה ננטעו בשנות ה-90 וה-2000 על ידי דורות של מר 60%, פנטאני, אולריך, ארמסטרונג, לנדיס. ויגינס הראה כידוע את הבוז שהוא רוחש למסוממים בעבר, כולל כאשר כינה את קריסטיאן מורני "אידיוט" בגלל עבירת סימום שגרמה לקבוצת קופידיס של וויגינס לפרוש מהטור בשנת 2007.
זה סוג התגובה שלו האוהדים מריעים – הם רוצים שהרוכבים שלהם יחלקו את זעמם, יגנו את הרמאים. הם לא יכולים להבין מדוע רוכב נקי, שמפסיד למסוממים, לא מצטרף אליהם במאבק נגד השימוש בסמים, במקום להיות צופה פסיבי (ו-'קורבן') של תרבות של חוסר יושר (במאמר מוסגר, הפסיכולוגיה של השתיקה בין הרוכבים הנקיים בדבוקה תעשה תזה מרתקת). האם אתם יכולים להאשים אותם?
אבל במשך זמן רב מדי, אלופי רכיבה נתפסו כנוטים לאהדה למסוממים מאשר לגינוי שלהם. התגובה של וויגינס נתפס על ידי האנשים האלה כדוגמא נוספת לכך. יתר על כן, סקיי בנתה את עצמה כקבוצה המתגאה בעמדתה נגד שימוש בסמים, והגישה הקולנית שלהם נגד סימום הוכתרה, ובצדק, כמובילה את הדרך לעידן חדש בספורט.
לכן, כאשר הרוכב הכוכב שלהם, האיש המזוהה כפטרון של הספורט מכוח החולצה הצהובה שהוא לובש, פתאום מפנה את הכעס והזעם נגד האוהדים, אני יכול להבין את האכזבה. זו ההזדמנות הגדולה ביותר לרוכבים הנקיים להראות לעולם שהספורט עבר הלאה, והתנודה בכיוון ההפוך, נגד המגנים, רק מתדלקת את הספקנות שלהם, ובסופו של דבר, מעלה ספקות נוספים.
זה לא עוזר שסקיי לא שברה לחלוטין את הקשרים עם נטל הסימום, שכיוון שעדיין יש לה קשרים עם רופאים ידועים שעבדו בקבוצות עם מדיניות סובלנית לסימום. זה לא אומר שהם מסממים, ואפילו רופאים יכולים להשתנות, אבל התפיסה היא מציאות, ואנשים אשר צופים בספורט מבחוץ, שחולמים על טור ללא סמים, צריך אישוש חזק יותר.
בכל מקרה, יתכן שיידרש יותר זמן, ובתקווה, העמדה נגד סימום לא תדהה בפני החולצה הצהובה.
כעת, להספקים.
6.2 וואט לק"ג לעשירייה הראשונה, 6.5 וואט לק"ג לקבוצה המובילה
למרבה הצער, יש לנו מחסור בנתונים לרוכבים הבכירים, כפי שקורה לעתים קרובות, אבל יש לנו את קובץ ה-SRM של יאנק בריאקוביץ (Jani Brajkovic) כדי לשחק. לקחתי אותו מאתר ניתוח הטור של TrainingPeaks והתמקדתי בחלק הרלוונטי, ל-לה פלאנש דה בל פי ( La Planche des Belles Filles).
הטיפוס לקח לברייקוביץ' 17 דקות, והוא איבד 46 שניות למנצח הקטע (כריס פרום עם 16:15 דקות כזמן המהיר ביותר של היום). הספק הכוח המדווח היה 351 וואט, אשר נותן לו 5.8 וואט לק"ג (זכרו שכוח יחסי, המבוטא ביחס למשקל הגוף, חיוני לטיפוס, ומאפשר גם השוואה לעומת רוכבים אחרים).
שימו לב שיש כדקה של נתונים חסרים בקובץ, ברבעון הראשון. למעשה יאנק צייץ לי בטוויטר כדי להדגיש זאת, וכמובן שכמה שדונים טכניים השפיעו על ה-SRM. אם מנסים "לנרמל" את חלקים אלה, ודוחפים אותם לכיוון הטווח של 400 וואט כפי שהיה הספק הכוח באותו זמן, אזי הספק הכוח הממוצע קופץ מ-351 וואט ל-375 וואט בערך, והספק הכוח היחסי הוא בסביבות 6.2 וואט לק"ג .
לכן, המשמעות מכך לגבי וויגנס ושותפיו בקדמת הבמה, היא תחזית של כ-6.4-6.5 וואט לק"ג. למשך 16 דקות, זה מספר שאיננו בלתי הגיוני. כדי להכניס את הערך לקונטקסט, חישובים של הספקי הכוח בטיפוסים בטור דה פראנס בשנות ה-1990 וה-2000 העריכו לעתים קרובות כי הרוכבים המובילים שמרו על הספקים של בין 6.4 ל-6.5 וואט לק"ג בעליות של קטגורית העל (HC), אשר רובם דורשות יותר מ-40 דקות של טיפוס. במילים אחרות, היה עידן שבו הרוכבים הטובים ביותר שמרו על הספקים דומים למה שראינו בשבת, במשך פי שלוש זמן. אם נציג זאת אחרת, כל הרוכבים האלו היו בוודאי במרחק דקה ויותר מהדור הנוכחי של מטפסים …
נקודה נוספת היא ההשלכות הפיזיולוגיות של ביצועים אלה. אני מנסה להסביר זאת מדי שנה, אבל מדי שנה נראה שזה מזמין ביקורת (ברורה), שאני מודע לה היטב, שיש להניח הנחות. מדי שנה, אני מנסה להסביר שאם מבקרים את ההנחות, ומוודאים תמיד לקחת את "התרחישים הטובים ביותר", מקבלים תמונה מאוד ברורה ומדויקת של הדרישות הפיזיולוגיות מאחורי הביצועים. אז ננסה זאת שוב …
כתבתי בעבר שאני מאמין שהספק מתמשך של מעל לכ-6.1 וואט לק"ג במהלך העליות הארוכות (40 דקות או יותר) לא "מתקבל על הדעת" פיזיולוגית. אני יודע שזו עמדה שאלדו סאסי (Aldo Sassi) שותף לה (באופן בלתי תלוי, אם יורשה לי להוסיף), והסיבה לכך היא שכדי לייצר סוג כזה של עבודה, יש דרישות פיזיולוגיות. תחשבו עליהן כעל מפרטים במכונית, ואם יש לה מנוע מסוים, יש מהירויות שלא ניתן להגיע אליהן. מבחינת רכיבה, ביצועים של 6.2 וואט לק"ג ומעלה פשוט לא יכול להתקיים על ידי שילוב סביר של VO2max, יעילות רכיבה וספים. תיארתי תיאוריה זו ואת ההנחות בפוסט הזה משנת 2010.
בחזרה למרוץ 2012, ההנחות שאפשר לעשות עבור טיפוס בן 17 דקות הן כי רוכב עם יעילות של 23% (הערכה גבוהה) יכול להחזיק עצימות של 90% – 95% מהעצימות מקסימאלית למשך קצר זה. לאחר מכן, אפשר להעריך שרכיבה ב-6.2 וואט לק"ג (שוב, זה בריאקובוץ'), ה-VO2 של הטיפוס יהיה 77 מ"ל/ק"ג/דקה. בהתחשב ב-90-95% של האומדן המקסימאלי, לרוכב הזה יש VO2max חזוי של בין 81 מ"ל/ק"ג/דקה ו-85 מ"ל/ק"ג/דקה (אני מבין שיש 'טעויות' הנחה, אבל אני משווה בין דורות כדי להמחיש נקודה).
אם לוקחים את ההערכות הנמוכות (יעילות של 24%, שלדעתי היא כנראה הנחה סבירה יותר), אז ה-VO2max המשוער ייפול בין 77 ל-81 מ"ל/ק"ג/דקה.
בבירור, ניתן להסיק ממספרים אלה מה ההשלכות על 5 הרוכבים הראשונים היום, ולראות שהמספרים לא שונים בהרבה. ניתן לגלות שהפיזיולוגיה החזויה למיטב הרוכבים בעולם יש VO2max של 85-87 מ"ל/ק"ג/דקה, שהיעילות שלהם היא כ-23%, ושהם רוכבים ב-90% מהמקסימום. לחילופין, הם יכולים להיות עם יעילות של 24% יעיל ועם VO2max של 81 מ"ל/ק"ג/דקה. זאת היא, על הנייר, הפיזיולוגיה הנורמאלית של טובי הרוכבים בעולם בכושר שיא.
הפיזיולוגיה ה-"אבנורמאלית" של רוכבים בשנים עברו הגיעה מחבר'ה שהחזיקו 6.4 וואט לק"ג במשך 45 דקות. ערך זה מצביע על אדם בעל VO2max של 97 מ"ל/ק"ג/דקה ברכיבה, או יעילות של 28%, או שיכול לקיים 95% מהמקסימום במשך 45 דקות בתום חמש שעות של מרוץ. זה פשוט לא קורה.
יש סכנה של "התפרעות" עם השלכות פיזיולוגיות כאן. בואו נפשט את המדדים הבולטים – כוח וזמן. ההבדל בין התקופה הנוכחית לבין תקופות קודמות הוא מדהים. בארבע השנים האחרונות, אף לא אחד מטיפוסי ה-HC המכריעים בטור לא נעשה ביותר מ-6 וואט לק"ג. גם העימות בין קונטאדור לשלק בטורמלה, (קטע כאשר הניצחון בטור היה על כף המאזניים, נרכב ב-5.9 וואט לק"ג.
הגרף למטה הורכב על ידי אלכס סימונס, ומראה את זמני הטיפוס באלפ דואז כפונקציה של הספק הכוח. יש שם הרבה נתונים, אבל פשוט תחליקו את האצבע מול זמן של 38:30. זה סוג הביצועים (או מהירים יותר) שראינו בדור הקודם. ואז רואים את התקופה האחרונה – פרנק שלק עשה 40:46 בשנת 2006, הפעם הראשונה ב-12 שנים שלא ירדו מגבול ה-40. ההופעות הטובות ביותר ב-3 השנים האחרונות כולן איטיות יותר מ-41 דקות. זה עולה בקנה אחד עם מה שאני הוספתי בגרף בכחול וצהוב – אלו הם הביצועים המקבילים ל-2 טיפוסים בטור של 2010, כאשר הרוכבים פשוט לא עולים יותר מעל 6 וואט לק"ג. אפילו לא פעם אחת, שלא לדבר שוב ושוב במהלך המרוץ, כפי שעשו זאת פעם.
כריס פרום, כאשר סיים שני ברכיבת הנג"ש בוואלטה 2011 (47 ק"מ), רכב ב-5.8 וואט לק"ג במשך כ- 57 דקות. זה כנראה די קרוב למה שוויגנס הפיק בטור היום, ואינדיקציה נוספת למקום של "התקרה" עבור מאמצים במשך זה.
אז זה מה שכולנו חותרים אליו כאשר אנו אומרים שהטור הפך איטי. הוא באמת מאט, וזה סימן טוב, מכיוון שהוא מביא את הכל בחזרה לתחום הפיזיולוגיה הצפוי.
כעת, הצהרה חשובה. כל זה אינו מפריך סימום, כמו שכל זה גם לא מוכיח סימום. כאשר הרוכב מייצר ביצועים שיש בהם מאפיינים של פיזיולוגיה "חייזרית", זה סמן חזק לסימום (אני שמח לקרוא שהגופים המנהלים של הרכיבה בעצם מסתכלים על גישה זו כעת). אבל כאשר פיזיולוגיה היא "נורמאלית", או לפחות לא חשודה, זה לא בהכרח מזכה את הרוכב. למה? בגלל שהסימום מסייע בהרבה יותר מאשר בביצועים במהלך היום – הוא גם מסייע בהתאוששות ובכך מאפשר עקביות.
אז אנחנו לא יכולים לשלול כלום בצורה זו. כל מה שאני אומר, ואני בטוח מאוד כשאני אומר זאת, זה שכל מה שראינו על המדרונות של לה פלאנש דה בל פי לא גרם לי לחשוב "זה פשוט לא בסדר, משהו לא מתחבר לי". זה מסתכם. זה בדיוק מה שניתן היה לצפות, בדיוק כמו שאני מצפה שיקרה כאשר ניתקל בעליות HC בהמשך השבוע, ונראה את הרוכבים המובילים רוכבים ב-5.0-6.0 וואט לק"ג, בדיוק כפי שהם עשו במהלך שלוש השנים האחרונות.
יהיה מרתק לראות מה יתפתח באלפים הגבוהים ובפירנאים בשבועיים הקרובים. אני מקווה שיהיו לנו כמה נתונים לשוחח עלים. וגם מסיבת עיתונאים אחת או שתיים!
צילום שער: Toïlev
ד"ר רוס טאקר בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת
קייפ טאון. תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי
עילית ומערכותספורטיביות, ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד
לשרת מטרה זו על ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים על ידי
מאמרים, אימוןוהסברה. רוס חי בקייפ טאון, דרום אפריקה שם הוא מבלה את מרבית
זמנו כמרצהבכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. הוא עובד עם קבוצות
ספורט וספורטאיםאולימפיים.
תומר גמינדר– המתרגםנשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי
