מרתון תל אביב היווה, ללא ספק, חגיגה אמיתית לחובבי הריצה, אך ככל שהתקדם המרוץ הגיעו ידיעות פחות משמחות על ספורטאים שפונו לבתי חולים עקב התייבשות ומכת חום, מקרים שהעיבו מעט על האווירה הספורטיבית והחגיגית. ד"ר רותי פילץ- בורשטיין, מסבירה איך ניתן להתאמן "על בטוח" ולמנוע את התופעות המתלוות לעתים לאימון בתנאי חום
מאת:ד"ר רותי פילץ-בורשטיין
מה ההבדל בין התייבשות ובין מכת חום?
התייבשות היא פגיעה במאזן הנוזלים של גופנו בעוד שמכת חום היא הפרה של מאזן החום. חשוב להדגיש כי מכת חום עלולה להתרחש גם במצב של מאזן נוזלים תקין, כלומר שתייה מרובה שתבטיח שמירה על מאזן הנוזלים, לא בהכרח תמנע פגיעת חום. עם זאת, התייבשות היא בהחלט גורם סיכון "מסייע" להתפתחות של מכת חום.
מהם הסימנים המקדימים להתייבשות ולמכת חום אותם ניתן לאתר במהלך המאמץ?
כאב ראש, סחרחורת, פנים סמוקות, בחילה והקאה, הם נורות אזהרה אליהן אנחנו חייבים להתייחס במהלך מאמץ גופני. אלה הגורמים המתריעים ויש להגיב להם מיידית. בשלב מתקדם נזהה סימנים חמורים יותר: בלבול, חוסר התמצאות בסביבה, פגיעה באוריינטציה ובהמשך, ערפול הכרה והיעדר שליטה על סוגרים. אל תקלו ראש, מכת חם עלולה להסתיים במוות אם אינה מטופלת מיידית. בכל מקרה של הופעת חלק מסימנים אלה במהלך מאמץ גופני, יש להתייחס לכך בחשד למכת חום ולטפל בנפגע על פי הנדרש במקרים אלה.
מי נמצא בקבוצת סיכון, מיהם ה"מועדים לפורענות"?
קיימים מספר גורמי סיכון המועידים את הספורטאי/את החייל להתייבשות או למכת חום: מחלת רקע או החלמה ממחלה, גם אם מדובר בשפעת או בכל מחלת חום שגרתית, לכאורה. שלשולים והקאות בימים שלפני המאמץ, משקל עודף/השמנת יתר,
כושר גופני לקוי. כל אחד מהגורמים האלה מועיד את המתאמן להתפתחות של פגיעת חום. אולם גם ספורטאי/חייל בריא איננו חסין בפני פגיעת חום. חוסר שינה, חוסר אקלום לתנאי סביבה חמים, מאמץ עצים וממושך שמעבר ליכולת הגופנית של המתאמן, ידרדרו גם ספורטאי או חייל המאופיינים בכושר גופני טוב, למצב של מכת חום.כיצד ניתן למנוע מקרה של התייבשות? כיצד ניתן למנוע מקרה של מכת חום?
התייבשות: שתייה בכמות ובקצב שיפצו על איבוד הנוזלים בהזעה, תמנע התייבשות. במהלך מאמצים בעצימות בינונית־גבוהה מקובל להמליץ על שתייה של כליטר אחד של נוזלים בכל שעה של מאמץ. ובכל זאת לא כל המרבה הרי זה משובח: חשוב לזכור כי במאמצים ממושכים מאוד של מספר שעות, דוגמת אולטרא־מרתון, שתייה בקצב כזה עלולה להביא אותנו למצב של "שתיית־יתר" ולהפרה של מאזן המלחים, תופעה הידועה כהיפונתרמיה. במאמצים מסוג זה רצוי לצמצם מעט את קצב השתייה ולצרוך משקאות המכילים ריכוז מומלץ של מלחים. ומהי שתייה נבונה? מים, משקאות שאינם מוגזים, משקאות בטמפרטורה נוחה וכן משקאות המכילים ריכוז מומלץ של פחמימות ומלחים, כדי להשיב למערכות הגוף מקורות אנרגיה ואת אותם רכיבים שאבדו בזיעה. חשוב שנזכור כי קצב ההזעה משתנה מאוד בין אנשים. הוא תלוי כמובן בעוצמת המאמץ, במשך המאמץ, בתנאי הסביבה ובכושר הגופני של המתאמן. מכאן גם שכמות השתייה הנדרשת כדי לפצות על אובדן הנוזלים בהזעה, תהייה שונה בהתאמה.
מכת חום: מכת חום ניתן למנוע על ידי התנהגות נבונה וערנות הן לתנאי הסביבה והן למצבו של המתאמן. בתנאי סביבה חמים, בלחות גבוהה, באותם תנאים שמוגדרים על ידי אנשי המקצוע כ"עומס חום כבד", יש להימנע מביצוע מאמץ גופני במהלך היום. שעות הבוקר המוקדמות ולעתים שעות הערב, מאופיינות בדרך כלל בהקלה בעומס החום ומתאימות יותר לביצוע מאמצים. במשך המאמץ חייבים לשלב הפוגות של 15-10 דקות אחת לשעה בערך, כדי לאפשר לגוף לסלק את עודפי החום שנצברו ואותם לא ניתן לסלק כל עוד נמשיך במאמץ. חשוב להדגיש כי הגוף מסוגל לסלק עודפי חום בקצב מסוים שתלוי בתנאי הסביבה, בעיקר בלחות היחסית. אולם, כאשר הקצב בו אנו מייצרים חום כתוצאה מהמאמץ עולה על הקצב בו אנו מפנים את החום, עודפי החום מצטברים בגופנו וטמפרטורת הגוף תטפס ותעלה מעל ל־41-40 מעלות צלסיוס. מצב זה מוגדר כמכת חום. כפי שציינו, חשוב להרבות בשתייה ולשמור על מאזן נוזלים תקין אולם זה לא ימנע התפתחות של מכת חום. ספורטאי חולה, ספורטאי שזה עתה החלים ממחלה, ספורטאי שנמצא במצב של חסך שינה, במצב של עייפת (Jet lag), מומלץ לו לדחות את האימון או התחרות לימים טובים יותר.
מה הטיפול וכמה חשובה מהירות התגובה?
במקרים של כאב ראש קל המרמז על שלבים ראשונים של התייבשות, חשוב להרבות בשתייה, בכמויות קטנות ובהפוגות קצרות. קשה לצרוך במצב זה כמויות גדולות של נוזלים בבת אחת ובדרך כלל הם ייפלטו כלעומת שנקלטו. במקרים חמורים יותר חשוב לפנות את הספורטאי לחדר מיון לקבלת עירוי נוזלים.
מכת חום היא סיפור אחר. מי שעקב פעם אחר התפתחות של מכת חום, ודאי יגדיר זאת כ"דרמה". ההתדרדרות מסימני האזהרה הראשונים, סחרחורת, בחילה, בלבול עד למצב של אובדן הכרה וסכנת חיים היא מהירה ולכן מחייבת תגובה מיידית וממוקדת. זיהינו סימנים מקדימים? אנו חושדים במכת חום? ראשית, יש להפסיק מיידית את המאמץ ולהעביר את הנפגע למנוחה מלאה רצוי במקום מוצל. חייבים לקרר אותו באמצעות כמויות גדולות מאוד של מים (לא קרח), פשוט לשטוף אותו, את כל גופו, בליטרים רבים של מים. כל פעולה נוספת תידחה עד אחרי שלב הקירור. השלב הזה הוא הדחוף ביותר, הקריטי ביותר, הוא שיקבע במקרים רבים את הסיכוי להחלים. מכאן ואילך מובן שהספורטאי יזדקק לעירוי נוזלים, לפינוי לבית החולים ולהמשך טיפול ומעקב, אך כל זאת רק לאחר שהצלחנו לקרר אותו. חשוב שנזכור, גם במקרה שהספורטאי "התאושש", לכאורה, אחרי שציננו את גופו, חייבים לפנות אותו לבית החולים. אסור לנו להיכנע לניסיון שלו לשכנע אותנו כאילו: "הכול בסדר, אני יכול להמשיך…" ההתדרדרות תגיע בהמשך.
לסיכום, התייבשות ומכת חום הן שתי פגיעות שונות במהותן, גם אם הסימנים המאפיינים אותן דומים בחלקם. אף אחד אינו חסין מפני פגיעת חום, אולם התנהגות נבונה וערנות, ימנעו התפתחות של מכת חום. זיהינו נורות אזהרה? אין לנו זמן להתלבט, סביר שמדובר במכת חום והטיפול הראשוני שלנו, צינון הגוף, הוא שיציל חיים.
אז הקיץ בפתח, אפשר להמשיך להתאמן? בהחלט כן, אבל בתבונה, בשעות המתאימות, בקצב הנכון והעיקר, כדאי שנקשיב לגופנו בערנות רבה, הוא ידע להתריע.
הכתבה באדיבות ד"ר רותי פילץ-בורשטיין, פיזיולוגית של המאמץ, מנכ"לית מכון וינגייט.
צלם: פז כלב. מרתון תל אביב 2009. למצולמים אין קשר לכתבה.
