מאת:צביקה פישמן
קצת מסביב
אופנים וארוחות שחיתות
במשך כל הרכיבה שתיתי את שני בקבוקי האינדיורנס של פוואר בר שהכנתי ובתוך כל אחד מהם אבקת כדור מלח.
במשך הרכיבה שתיתי 8 בקבוקים שלקחתי בתחנות השתייה, עם משקה התחרות פוואר בר אינדיורנס.
בזמן הרכיבה הייתי צריך להשתין וכמעט עצרתי כמה פעמים, אך התאפקתי, כי לא רציתי להפסיד זמן.
בשני מקרים ראיתי לפני רוכבים שמרימים את עצמם מעל העוכף בזמן הרכיבה ומשתינים דרך החליפה, בפעם הראשונה כמעט ונפלתי מהאופניים מרוב צחוק, כי זה היה מצחיק, הזכיר לי פרה משתינה, הכל נישפך מפוזר, בפעם השנייה, עקפתי מהר ולא הסתכלתי כי לא היה לי זמן לצחוק.
בזמן הרכיבה השתמשתי בשישה עשר כדורי מלח מתוך עשרים שסחבתי איתי, לקחתי אותם בזוגות, שמונה פוואר ג'ל שסחבתי איתי חוסלו ועוד 6 – 5 שלקחתי בתחנות, ושלושה חטיפי פוואר בר שלקחתי בתחנות, שני חצי בננה שלקחתי גם מהתחנות, אכלתי לפי ההרגשה של צורך במתוק ולא כתחשיב קלורי, הכל קישקוש, יש צורך לאכול כל הזמן וכפי שמבוצע באימונים.
ריצה וארוחות
בזמן הריצה שתיתי החל מהמייל השישי, ביצעתי 10 עצירות מהירות יחסית, בכל תחנה שתיתי את כל כוס המשקה האיזוטוני שחולק, בשתי התחנות האחרונות ששתיתי העדפתי קוקה קולה ששיפרה את הרגשתי מאוד.
אכלתי 10 פוואר ג'ל, בכל אכילה 2 יחד, לא לפי זמן ולא לפי מרחק, שוב עפ"י תחושה למתוק, בסיום התחרות כאשר הגעתי אחרי המקלחת, לעודד ולראות מסיימים הגישו לאזור המסיימים המעודדים פוואר ברים וג'לים, כמעט הקאתי.
ארגון ותנאים לטריאתלתים
מזח – אזור השחייה – היה כבר פתוח ומוכן עוד לפני שהגעתי שבועיים קודם לתחרות, רחבה ענקית ובה מעמד גדול להנחת תיקים וציוד אחר לאלה הרוצים לשחות, מעמד לאופניים מקלחות ושירותים, שני אוהלי ענק ובהם מתנדבים רבים, שתייה קרה איזוטונית בטעמים רבים במתקני שתייה ענקיים לשימוש כולם, רוכבי אופניים ורצים היו מגיעים בזמן האימון ושותים. הרוכבים ממלאים את הבקבוק וממשיכים.
בנקודת המפגש במזח התחכחו זה עם זה ספורטאים המסיימים אימון שחיה, ריצה ואופניים.
מסלול השחייה, מסומן באופן קבוע עם מצופים כתומים גדולים כל 250 מ' עד לאי שם, מהמזח בקו ישר לאורך קו החוף במרחק של כ-300 מ' עומק קבוע כמעט כ 5 – 4 מ' כאשר רואים את הקרקע, את האלמוגים, דגים, צבי ים, דולפינים קטנים ועשרות דגים שאינם מוכרים.
בזמן שמתקיים אימון, כאילו נקבע מראש והחל מהשעה 06:00 ועד 11:00 מסתובבים קיאקים הלוך וחזור ופוקחים עין על השוחים, הים חלק ומרשים ביותר, מגיעים כל הזמן גלים שאינם נשברים, הם לא מונעים שחיה רצופה ונוחה, מפעם לפעם הים משתגע ויש בו זרמים חזקים וגלים קטנים מכל הכיוונים, אך כמו שזה מתחיל כך זה נגמר.
בזמן השחייה אין חשק לחזור ולסיים אפילו לי שאני לא אוהב את התחום הזה, הים פשוט מושך אותך ומסמם אותך.
מעולם לא נהנתי כך בשחייה.
חתיכים וחתיכות הגיעו הספורטאים במקום לאימון השחיה. מצוידים בגופות חטובים חבל על הזמן, אני רואה אותם נכנסים למים ואני אחריהם. כעבור כמה תנועות שחיה, אני מוצא את עצמי לבד ואומר לעצמי בקול רם איזה חתיכת שם משפחה יש לך – FISHMAN (איש הדג) אך שוחה כמו אבן עם זרועות.
כביש רכיבה
כל השבועיים לפני התחרות לכל אורכו של הכביש, ישנם שלטים המודיעים רוכבי אופניים, שוליים רחבים ובהם כתוב מסלול לרוכבי אופניים בלבד עם סימון האופניים, לנהגים כותבים בשלטים גדולים לא רק לזמן התחרות, אתה חולק את הכביש עם עוד נהגים, השוליים הם לא שלך, ברכיבה פשוט מדהים אני רוכב בכביש הדומה לכביש הערבה, יחי ההבדל הקטן, ישר כל הזמן, אתה רואה את האופק את הכביש כמו נחש ענק, ירידות ועליות בשיפועים ואורכים שונים, הכביש וסביבתו כל הזמן מדמים כאילו חום ולחות עולים ממנו והאופק מטשטש. ברכיבה צפונה מצד ימין הרי לבה הכל חום ושחור ובחלקו מבריק כמו שיש, מצד שמאל מישור של לבה והאוקיינוס בצבע טורקיז מרשים. אני רוכב בתוך שדות לבה, במדבר לבה והכביש אינו נגמר, רוכב כמו בתוך חלום. לא ניתן להמשיך לתאר.
כביש ריצה
במשך השבועיים לפני התחרות בתוך מסלול הריצה בעיר על מרחק של כ 6 מייל עמדת תחנת שתייה גדולה. משקאות איזוטוניים בטעמים שונים וג'לים. כל מי שרץ או רוכב במסלול זה (כולם משתמשים במסלול זה, גם כאלה שלא שייכים לתחרות) השתמש בתחנת השתייה שהיו בה לא פחות מעשרה מיכלים אטומים ושתייה קרה כל הזמן וטרחו למלא אותה כל הזמן ביום ובלילה, איש לא היה גונב ולא היה לוקח לעצמו, רק משתמש בזמן האימון, פשוט לא להאמין.
הכביש מחולק עם שוליים, כלי רכב אינם רשאים להחנות על השוליים אלא ימינה מהשוליים ולשמור מקום לשוליים פנויים, בצידי הכביש יש כמה נקודות חוף למתרחצים ולגולשים אך איש אינו מעז להחנות בצידי הכביש.
ועוד קצת מסביב
הלחות בהוואי גבוהה ביותר, כל הזמן מזיעים, גם כשעומדים סתם כך בצל, כל היום חם כמו שאני אוהב, בערב ובלילה גם חם כמו שאני אוהב עוד יותר, חובה כל הזמן לתדלק כי השתן צהוב וצריך להיזהר.
ביום ג' כמה ימים לפני האירונמן מצעד המדינות המשתתפות. מאות משתתפים עם דגלים של המדינות שלהם, אנו צועדים מאזור הזינוק במזח להלי דרייב ועד לאקספו מרחק של ק"מ, מוזיקה וקהל רב בצידי הכביש מריע וברמקולים מדווחים כל הזמן על המדינות המשתתפות, מרגש ושוב מרגש כאשר ז'אנט ואני מניפים את דגל ישראל ועוד כמה דגלי יום העצמאות, עשרות אנשים ביקשו להצטלם איתנו כך בהתלהבות ואף שתי רשתות טלויזיה לא מקומיות צילמו אותנו ושוחחו איתי.
מצעד המשלחות
אקספו
הגדול ביותר שנתקלתי בתחרות בעולם, מעל 50 דוכני מכירות על שטח של כעשרה דונם, הכל קיים ויותר מזה והמחירים כמו בארץ זבת חלב ודבש.
באקספו מחלקים חופשי חופשי, משקאות איזוטונים מכל החברות וכל הסוגים, חטיפי אנרגיה ואחרים מכל החברות מחלקים חופשי, רק לבחור.
חנות האופניים בשם בייק וורק
עוד לא נתקלתי מעודי, לא בכמות, לא באיכות, לא בשירות ולא בחלומות הרטובים ביותר וזה לא רק בגלל אליפות העולם.
בית קפה ג'ווה לוה
מקום מפגשם של כל הטריאתלטים, כן כולם כולם, צריך לראות על מנת להבין, כולם מדברים עם כולם. כולם – אפילו הטובים ביותר חברים של כולם , כאילו מכירים מזה זמן רב, קמרון בראון, מרק אלן, נטשה באדמן, פיטר ריד, ועוד רבים וטובים אחרים, אני יכול להמשיך לכתוב ולכתוב, כן כולם איתך ואתה ממש לא רוצה שיגמר היום.
עם נורמן סטדלר
האהבה הגדולה ביותר
הספורטאים מגיעים עם האופניים שלהם ומסתובבים איתם כאילו הם מסתובבים עם מישל פיפר או ג'וליה רוברטס. כולם מדברים על האופניים על הגלגלים ועל השדרוגים כאילו שזאת אהבת חייהם, כאשר קיבלתי את הסקוט פלזמה הבנתי אותם, גם אני עשיתי כך.
שני טנדרים גדולים מסתובבים בעיר באיטיות, על הטנדרים כתוב הסעות אופניים לטיפול, טריאתלט יכול לקחת את אופניו ברכב לטיפול וחזרה בלי לדאוג ובלי לשלם, פשוט שרות משובח.
מסיבת הפסטה יומיים לפני התחרות, עצומה ונמשכה 5 שעות. במסיבה הוקרן סרט על פיטר ריד ולורי באודן אישתו, על מערכת היחסים שלהם, על האימונים שלהם על החברות שלהם והסביבה ועל פרידתם סרט מרגש ומזיל דמעה על שני ענקי איש ברזל.
כמה ימים קודם למסיבה ניפגשתי עם פיטר ריד בבית הקפה ג'ווה לווה והייתי שותף שקט לשיחות וצחוקים עם חבריו ואחרים, כאשר ראיתי את הסרט הרגשתי כאילו מדובר באיש שאני מכיר אישית.
עם פיטר ריד
קטע מצחיק מהמסיבה, העלו אלופי עולם מהעבר והקפיצו תמונות מתוזמנות של אירועים שהיו לכל אחד מהם. מצחיקים ביותר.
אח"כ הזמינו את המשתתף הצעיר ביותר בן 23 מניו זילנד, שאלו אותו כמה זמן אתה רוצה לעשות, תשובתו בסביבות ה-15 שעות, אוקי במה אתה הכי חזק מהמקצועות, הבחור לא חשב לרגע תשובתו היתה בהחלפות, הפיל את כולם מהכסאות מצחוק.
טקס הסיום – AMAZING לראות את ענקי העולם באיש הברזל על במה אחת במכה אחת, לא קורה כל יום.
לסיום אני כותב את דבריו של פעמיים אלוף העולם לוק וואן לירד: "YOU NEED TO RESPECT THE WEATHER CONDITIONS HERE THEY ARE STRONGER THAN YOU ARE".
כוונתו היתה שאירונמן הוואי שונה מכל אירונמן אחר בעולם ולכן יש לכבד אותו בשל תנאיו המשתנים.
עם טיסינק
ועוד טיפה
אני מביט ברשימת ה-PROFESSIONAL, הטובים ביותר ועל התוצאות שלהם פשוט מדהים איך ניתן לעשות זמנים כאלה, יש איזה ניצוץ של גאווה בזמני הריצה שלי בתחרות. יא אללה, למה לא התחלתי לרכוב כמה שנים לפני. כך מתוך הרשימה אני שולף כמה שמות גדולים בלי לפגוע בכבודם העצום:
ספנסר סמיט – פרש בסיום הרכיבה.
רינרד טיסניק, לחץ חזק באופניים אחרי 15 מייל פרש אחרי שהשתין גופרית ואיבד נוזלים.
סטפן ליבטרו, פרש לקראת סיום הרכיבה.
פרנצ'ויס שבוד רץ קרוב לזמן שלי.
קאן גלא רץ קרוב לזמן שלי.
ג'נסן קים רץ קרוב לזמן שלי.
ויקטור זימיטסב רץ פחות טוב ממני.
נטשה באדמן רצה קרוב לזמן שלי.
ועוד רבים אחרים…
וקצת אחרת
החיים בהוואי זורמים לאט לאט, הכל רגוע, הכל שלו, כאילו בסרט איטי, במהירות של 12 שעות לאחור.
אי אפשר שלא להזכיר את ארוחת הגורמה וכריכי הסלומון שהכינה אישה נפלאה ואשת ברזל – ירדן דנקנר.
האם אחזור שוב לאליפות העולם בהוואי?
כן! אני לא רוצה שהחלום יסתיים, אני רוצה שהחלום ימשיך לעולם, אני רואה את עצמי רשום כבר לאירונמן דרום אפריקה ורוצה כבר לעשות את הסלוט.
המאמר נכתב בהתרגשות גדולה. אני כותב ומביט בתמונות במסך המחשב. יכולתי לכתוב ללא הפסקה שכן יש עוד כל כך הרבה מה לספר עוד ועוד….
בתקווה שנהנתם.
אשמח לתגובותיכם.
צביקה.
עם ענת בסיום – אליפות העולם – הוואי
קישורים קשורים
החלק הראשון כאן
החלק השני כאן
תגובות על הסיפור המרתק של צביקה יתקבלו בברכה באימייל שלו. שלחו ל:
צביקה פישמן
אימון עם כל הלב – כתבה חשובה מאת צביקה פישמן
כאן
