לאתיופיה שהיא מעצמת ריצה למרחקים ארוכים יש המון גיבורים ספורטיביים, ובסוף השבוע הלך לעולמו אחד הגדולים שבהם. מדובר במירוטס איפטר, שההישג הגדול ביותר שלו על הנייר היה שתי מדליות זהב אולימפיות במשחקים האולימפיים ב-1980 במוסקבה (ריצות 5,000 ו-10,000). ואם נשים לרגע בצד את התארים, רבים רואים באיפטר כמי שהמציא את הטקטיקה שפרסמה בדור שאחריו את היילה גברסילאסי וקנניסה בקלה.
לפי דיווחים לא רשמיים איפטר נולד ב-1944 כך שההערכה היא שאת מדליות הזהב האולימפיות שלו הוא השיג בגיל 36. הוא מעולם לא גילה מהו גילו האמיתי, אבל עוד מסוף שנות השישים הוא בלט על המסלולים ברחבי העולם, כשבמשחקים האולימפיים במינכן 1972 הוא זכה במדליית הארד בריצת ה-10,000 כשסיים בקצת יותר משתי שניות אחרי הפיני האגדי לאסה וירן. ארבע שנים לאחר מכן אתיופיה, כמו רוב מדינות אפריקה, החרימה את המשחקים האולימפיים במונטריאול כך שההזדמנות האמיתית הבאה של איפטר היתה במוסקבה 1980.
אבל מחוץ לבמה האולימפית היה ברור לכולם שאף רץ לא יכל להתקרב לבמה שלו. זה בא לידי ביטוי בתחרויות הבינלאומיות הגדולות כמו גביע העולם (עוד לפני עידן אליפות העולם באתלטיקה שהתקיימה לראשונה ב-1983) וגם באליפות אפריקה הראשונה שהתקיימה בסנגל ב-1979 ובה איפטר ניצח בריצות ה-5,000 וה-10,000. היכולת שלו ללחוץ על הדוושה ברגע האמת, 300 מטרים לסיום, גרמה לגדולי הרצים בשנות השבעים להתרגל לראות בסיבוב האחרון את הגב שלו ואת רעמת השיער שאיפיינה אותו. זה כולל את הכוכבים האתיופים, הקנייתים, וגם האירופאים כמו לאסה וירן שהפסיד לו במוסקבה 1980.
איפטר שהתגורר בשני העשורים האחרונים בקנדה מת אחרי שנאבק במחלה בדרכי הנשימה, באתיופיה רבים ספדו לו כולל היילה גברסילאסי שאמר עליו: "מירוטס היה הכל עבורי ועבור הקריירה שלי. כשהתחלתי לרוץ רציתי להיות כמוהו, הוא זה שגרם לי להפוך למי שאני ולהשיג את מה שהשגתי. זה אדם שהטלתי ספק בכך שהוא אנושי לאור היכולות שהיו לו. מבחינתי הוא הספורטאי הגדול ביותר בתולדות אתיופיה אחרי אבבה ביקילה".
