כל בוקר היה אשר קם ממיטתו וחושב על הריצות שירוץ היום והמחשבות הללו מילאו את ליבו שמחה רבה…
מאת:קולין סמית
ואז היה יוצא אל הפארק כדי לרוץ את הריצות שקודם חשב עליהן ובדרך היה פוגש אנשים שגם אהבו לרוץ וגם הם נהנו לקום בבוקר ולחשוב על הריצות שלהם וכך במשך שנים הם היו עושים זאת כמעט כל יום וכולם היו מאושרים שמחים וטובי לב עד כדי כך שאשר חשב שאולי כדאי לעשות משהו עם העניין ולנהל אותו בצורה יותר מסודרת וכך עלה הרעיון להקים קומונה וירטואלית באתר פומלה ולתת לה שם נחמד משהו כמו ״אין מילים״ ולאחר כמה בירורים והרבה מילים טובות של החברים באה אל העולם הקבוצה ולאחר מכן העולם השתנה ובמקום אנשים בודדים שכל אחד מהם קם בבוקר וחושב על הריצות שלו, יש להם עכשיו אתר אינטרנט משוכלל שמאפשר להם לשתף את יתר חבריהם בתוכניות בשאיפות ובחוויות שלהם וכך הם מרבים שמחה ורצים ונהנים ומרגישים לגמרי טוב עם העניין הזה וגם עם כך שעוד ועוד אנשים מצטרפים לקבוצה וכך אשר, אשר התחיל את דרכו רק עם מומי, דרורית ופשוש מצא שזה מגניב שגם אנשים כמו במבי וליהיא הצטרפו לריצות שהתקיימו בדרך כלל ביום שישי והרבה פעמים גם בימי שני אבל לא רק וככה יצא שהם התחילו ללכת ביחד למרוצים ולא רק נרשמו תחת שם המועדון "אין מילים" אלא גם הצטרפו למרוצי שליחים ויצרו קבוצות כמו "רביעיית אין מילים" ו-"אין מילים אבל באמת" ומאוד שמחו עם זה שהמסגרת שלהם רופפת מצד אחד אבל מספקת לכל אחד מהאנשים סוג של בית שבו הוא מרגיש נחמד למרות תחלופת האנשים הבלתי נמנעת ובכלל לא הפריע להם שאנשים עשו כל מיני דברים כמו למשל לארגן מיני מרוצים מחתרתיים יותר או פחות ואפילו חשבו להשתתף בהם וקצת התפלאו כאשר באתר האינטרנט המופלא התחילו להופיע כל מיני הערות עוקצניות על כך שחלק מהחברים החדשים הם בעצם לא "אין מילים" אלא הם קצת פחות אורגינאליים מהחברים המקוריים ועוד יותר התפלאו כאשר במבי ארגן מרוץ וחברים לקומונה הנהדרת באינטרנט לא רק שלא הגיעו אלא ממש עיקמו את האף וגם טרחו לפרסם את דעתם בפרהסיה כדי שכל העולם גם אם הוא נמצא למשל בסינגפור וקורא על "אין מילים" בעזרת האינטרנט יידע שבמבי הוא לא חבר מקורי בקומונה ובמבי כמובן, איך לא, מאוד נעלב כי הוא חשב שחלק מהרעיון בקומונה מגניבה מהסוג הזה הוא לא להפריד בין "אין מילים" אסלי לבין "אין מילים" צעיר יותר ולכן הרגיש את עצמו פחות רצוי וכאשר מיכל אשר איש מהחברים לא ידע לענות בפסקנות עד כמה היא מקורית ארגנה גם היא אירוע קטן, במבי עזר לה מאוד ובאופן שאולי הוא לא כל כך מפתיע לאור מה שקרה עד עכשיו התחילו חברים לפרסם בקומונה הנהדרת באינטרנט שהם ירוצו בדיוק באותו יום של האירוע אבל במקום אחר כי בעצם הם לא מעודדים אירועים שאין עליהם את חותמת הכשרות המקורית של "אין מילים" והם מעדיפים משהו יותר קרוב למקור שזה היה כמובן בניגוד לכוונה המקורית של כל העניין שהייתה ליצור קומונה מגניבה באינטרנט שבה חברים שלא משנה כמה הם "אין מילים" יחליפו ביניהם מידע וחוויות על הריצות המגניבות שלהם ובבירור הכוונה הזו התמוססה לה למרות שעדיין הגיעו מדי פעם אנשים חדשים כמו מימי וסאשה ויגאל מוסינזון אבל הריצות שפעם היו סמל החברות והטוהר הפכו להיות קצת יותר חששניות כי לא רצו להיתקל באנשים שאולי הם לא לגמרי "אין מילים" ושהעדיפו עכשיו לרוץ במקומות אחרים אבל אולי לא לגמרי ותמיד היה חשש שאולי יתקלו בהם ואז תהיה מבוכה גדולה וכך, לקראת החגים באווירת הפיוס של בין כסה לעשור ניסו כמה אנשים טובים לארגן סולחה גדולה ותחילה היה נראה שיש הענות טובה לעניין אבל אלוהים, או אולי היה זה השטן, שוב התגלה בפרטים והתברר שהקומונה המגניבה של פעם, הרעיון שעלה לאשר כאשר רץ לו לבדו בשבילי הפארק, כבר לא תהיה הקומונה המגניבה שיש היום ותמשיך להיות בעיקר זיכרון מתוק שיש לאנשים כמו הרבה דברים שהיו לזמן קצר ואז נעלמו כמו למשל השירותים של הפינגווין או הקיץ של האהבה של 67 או זה של המחאה של 2011 וכל הדברים הללו נעלמו כאשר הם משאירים אחריהם בעיקר שובל של זיכרונות שהם נהדרים מצד אחד אבל מזכירים לנו שלפעמים למציאות יש מילים משל עצמה וזה אולי חבל כי בסך הכל האנשים טובים וכל מה שהם רצו זה קצת לעשות כיף ביחד ועכשיו כאשר הם קמים בבוקר מהמיטה זה טוב אבל אין לזה את הטעם שהיה פעם.
צילום תמונת שער: Kate Jewell
קולין סמית
הוא שמו של גיבור היצירה "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". זהו גם שם העט של כותב שורות אלו שגר בתל אביב ומנסה לרוץ.
אפשר לכתוב לו- [email protected]
קישורים: קולין סמית
