בראיון אישי רגע לפני שהפרופ' למשפטים חוזרת לסן פרנסיסקו, מספרת הדר אבירם על תלאותיה במשחה ועל קריירת השחייה שהחלה רק לפני שש שנים

מאת:ארן הרשלג

סיפורים טבעם להבנות באיטיות ולהתגנב אט אט לתרבות ולסביבה שעוטפת אותם. סיפור שכזה נחרת ביום שבת האחרון בשקט וקצת בצנעה, בעת שהדר אבירם (39) צלחה את הכנרת מצפון לדרום, משימה באורך 21 ק"מ, ללא חליפה ולפי כללי תעלת לה מאנש.
 

כמעיין המתגבר כך גם עלילת סיפורינו. את קריירת השחייה שלה החלה אבירם לא אי שם בילדותה המרוחקת, אלא דווקא רק לפני כשש שנים, כשעברה לסן פרנסיסקו, ארה"ב. אין דרך אחרת להגדיר את יכולותיה בשחייה אלא כאוטודידקטיות, "לימדתי את עצמי חתירה מספרים וקלטות וידאו, ואז לקחתי קורס Total Immersion  בסן פרנסיסקו. הוקסמתי מהרעיון לשחות ולהתחרות במים פתוחים, ומקץ כמה חודשים שחיתי לראשונה מכלא אלקטרז לעבר חופי סן פרנסיסקו. מאז, המרחקים החלו לגדול בהדרגה", כך היא מספרת לי רגע לפני עלייתה לטיסה שתחזיר אותה אל מימיה הקרירים של סן פרנסיסקו.

כנגד הזרם
אבירם אינה מתפרנסת משחייה מן הסתם וכאשר היא מחוץ למים, היא פרופ' למשפטים שמרצה באוניברסיטת קליפורניה, בביה״ס הייסטינגס למשפטים, שם היא מלמדת וחוקרת בתחום המשפט הפלילי ומערכת הענישה. בין לבין היא מודיעה לי כי היא גם שרה ומנגנת והיא פריקית של פילם נואר.

יש לך ברזומה עוד משחים מעניינים?
"כן ודאי, בין יתר המשחים בקריירה הקצרה שלי שחיתי 10 ק״מ באגם ה-Applegate באורגון, 5 ק״מ ב-La Jolla, ותשע צליחות אלקטרז. בישראל, שחיתי במשחה 3 ימים ב-3 ימים ב-2012 וצלחתי את הכנרת במסגרת המשחים העממיים והתחרותיים מספר פעמים. המשחה הארוך ביותר שהשתתפתי בו היה ה-Tampa Bay Marathon בפלורידה. אורך המסלול היה 40 ק״מ. ביום בו נערך המשחה היו תנאים מטורפים – גלים בגובה מטר, סירות ליווי שטבעו – ואחרי 11 שעות ו-30 ק״מ של מאבק בגלים, נאלצתי לפרוש עם פציעת כתף שהשביתה אותי מתחרויות למשך חודשיים. הדבר היחיד שהיה קל יותר בפלורידה היה הטמפרטורה.

"משחה נהר ה-Willamette היה באורך 18 ק״מ, אבל היה זרם שעזר קצת והטמפרטורה היתה קצת חמימה יותר מבכנרת. אפשר לומר שבשבת שחיתי את המרחק הרב ביותר בטמפרטורה הנמוכה ביותר עד כה. לשמחתי, מזג האוויר, שהדאיג אותי מאוד בתחילת השבוע, השתפר פלאים לקראת סוף השבוע. המים נעו בין 18 ל-20 מעלות, כשהיו קצת גלים הם באו עם רוח גבית נחמדה, ורוב הזמן הים היה חלק ונפלא".

איך נרקם הרעיון לצלוח את הכנרת מצפון לדרום?
"השתעשעתי ברעיון לעשות פרויקט גדול בחורף, כשעונת המים הפתוחים בארה״ב מסתיימת. אני מתכוננת למשחים ארוכים במים קרים וחשבתי שהכנרת בחורף תהיה רעיון טוב. זו היתה הזדמנות טובה לבקר את המשפחה שלי ולהשתתף בכנס מקצועי, והחלטתי שיהיה נחמד לקחת על עצמי מבצע.

"המשחה נועד לגיוס תרומות ל'בית דרור', מעון לנוער להט״בי מחוסר קורת גג של חסות הנוער. לא הכרתי את בית דרור לפני המשחה, אבל קראתי עליהם והם עושים עבודת קודש ממש. הם מספקים בית זמני לצעירים שמצאו עצמם ללא בית ותמיכה בשל נטייתם המינית. ממש לפני המשחה יצרנו קשר ושוחחנו. הם אנשים נפלאים ואני מאוד שמחה שיכולנו לעזור להם. במועד סגירת ההתרמה הצלחתי לגייס עבורם 2,754 דולר".

היא מספרת שהשחייה ארכה תשע וחצי שעות והוא נערך על פי כללי תעלת לה מאנש, הדורשים שחייה ללא חליפה – רק בבגד ים, משקפת וכובע. משקפת שנבחרה היתה של זוגס אותה היא רכשה כיומיים לפני המשימה.



איך התבצעה התזונה?
על פי הכללים, כל מגע עם הספינה פוסל את המשחה, כך שהצוות שלי האכיל אותי בעזרת בקבוקים שהיו קשורים לחבל שהם השליכו אליי מהספינה. בבקבוקים היתה תערובת מבוססת מלטודקסטרין, שהוא הפחמימה המועדפת בדרך כלל על שחייני מרתון, כיוון שצריכתה לא גוררת נפילת סוכר כמו ג׳לים. את הפחמימה המסתי במיץ תפוחים מדולל והוספתי אבקת ג׳ינג׳ר נגד בחילות ומחלת ים. זו תכנית תזונה שעבדה עבורי מצוין במשחים קודמים.

"כל ארבעים דקות צרכתי 250 מ״ל – סדר גודל של 150 קלוריות לשעה. בהתאם לכללים, היתה לי שחיינית ליווי ששחתה אתי למשך שעה כל פעם, עם הפסקה של שעה בין כניסות, ואת השעתיים הראשונות (רובן בחושך) שחיתי לבד".

מדוע היה חשוב לך לבצע את המשחה ללא חליפה?
"אני חברה באיגוד שחייני המרתון העולמי ומתכננת משחים רבים בעתיד המתבצעים על פי גרסה כזו או אחרת של כללי התעלה. הקפדה על כללי התעלה גוררת לגיטימציה וכבוד מהחבר׳ה האחרים, שכולם אתלטים נפלאים ששחו משחים מדהימים וממושכים במים קרים. מאז צליחת אלקטרז השנייה שלי, אני שוחה את כל המשחים שלי על פי כללי התעלה, בין אם המתחרים האחרים שוחים בחליפות ובין אם לאו. מעבר לכך, אני פשוט לא אוהבת לשחות בחליפה – אני מרגישה שהתנועה שלי מוגבלת והרגליים שלי צפות מצוין גם ללא אביזרים מלאכותיים. יש משהו מאוד מקסים ופגיע בשחייה בבגד ים שמעמת אותי עם הטבע והמים שבהם אני שוחה".

מי תמך ועזר לך בכל הפרויקט?
"המשחה הנפלא הזה לא יכול היה להתבצע לולא הצוות המדהים שלי שכלל את אמא שלי, יעל,  שארגנה והפיקה את כל הפרטים הקטנים מאחורי הקלעים, החל ממקום לישון וכלה באוכל לצוות על הסירה; אבא שלי, חיים, שהאכיל אותי, צילם ודאג לי בקפדנות ובמקצועיות; בת דודתי, טל, שצילמה והעלתה הודעות ועדכונים לפייסבוק; ובמיוחד הקפטן שלי, ליאור אליהו, שניווט את הסירה במומחיות מדהימה, ושחיינית הליווי שלי וחברתי היקרה, ליסה גלפנד טרודלר שהיא בעיניי ספורטאית בלתי רגילה. כשהיה לי משבר בתום השעה השישית – הקור הרג אותי וכאב לי מאוד בגב התחתון ובמפשעה מהקור – ליסה נכנסה למים לשחות אתי והקפיצה לי מיד את מצב הרוח. איך שהיא נכנסה למים, היה לי ברור שאני יכולה לסיים את המשחה בהצלחה".

איך קיבלו במקום העבודה את המיזם?
"הסטודנטים והקולגות שלי מאוד תומכים בפעילות הספורטיבית שלי. רבים מהמרצים האחרים תרמו לבית דרור במסגרת המשחה ושלחו מיילים והודעות כל הזמן. אני מנסה לעודד את כל מי שסביבי לפנות זמן לעיסוק בספורט – העיסוק בחשיבה ובפוליטיקה הוא מרתק ומהנה, אבל השחייה, וספורט בכלל, הם דרך מצוינת לנקות את הראש.

"לפני שנה, עשינו חצי איש ברזל כשלשה ממקום העבודה, יחד עם קולגה שלי שהוא אצן מצוין וסטודנט שלנו שהוא רוכב אופניים פנטסטי. יש משהו מאוד אמתי וחברמני בספורט, והחברויות על בסיס הפעילות הספורטיבית מוסיפות המון לאווירה הטובה באוניברסיטה".

מה היעד הבא?
"בשנה הקרובה אני מתכננת לשחות 10 מייל באגם בוורמונט, 10 מייל בנהר בטנסי, ואם אצליח לעמוד בתכנית האימונים שלי, אני מתכננת לצלוח את תעלת קטלינה שבדרום קליפורניה, 36 ק״מ בטמפרטורות דומות לאלה שהיו בכנרת בשבת. אני מאוד מקווה להמשיך למנף את הפעילות הספורטיבית שלי לגיוס כספים לארגונים ומטרות טובות ולפגוש בדרך שחיינים, קפטנים וקייאקיסטים נפלאים. מה שמקסים בספורט הזה הוא האנשים הנהדרים והבלתי שגרתיים שעוסקים בו".