בגיל 23 מינה ג'ולי האוסטרלית החלה לרוץ למרחקים ארוכים כי היא רצתה להוכיח שאף אחד לא יכול להגיד לה מה היא לא יכולה לעשות. עקשנית כמו הרבה ספורטאי סבולת שלוקחים ברצינות את התחביב שלהם, אבל 25 שנים אחרי ג'ולי החליטה לנצל את העקשנות שלה כדי לומר לגוף להמשיך עוד ועוד ולהשלים 100 מרתונים ב-100 ימים.

"פורסט גאמפ" של המים. מינה ג'ולי בהודו | צילום: באדיבות מינה ג'ולי

עוד כתבות בנושא 
מהם 18 המרוצים הכי קשוחים בעולם? 
האיש שעשה 50 איירונמנים ב-50 יום ונשאר בחיים 
האיש שרץ 58 מרתונים בכל יבשת ובכל מדינה בארה"ב 

היא ממש לא עושה את זה בשביל ההישג. למעשה הסלוגן המלא כפי שכתוב באתר האינטרנט שלה הוא: 100 מרתונים – 100 ימים – סיבה אחת – כל טיפה חשובה. כבר שנים שמינה ג'ולי היא פעילה חברתית שמצד אחד מנבאת תסריט פסימי לעולם בכל נושא המים ומצד שני מאמינה שיש דברים שאפשר לתקן אם רק תהיה מודעות. וכדי ליצור את המודעות הזו היא החליטה לנצל את כישורי הסבולת שלה ולרוץ 100 מרתונים ב-100 ימים במקומות שבהם יש בעיית מים חמורה. כך היא הגיעה לישראל בדיוק באמצע המסע.

המסע הזה יצא לדרך ב-4 בנובמבר במרתון ניו יורק, ומשם המשיך בעיקר במרתונים עצמיים באירופה, אסיה, המזרח התיכון כולל ישראל, כאשר מכאל היא תמשיך לאפריקה, אוסטרליה, דרום אמריקה ותסיים בסוף ינואר במרתון בלוס אנג'לס. לארץ היא הגיעה בסוף השבוע אחרי שני מרתונים בירדן, וכבר הספיקה לרוץ שני מרתונים מאילת לכיוון צפון. היום (שני) היא רצה על מסלול מרתון תל אביב ובימים שלישי ורביעי תרוץ עוד שני מרתונים באזור ים המלח לפני שתמריא לדרום אפריקה. כל זה בגיל 48. בין המרתונים בערבה ובתל אביב, שוחחנו אתה בטלפון.

"קודם כל אני חייבת לציין שאתם ברי מזל שיש לכם מדינה כל כך מדהימה", אומרת ג'ולי שהיא גם פעילה חברתית וגם אשת עסקים שמנסה להיפגש עם כל אישיות בכירה שיש לה נגיעה לנושא המים בכל מדינה שבה היא רצה. על מצבה הפיזי נכון לאמצע המסע היא אומרת: "אני אחרי המרתון ה-50 עכשיו כך שזה בהחלט יום מיוחד בשבילי. כבר היו לי שתי פציעות. כמובן שבתחילת הדרך במרתונים הראשונים הכל היה הרבה יותר קל, מהנה ומרגיע. מעולם לא חשבתי שאני אעשה דבר כזה, האמת היא שאני עדיין בשלב ההכחשה אבל דברים קרו כל כך מהר מהשלב של הרעיון ועד לביצוע. אז היו כמה רגעים מאוד קשים, בעיקר בין המרתונים ה-25 ל-35. בשלב מסוים הייתי באוזבקיסטן ואני דואגת לרוץ במקומות שבהן יש בעיות מים, אז מצאתי את עצמי רצה שוב ושוב באזורים של שדות אורז עם מסלולי שטח קשים וסלעיים שהקשו על הרגליים וגם גרמו להמון יבלות. אז אם אתה שואל אני מרגישה פצועה, אבל פציעות הן חלק מהמשחק ואתה לא יכול לצפות לעשות דבר כזה מבלי להיפצע". 

זה הולך ונהיה קשה יותר. מינה ג'ולי | צילום: באדיבות מינה ג'ולי

באחד הסרטונים שפרסמה מינה ג'ולי היא אמרה שהיא אפילו לא נהנית מהריצה כמו שאנחנו חושבים, אבל היא נהנית מהמשמעות שהיא נותנת לה. ההסבר שלה: "אני רצה רעה, אני איטית וגם הטכניקה שלי לא טובה, אבל אני רצה כדי לשנות דברים בעולם שלנו. ועכשיו אני מסתובבת בכמה שיותר מקומות ומנסה לדבר עם כמה שיותר אנשים. חקרתי את נושא המים, אני יודעת שבשנת 2030 העולם יצטרך 40 אחוז מים יותר מהכמות שתהיה, ול-40 אחוז מהאוכלוסייה לא יהיה מספיק מים. לכן 40 או 42 זה מספר סמלי בשבילי, ולכן אני רצה את המרתונים האלו. אני משתדלת ללמוד כמה שיותר על בעיות המים השונות וגם על הפתרונות כמו שיש כאן בישראל. בנוסף צריך שלאנשים תהיה מודעות כי הם מתייחסים למים כמובן מאליו, כמשהו שתמיד יזרום. אבל יש הרבה דברים שצריך לדעת, כמו למשל שכדי לייצר את הבגדים שאתה לובש ברגע זה נדרשה כמות מים יותר גדולה מזו שתשתה כל חייך".

מגיעה למקומות שיש בהם משבר מים. מינה ג'ולי | צילום: באדיבות מינה ג'ולי

אז בשבוע הנוכחי מינה ג'ולי נהנית ממזג אוויר אידאלי לריצה במישור החוף ובמדבר, ומכאן היא תמשיך למסלולים קצת יותר קשים בשאיפה להמשיך עוד קצת יותר מחודש שבו הגוף שלה יאפשר לראש לעשות את זה שהיא כל כך רוצה וזה שינוי. אולי לגרום לחברה מסחרית מסוימת לחסוך במים, אולי לגרום למדינה בעולם השלישי להשתמש בטכנולוגיות ישראליות של התפלה ואולי לגרום לעוד בן אדם להבין שכדאי לסגור את הברז בזמן שמצחצחים שיניים. כל שינוי כזה יעשה רק טוב לעולם מבחינתה, ואולי ידחה את המועד שהיא כל כך חוששת ממנו – היום שבו לעולם לא יהיה מספיק מים. "אני אמשיך לעשות את זה, הגוף שלי כואב אבל הרוח שלי חזקה והיא תוביל אותי גם ב-50 המרתונים הבאים".