מאת:יריב זרביב
עוד פחות מחודש יצא לדרך מרוץ האופניים היוקרתי, הטור דה פראנס 2008. כולם מתרגשים לקראת הזינוק וההכנות בשטח בעיצומן. הדגלים, החולצות, הכובעים, כל העם הצרפתי וחובבי הטור בעולם ממתינים בדריכות לאחד מהמרוצים המסקרנים השנה – חלק ראשון
טקסט
הטור דה פראנס השנה יהיה אחד מהמרוצים המסקרנים ביותר עוד לפני שהחל. שערוריית הסמים בשנים האחרונות מערערות את המרוץ הקשה בעולם. מה יהיה על הטור?
האם יצליח לשמור על יוקרתו? מה יקרה עם קבוצת אסטנה? האם קונטדור יגן על תוארו? שאלות קשות שהתשובות להן עדיין אינן ברורות. בינתיים, מארגני הטור מקשיחים את עמדותיהם ואף הודיעו לאיגוד האופניים הבינלאומי (UCI) שהשנה ירשמו הרוכבים דרך איגוד האופניים הצרפתי ולא דרכם, כלומר שהסכסוך ביניהם לא נרגע ואף עולה מדרגה.
הטור הקרוב ייפתח ב-5 ביולי בעיר ברסט, ויכלול 3,554 קילומטרים שהסתיימו בשדרות האליזה, בפריז. 21 קטעים שביניהם ארבעה קטעים קשים של טיפוסים על הרים, חמישה קטעים אחרים שיכולים להיחשב כ"קטעי הרים" רציניים, מתוכם שלושה באלפים, ולראשונה מאז 1966, הקטע הראשון לא יהיה מרוץ אישי נגד השעון, וכזה יתקיים רק בקטע הרביעי, בעיר שולה.
105 שנים לטור דה פראנס
הטור דה פראנס הוא מרוץ האופניים היוקרתי ביותר, המתקיים מאז 1903. התחרות נערכת פעם בשנה ברחבי צרפת בחודש יולי. ב"טור" משתתפים מיטב הרוכבים מכל רחבי העולם. המרוץ זוכה לפופולריות ובעקבות כך גם לחשיפה תקשורתית גדולה.
הטור דה פראנס נוצר כאירוע של קידום מכירות על ידי אנרי דגראנז' שהיה אחד המייסדים והעורך של העיתון "ל'אוטו" (העיתון שקדם לעיתון ל'אקיפ). דגראנז' רצה לתת תשובה למרוצי האופניים "פריז-ברסט" ו"פריז-בורדו" שהיו בחסותו של עיתון מתחרה. הרעיון למרוץ סביב צרפת הועלה בפגישה בבית קפה בפריז בנובמבר 1902.
הטור הראשון יצא לדרכו בשנת 1903 ואמנם, הרעיון הצדיק את עצמו והעיתון שתפוצתו הייתה עד אז – 25,000 עותקים, הגיע ל-65,000 עותקים לאחר המרוץ. ב-1908 הגיע העיתון כבר לתפוצה של רבע מיליון עותקים. דגראנז' ניסה ליצור תחרות שתבליט את ספורטאי העל שמסוגל לעמוד בתנאים לא אנושיים. בשנים הראשונות של המרוץ קטעי המרוץ היומיים היו לרוב באורך של מעל 400 ק"מ ונדרשו לרוכבים 17-20 שעות כדי לסיימם. רוב הדרכים היו דרכי עפר והרוכבים נדרשו לספק לעצמם אוכל, משקה ותמיכה טכנית. באופן טבעי, חלק גדול מהמתחרים בשנים הראשונות היו כורי פחם שהיו מורגלים בעבודה פיזית קשה לאורך שעות רבות ואשר חיפשו מוצא מעיסוקם הקודם.
במהלך שנים אלו זכו בטור רוכבים אגדיים כז'אק אנקטיל וברנאר הינו הצרפתים, אדי מרקס הבלגי ומיגל אינדוראין הספרדי, שניצחו ב"טור" חמש פעמים כל אחד, אך עולה על כולם רוכב האופניים האמריקאי לאנס ארמסטרונג שניצח שבע פעמים ברציפות, בשנים 1999-2005.
בתחילת דרכו של המרוץ היה אורכו רק 2,428 ק"מ, אך לאחר כמה שנים, המרחק גדל והגיע לשיא של 5,745 ק"מ ב-1926. הרוכבים גומאים מרחק זה ב-21 יום. גם בתחום זה חלו שינויים לאורך ההיסטוריה של המרוץ. במרוץ הראשון היו רק 6 קטעים בני כ-400 ק"מ כל אחד. בהמשך גדל מספר הקטעים ולשיאו הגיע בשנים 1971 ו-1987 עת המרוץ כלל 25 קטעים יומיים. במרבית הקטעים מוזנקים כל הרוכבים יחד, ובמספר ימים נערכים מרוצים נגד השעון, בהם מוזנקים הרוכבים בזה אחר זה. קיים גם קטע אחד של מרוץ קבוצתי נגד השעון בו מוזנקת כל קבוצה לחוד ורוכבת במבנה קבוצתי את כל הקטע.
עד 1950 הוזנק תמיד המרוץ בפריז וגם הסתיים בה. מאז, הוא ממשיך להסתיים תמיד בשדרות האליזה שבפריז, אך מוזנק בכל שנה בעיר אחרת. לעתים, אף מחוץ לצרפת. הזינוק למרוץ נחשב כאירוע יוקרתי מאוד וערים רבות באירופה כולה, ואף מחוץ לאירופה, מנסות את מזלן בהתמודדות על הכבוד.
גם הערים והעיירות בהן נקבעות נקודות היציאה והסיום של הקטעים השונים במרוץ זוכות לפרסום רב וגם כאן קיימות התמודדויות בין ערים שונות והמארגנים קובעים את המסלול כמעט שנה מראש על מנת לאפשר לערים הללו להתכונן לאירוע.
מסלול המרוץ הוא השמרני והקבוע ביותר מבין שלושת הגרנד טורים. בדרך כלל, השבוע הראשון של המרוץ מתרחש במרכז ובצפון צרפת והוא מאופיין בקטעים מישוריים. זוהי ההזדמנות של הרוכבים הזוטרים לנסות את מזלם בבריחות. מצד שני, נמצאות הקבוצות של המאיצים המפורסמים אשר דואגות לרוב להשיג את הבורחים על מנת לאפשר לכוכביהם להתמודד במיאוץ המוני אל קו הסיום. קטעים אלו נערכים לעתים על כבישים כפריים וצרים, דבר שגורם לעצבנות רבה בקרב הרוכבים, למאבקים על מיקום בתוך דבוקת הרוכבים ולנפילות רבות.
החלק השני של המרוץ כולל בתוכו את שני המכשולים העיקריים: הרי האלפים והרי הפירנאים. בחלק מהשנים האלפים קודמים לפירנאים ובחלק מהשנים הסדר הוא הפוך. בכל אחד מגושי ההרים הללו קיימות מספר פסגות מפורסמות אשר קנו את שמם עת מרוצים הוכרעו בהן. בכל שנה מקפידים המארגנים כי המסלול יכלול חלק מאותן פסגות מפורסמות. בעת הגעת הרוכבים לפסגות אלו יש עליהן לעתים מאות אלפי צופים ואוהדים אשר באים לעודד את אליליהם בנקודת השיא של המרוץ. בקטעים ההרריים נקבע מי יהיו הרוכבים שיתמודדו על הבכורה בדירוג הכללי.
בין המפורסמות שבפסגות נמנות:
- אלפ ד'ואז (Alpe d'Huez) (אלפים)
- קול דו גאליבייה (Col du Galibier)(אלפים)
- מון וונטו (Mont Ventoux) (פרובאנס)
- האטאקום (Hautacam) (פירנאים)
- קול דו טורמאלה (Col du Tourmalet) (פירנאים)
בין הקטעים ההרריים ישנם קטעים אשר נקראים קטעי מעבר. אלו הם קטעים מישוריים או גבעיים אשר בהם ניתנת לרוב הזדמנות לרוכבים אשר נמצאים כבר בפיגור ניכר בדירוג הכללי, לברוח מהדבוקה ולהלחם על הניצחון בקטע, בזמן שהדבוקה נהנית מיום רכיבה רגוע יותר שיאפשר לרוכבים הבכירים לאגור כוח לקראת הקטעים הקשים העומדים בפניהם.
הקטע הנערך לפני הקטע האחרון הוא לרוב מרוץ אישי נגד השעון במרחק של 50-70 ק"מ. בדרך כלל, זהו הקטע המכריע שכן אחריו, למעשה, כבר לא ניתן לשנות את תוצאות המרוץ. הקטע האחרון הוא מעין מצעד ניצחון לרוכבים אשר הצליחו לעבור את המבחן המפרך ולהשלים את המרוץ. בחלקו הראשון של הקטע מצטלמים הרוכבים כאשר מברכים איש את יריבו וחברי קבוצת הרוכב המנצח לוגמים כוסיות שמפניה תוך כדי רכיבה. המחצית השנייה של הקטע כוללת שבעה סיבובים בשדרות האליזה בפריז לעיני מאות אלפי צופים. הקטע מוכרע לרוב במיאוץ המוני אל קו הסיום והניצחון בקטע זה נחשב כיוקרתי במיוחד.
אתר שוונג גם השנה יסקר את הטור במדור הטור דה פראנס
חלק מהחומרים באדיבות אתר ויקיפדיה
