תוכן גולשים מאת: אלדד שילוח

סוף אוקטובר והטלפון מצלצל. גיסי על הקו. יש לו רעיון לכבוד יום הולדתו ה-55. למה שלא נשחה ביחד? פעם בשנה אני ונדב צולחים את הכנרת ביחד (עם ילדים) ומדי פעם נפגשים בתחרויות שחיה בים. אני בבינוני והוא בארוך.

צילום: באדיבות אלדד שילוח

נדב שוחה בים כמעט יום יום ואני כירושלמי טוב, עכבר בריכות. רק מה, לאחרונה בגלל הקורונה התחלתי לשחות בים. גיסי כבר כמה שנים מנסה לשכנע אותי לשחות מעתלית לחיפה. זה "רק" 10 ק"מ הוא אומר לי ואני מסביר לו שהמנה שלי היא 2.5-3 ק"מ. יכול לסחוב עד 5 ק"מ אבל מעבר לזה? לא בטוח שיהיה לי כוח ובטוח שלא ממש אהנה מזה.

כל זה חולף במוחי בפלאש מהיר, אבל הפעם יש לו הצעה אחרת. למה שלא נשחה ביחד מנווה ים ( חוף הבית שלו) לנתניה (מקום מגוריי)? אמרתי לו תשמע, זה מרחק גדול – אני מעריך שזה משהו כמו 50 ק"מ. ואז הוא שלף את השפן: בדיוק, לכבוד יום ההולדת שלי ה-55 נשחה 50 ק"מ. והוא מצא לזה גם שם "משחה מגיס לגיס", עוד לא ידעתי את זה אבל כנראה שפה נתפסתי בקרס של החכה. ביקשתי לחשוב על זה יום יומיים, אבל למחרת היה לי די ברור שאענה לאתגר. ככה זה בחיים לכל תכנית (או טנגו) גרנדיוזי/ת צריך שניים. אחד מטורף ואחד מספיק טיפש בשביל להצטרף.

צילום: באדיבות אלדד שילוח

אז איך מתארגנים? החלטנו שנעשה מנות של כ-4-5 ק"מ בכל פעם. לא לפי סדר מסוים, אלא בהתאם למצב הים. לא שוחים באזור תחנת הכוח רבין בחדרה וזהו בערך. ברמה הלוגיסטית, מכיוון שעבדנו בשיטה של הקפצות הבעיה העיקרית היא למצוא מקומות חניה שדרכם מוגדרת נקודת היציאה והכניסה. כמו כן, בתכנון הזמנים כדאי להביא בחשבון שההקפצות הללו לוקחות יותר זמן ממה שחושבים. הן בשקט מוסיפות 40-60 דקות לכל משחה.

את הפרויקט חנכנו בשחייה מחוף בלו-ביי בנתניה דרומה למעלית החוף החדשה. לפני הכניסה עוד הספקתי לדרוך על "שאריות" של כלב. כנראה בשביל המזל. ים גלי משהו עם עננות חלקית חייב אותנו לצאת קצת החוצה.

משחים מס' 3,2 ו-5 התנהלו בחופי הבונים, דור וקיסריה. "החווייתיים". שחינו לאט יחסית ונהנינו מדגה עשירה, ריפים, אנייה טבועה, העתיקות של קיסריה, הסלעים של הבונים, המערה הכחולה, מערה נוספת שגילינו 500 מ' דרומה ממפרץ האהבה, קיאקים, מפרשיות, דייגים ולהקות סרדינים ענקיות שהקיפו אותנו כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק.

הקשים מכולם היו משחים מס' 4 ו-8. מנחשולים למעגן מיכאל ומשם לקיסריה. שניהם התנהלו כנגד רוח דרום מערבית וגלים. היה פה לא רק מאבק נגד הים, אלא שהיו קשיים גם לשמור על קשר עין. ללא ספק מבחן לכוח הרצון. בנוסף לכך במפרץ ג'יסר א-זרקה שלושה אופנועני ים משתוללים גרמו לנו לדפיקות לב מואצות.

סך הכל שחו שחינו 46.1 ק"מ | צילום: באדיבות אלדד שילוח

המשחה "הארוך" היה מס' 6 אבל היה ים צלול ורגוע, ריפים וצב ים מרהיב שפגשתי עזר לי להעביר אותו בכיף. במשחה מס' 9 הפקנו לקחים: צעדנו דרומה ושחינו בחזרה צפונה בים קר אך עם גלים עורפיים עד לנווה ים. היה מעורר. בסוף המשחה צפינו דרומה לעבר הארובות של חדרה הרחק באופק ופתאום קלטנו לאיזה מרחקים שחינו.
המסע שלנו נחתם שוב בנתניה – הפעם מחוף לגון דרומה לפולג קצת זרם נגדי ושוב ים קר שמאוד מעייף את הגוף בדיעבד.

זה היה פרויקט מאתגר אבל מהנה. יש לנו ארץ נהדרת וחופים יפיפיים. מהמרחבים של מעגן מיכאל ונווה ים, דרך הסלעים של בית ינאי והבונים, עתיקות דור וקיסריה, מפרצי הדייג של נחשולים וג'יסר, הדיונות העדינות מול זיכרון, הצוקים המרשימים של נתניה. כמעט לכל אורך הדרך ראינו אנשים יושבים על החוף או הולכים. לבד, בקבוצות, זוגות רומנטיים והכי כיף לשחות מעל ריפים. יש במה לצפות וגם העומק המועט יחסית נותן תחושה של שחייה "מהירה". אם יש "נוף" קרוב לים גם זה עוזר. הכי קשה היה לשחות בים הפתוח כשביבשה יש מרחבים פתוחים. אין תחושת התקדמות.

וקצת סטטיסטיקה: בעשרת המשחים שלנו שחינו 46.1 ק"מ ב-16.01 שעות. 4.61 ק"מ למשחה עם שהייה במים של 96 דקות בממוצע. כל זאת במים שירדו מ-27 לכיוון ה-21-22 מעלות. על זה נוספו כ-10 ק"מ של הליכות על חוף הים.