רוכב אופני ההרים הטוב בישראל מחלק את הזמן בין תנאי אימון חלומיים בגרמניה לבין ניסיון להכרה בארץ, מרגיש ובעצם בטוח שהוא במגמת עלייה ובעיקר חולם להפוך סוף סוף למקצוען אמיתי/ "זה רק עניין של סדר עדיפויות", הוא אומר
מאת:דני בורשבסקי
בין
אליפות אירופה וסבב הבונדסליגה לאליפות העולם והסבב העולמי לאופני הרים,
שלומי חיימי חזר לארץ כדי לנצח באליפות ישראל שהתקיימה בשבת האחרונה, ולפני
החזרה לשגרה ה"חצי מקצוענית" כהגדרתו, הוא לוקח כמה שאיפות אוויר בקיבוץ
רמת השופט, שם הוא גר עם חברתו. בגיל 24 חיימי נמצא בפרשת דרכים. מצד אחד
הוא משתייך לקבוצה גרמנית שדואגת לו לכל הפינוקים המקצועיים, מצד שני הוא
מרגיש שככל שהוא יותר מתבגר ומשתפר כרוכב, הוא צריך לדאוג לעצמו מבחינה
כלכלית, ולדברים אחרים בחיים שצצים ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו כבר לא
ילדים.
וכן, רוכב אופני ההרים הבכיר בארץ בהחלט נמצא במגמת השתפרות. בחודש יוני
האחרון הוא שיפר את מיקומו בדירוג העולמי ל-69, מה שהכניס אותו לסגל המורחב
של הוועד האולימפי ועזר לו לקבל מלגה חודשית. באותו חודש הוא השתתף
באליפות אירופה בשוויץ, והפך לישראלי הראשון שמסיים את כל המסלול בקטגוריית
העילית. בתחרויות אופני הרים, רוכב שלא מצליח לסיים הקפה בקצב של 80 אחוז
לפחות מהרוכבים המובילים – מורד מהמסלול. חיימי הצליח הפעם לשרוד במשך כל
ההקפות, וסיים את האליפות במקום ה-35. מבחינת הקריטריון הנוקשה של איגוד
האופניים הישראלי, זה לא הספיק לו כדי להבטיח את מקומו באליפות העולם
שתתקיים בסוף אוגוסט בדרום אפריקה, אלא שבסופו של דבר הבינו באיגוד שאי
אפשר להזניח את הרוכב הבכיר בארץ, ואישרו את נסיעתו. כנראה שהתחרות בדרום
אפריקה תשמש כמדד ליכולתו הנוכחית של שלומי חיימי, שמייצג את הדור הבוגר של
רוכבי העילית באופני הרים בארץ, דור שהולך ופוחת למרות ההצלחה המסחררת של
ענף הספורט הזה ברמה העממית.
הקבוצה פוקוס. מימין לשמאל: ברברה בנקו (אלופת הונגריה), שלומי חיימי, אובה
אוכנוורטר (אוסטריה) , פטריק גלטי (שוויץ), אלן גרוברט (אלופת גרמניה),
מרקוס שולטה לונצום (אלוף גרמניה)
איך נראתה העונה שלך עד עכשיו?
היא התחילה עם סבב תחרויות בינלאומית שהיה בארץ במרץ. כבר אז ראיתי שמצבי
טוב מאוד ביחס לעונות קודמות. מדובר בתחרויות עם הרבה רוכבים שמגיעים
מחו"ל, אמנם לא הצלחתי לנצח באף אחת מהן, אבל מה שהיה יפה לראות זה שבכל
תחרות נלחמתי על מקום בפודיום והדבר העיקרי שלקחתי משם זה העקביות שלי
בלרכב בקדמה יחד עם המובילים. עד עכשיו השתתפתי העונה ב-15 תחרויות
בינלאומיות כולל התחרויות בישראל. לפני עוד שלושה אירועים גדולים שזה גביע
העולם בקנדה, אליפות העולם בדרום אפריקה וגביע העולם בנורבגיה".
נשמע עמוס ומאתגר, אבל אפשר לחיות מזה?
"אני קורא לזה חצי-מקצוענות. מצד אחד אני משתייך לקבוצה הגרמנית פוקוס XC
TEAM. מבחינת הקבוצה הזאת אני מקבל את כל מה שצריך כדי להצליח בתחרויות
עצמן, אבל לא ברמה הכלכלית. כשאני בחו"ל יש לי את כל מה שאני צריך, ואם
מודדים את זה בכסף זה שווה הרבה מאוד. משלמים לי על כל הנסיעות, על מקומות
הלינה, ובתחרויות עצמן יש אוהל של הקבוצה שם דואגים לנקות לי את האופניים,
לטפל בהן, לטפל בי, כל מה שצריך ולא צריך לדאוג לכלום. מצד שני המטרה שלי
היא שבשנה הבאה יהיה לי שכר, אני מקווה שאוכל לשפר את התנאים שלי בקבוצה כי
אני מאוד מחובר אליה ורוצה להישאר בה".
איך מגיעים לקבוצה כזאת?
זה בדיוק מסוג הדברים שאני ממליץ לרוכבים צעירים לעשות לבד. כשהייתי בן 17
יצרתי קשר עם קבוצה שוויצרית דרך קרובי משפחה שלי שגרים בציריך. הם איפשרו
לי להתאמן ולהתחרות איתם, במימון עצמי כמובן. עם הזמן יצרתי לעצמי רזומה עד
שהגעתי בסופו של דבר לקבוצה הגרמנית שאני רוכב בה היום ונמצא בה כבר שלוש
שנים".
ולא הצלחת למצוא ספונסר?
"היום אין לי נותן חסות אישי וזה חבל. הייתי רוצה גוף מסחרי שיתחבר לדרך
אותה אני עובר כרוכב ישראלי ברחבי העולם. שמור לי מקום ללוגו אישי בחולצת
אלוף ישראל איתה אני מתחרה בכל העולם. אני מקווה שיקום גוף שירצה לעזור לי
כלכלית. אין מאמין שזה נותן סיפוק אדיר להיות חלק מהצלחה, יש חברות שעבורן
תמיכה כלכלית בסדר גודל שאני צריך לא מורגשת כלל. אפשר למנף את זה גבוה עם
תמיכה נכונה".
למה אין מקצוענות בארץ בענף שהוא כל כך אהוב ברמה העממית?
יש פער גדול מאוד בין הפן העממי להישגי. ברמה ההישגית הענף הזה לא מתקבל
כאן בחום ובאהבה ואין תמיכה. זה לא כל כך מעניין את האנשים. כל זה גורם לכך
שיש גל ענק של פרישה בקרב רוכבי הנוער שהם אמורים לעלות לעלית. זה נובע
ממציאות הענף, המציאות בישראל, התפישה של איגוד האופניים. יכול להיות שבסדר
העדיפויות של ההנהלה הקודמת של האיגוד ראו את הכביש לפני השטח. אני מאמין
שצריכה להיות לנו מטרת על ארוכת טווח ולפיה לקבוע סדרי עדיפויות. אם מדברים
על אולימפיאדה, זה יהיה יותר ריאלי להגיע לשם באופני הרים.
אתה מצפה מאיגוד האופניים למקצע את אופני ההרים?
ההנהלה שם התחלפה אז מצד אחד יש לי ציפיות חיוביות. מצד שני הם צריכים
להתמודד עם גרעון שעבר אליהם מההנהלה הקודמת. אי אפשר לדעת, אני יכול להגיד
ל שהיציאה שלי לאליפות ארופה בשוויץ לפני חודש אושרה רק שבוע לפני. גם
מבחינת הקריטריון לאליפות העולם, קבעו שם שצריך לסיים בחצי הראשון מבין
המסיימים באליפות אירופה. זה אבסורד, כי אני נמצא ברמה שהיא לא תוצר של
פעילות איגוד האופניים. גם כמה שנים אחורה, באיגוד יכלו לחום על רוכבי
עילית ברמה כזאת. למזלי היו באיגוד יותר אנשים שחשבו שאני כן צריך לנסוע,
זה נושא מאוד מורכב".
אתה מאמין שאפשר להגיע סוף סוף למשחקים האולימפיים?
הקריטריון האולימפי הוא מדיני קבוצתי וכדי לקבל כרטיס לשם אנחנו צריכים
להיות בין 24 המדינות הראשונות בעולם כש-3 רוכבים עושים את הניקוד עבור כל
מדינה. לדעתי זה צריך להיות פרוייקט לאומי, ואני לא אוציא מעצמי כסף למען
מטרה כזאת. הייתי מאוד רוצה להיות חלק מזה כי אני חושב שיש כאן רוכבים
שאפשר לעבוד איתם. הכל עניין של סדר עדיפויות".
בוא נהיה ריאליים, מה המטרות הקרובות שלך?
נכנסתי עכשיו לסגל האולימפי המורחב ואני מקבל מלגה חודשי. אני מאוד מקווה
שבשנה הבאה יעזרו לי בתקציב שנתי להוצאות עבור תכנית מקצועית. כמובן שאיגוד
האופניים לא יכול לקחת אותי כמובן מאליו, הוא חייב לקחת חלק בנושא הזה.
באליפות העולם בדרום אפריקה אני רוצה לסיים בין 40 הראשונים ומשם להמשיך
הלאה".
דני בורשבסקי
- 1.בורשבסקי
מי זה בורשבסקי שאתם מציינים את שמו כאילו היה מותג לבוש?
מימי (25/07/2013) - 2.עצה לשלומי .
במקום
להתבכיין כל הזמן שאינך מרוויח כסף מהספורט , אני מציע לך לפרוש מרכיבה
תחרותית ולהתחיל לעבוד כמו אדם נורמטיבי. הרי אם תמשיך להתחרות בעולם
"ולדחות את הקץ" תמצא עצמך רק מתחיל את החיים בסביבות גיל 30 חסר כל אמצעים
ו/או משהו מוחשי ביד.
דני (28/07/2013) - 3.כל הכבוד!
תמשיך להתקדם ולהשיג את המטרות שלך! גם הכסף יגיע בקצב הזה…
עופר יהודה (31/07/2013)
