מאת:יותם מלמן
אם מישהו מכם אי פעם תהה מה מייחד את הטור מהג'ירו האיטלקי או מהוולטה הספרדית, שלושת הימים האחרונים סיפקו תשובה יותר מטובה. בנוסף למיליונים בצדי הדרכים, הסיקור התקשורתי הכלל עולמי ויחסי הציבור, רק בטור דה פראנס יכולים גם השלבים המישוריים הסתמיים ביותר להפוך לקטעים רווי מתח ודרמה. היומיים האחרונים סיפקו יותר דרמה ואקשן מאשר שבוע מירוצים שלם בג'ירו או בוואלטה.
כמה שהטור קשה.
לכאורה השלב השני היה צריך להיות עוד שלב מישורי רגיל. הפלטון אמור היה לרכב לאיטו על רקע נופי בלגיה, קבוצת בריחה סמלית הייתה אמורה לפרוץ ולנסות לזכות בשלב, רק בשביל שהפלוטון וקבוצות הספרינטרים יגבירו את קצב הרכיבה, יתפסו את הרוכבים שברחו ויתכוננו למיאוץ הסיום.
166.5 ק"מ (מתוך 168.5) והכל פעל על פי התכנית. אפילו הרטיבות ומזג האוויר החורפי לא הטרידו את מנוחת הרוכבים יתר על המידה. אבל מה ששני ק"מ יכולים לעשות.
הפלוטון רודף אחרי הבורחים – במהירות של 60 קמ"ש
עם הגעת הרוכבים לגנט, רוכב מקבוצת ליקוייגס איבד שליטה, החליק על הכביש וגרר אחריו יותר משלושים רוכבים אחרים, ביניהם לובש החולצה הצהובה, פאביאן קאנצ'לרה. אלו שלא נפלו, נתקעו בצדי הכביש ורוב הדבוקה מצאה עצמה תקועה בפקק תנועה.
בינתיים מקדימה, המשיכו כל המאיצים המובילים בשלהם. כאילו אינם מודעים למה שמתרחש מאחוריהם.
עבור קבוצת קוויק סטפ ורוכביה הבלגים, השלב לגנט היה סוג של שלב ביתי. דרכיה של פלנדריה מהוות הן את בסיס האימונים והן את בסיס האוהדים של הקבוצה. עוד כשפורסם מסלול הטור היה ברור שהשלב השני הוא השלב של טום בונן.
כשמסביבו 3 רוכבים ועם דבוקה מפורקת לחלוטין, נראה היה שאף אחד לא יוכל לעצור את בונן. אף אחד חוץ מחברו לקבוצה גרט סטיגמנס. שנה שעברה נחשב סטיגמנס לאחד "הפועלים" הטובים בעולם. במהדורת 2006 כל תפקידו היה לשמור ולעזור לרובי מקיואן בספרינטים. כה חשוב היה תפקידו עד שהאוסטרלי הודה שחצי מהחולצה הירוקה בה הוא זכה, שייכת לסטיגמנס עצמו.
תומאס ווטקוס מדיסקברי, חוצה את קו הסיום אחרי ההרסקות ההמונית
אמנם עונת המלפפונים של עולם האופניים פחות מרתקת ורווית תככים מזו של הכדורגל הישראלי, אך מעברו של סטיגמנס מלוטו לקוויקסטפ, שתיהן קבוצות בלגיות, היה סוג של רעידת אדמה קטנה.
אתמול עשה סטיגמנס את העבודה כל כך טוב עד שהשיג את בונן ומנע ממנו את ניצחון. בסוף השלב אמר בונן שהוא ידע שגם מקיואן וגם זאבל לא בתמונת הניצחון ובהחלטה של רגע נתן לעמיתו הבלגי מתנה. מתנה שסטיגמנס לא סירב לקבל: "גם אם טום וויתר לי, זו המתנה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי". לא ברור אם מדובר בוויתור של בונן או בעובדה שסטיגמנס היה פשוט הרוכב המהיר ביותר. מיד אחרי שחצו את קו הסיום נראו השניים מבולבלים. סטיגמנס היה משוכנע שבונן מצליח לעקוף אותו בסמוך לקו הסיום ואילו בונן הביט בחוסר הבנה לעבר חברו.
אבל ביחד עם החולצה הירוקה שעברה לכתפיו של בונן, מדובר ביום מוצלח ומאושר לקוויקסטפ בפרט והאוהדים הבלגים בפרט.
גרט סטיגמנס מנצח את השלב בזכות אדיבותו של בונן ידידו
ואם בבלגים עסקינן. אמנם לא ראינו אתמול את אותם מספרי צופים כמו באנגליה, אבל הקהל הבלגי מכיר את רוכביו והאופניים הוא ספורט לאומי במדינה. האלפים הרבים המשיכו לעודד את שארית הרוכבים שחצו לאיטם את קו הסיום. למזלם התאונה הגדולה התרחשה בשלושת הק"מ האחרונים של המסלול. ע"פ החוקים, במצבים כאלו מקבלים כל רוכבי הדבוקה המעורבים בתאונה את אותו הזמן כך שאין שינויים בדירוג הכללי.
היום חוזר הטור סופית לאדמת צרפת. 236 ק"מ הופכים את הקטע השלישי, מוגראם שבבלגיה לקומפאן בצרפת, לארוך ביותר השנה. מזג האוויר הגשום, המרחק הרב והרצון של הרוכבים הצרפתים לבלוט צפויים להפוך גם את יום המרוצים הנוכחי לעשיר באירועים.
