"לאחר הארוחה החגיגית, ארוחת הפסטה המסורתית, אני עולה לחדרי, מתעלם מן ההצעות לשבת בלובי, לדבר על זרמים ורוחות במפרץ, זמנים תוצאות ודרפטינג, רכילות אחרונה על יחסים יריבויות וקבוצות. אני מנסה לאגור כוח לקראת יום המחר." סיפורו של מאיר נדב
מאת:מאיר נדב
מניח למים במקלחת לשטוף מעל גופי את המתח, מאפשר לזרם חמים וחזק יותר מן הרגיל לעסות את שרירי הארבע והדו ראשי. נכנס אל המיטה מוקדם. שנתי נודדת למחוזות רחוקים, מחשבותיי קונקרטיות, טורדות, מכרסמות, מציבות סימני שאלה. תמונות של מאבק בים, גלים גבוהים שמאיימים להטביעני, מאבק ברוח בשרירים כואבים, נשימה חסרה, סיוטים שאינם מאפשרים לי לישון, סימן לבאות, כאילו אומרים לי, אם תצליח לעבור אותנו, לצלוח את הלילה, לא תהיה בעיה עם המאמץ הגופני, כבר נסדר את הדברים, נדבר עבורך, נשכנע את הגוף שלך שיעזור, שיתאמץ, שלא יפשל ברגע האמת.
בשעה שתיים עשרים ושלוש לפנות בוקר, לאחר שתרגול הוִיפָּסָנָה אינו עוזר, אני ניגש אל השירותים המעוצבים מרוקן את בני מיעי, ארוחת הפסטה המסורתית. לקראת בוקר אני מצליח להירדם לשעתיים, מתעורר בבהלה לקול סירנה של מכונית משטרה המאיצה בחריקת צמיגים, בוהה בחשיכה. רעד עובר בגווי כאשר מתחוור לי היכן אני נמצא ומה מצפה לי בעוד שעות מספר. אני ממתין בעיניים פקוחות לשעון שישמיע את קולו.
הבוקר קריר. למרות שאני לובש את הטרנינג מעל חליפת התחרות אני מרגיש את הצינה על פני וצווארי, נדחקת בין התפרים והחיבורים של מכנסי וחולצת הטרנינג, עוקפת את חליפת התחרות, מגיעה לאזור החזה ומתיישבת במלוא כובדה ורטיבותה על הסרעפת.
ערפילים מסתירים את הנמל בדרום מערב המפרץ. ממערב לשטח ההזנקה, שתי סירות מנוע, אנשיהן, שלושה בכל סירה, עסוקים בניפוח והעמסת שלושה מצופים ענקיים בצבע אדום. אלו המצופים שיסמנו את מחצית המרחק של השחייה, אליהם צריך לכוון, לשאוף להגיע, במהירות האפשרית, נגד כיוון השעון, מצד מערב, לשחות בקו המצופים, בצידם הדרומי עד קצה המצוף השלישי, המזרחי ביותר, ומשם, במהירות הגדולה ביותר, היישר אל נקודת הסיום של השחייה.
חטיף החלבונים שלעסתי ללא חשק לפני כחמש דקות מבקש לחזור למקומו הטבעי, בעטיפה הכסופה שבה שהה מרגע ייצורו. הקיבה שלי פועלת בקצב של 160 פעימות בשנייה, פרלסטטיקה ששיעורה מתגלה בגלל שאני מניח את רצועת החזה של שעון הדופק נמוך מידי, רחוק מידי מן הלב הפועם בחזה. אני "רואה" את קובי, קולו נשמע לי מרחוק, "אל תעשה את הטעות ותחשוב שאתה יכול לנוח אחרי הסיבוב באופניים. להפך, תגביר, תיסע כמו מטורף, תנצל את הרוח, את כוח הגרוויטציה. אם אתה רוצה לנוח, אז באזור כביש עוקף שדה התעופה תפחית את הקָדֶנְס, ותגיע אל הריצה מאושש יותר."
שטח ההחלפה מתרוקן במהירות עם הקריאה של השופטים לפנותו. אני צועד עם כל האנשים אל הים, בודק שוב ושוב שכובע השחייה הלבן ומשקפי השחייה אכן נמצאים עימי. רוצה לרוקן את מימיי, שקל אחד ל"קצר," נזכר בדורי ובשיח הענֵף שאותו השקינו בדרכינו לאילת. משכשך רגלי במים החמימים. עשרים מעלות באוויר, עשרים ושתים מעלות במים, אשליה של חמימות.
לחלקים הקודמים
———————————————————————————————————-
מאיר נדב הוא טריאתלט חובב מלהבים, סופר ופסיכולוג ראשי במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. לפני פחות משנה השתתף בטריאתלון אילת במקצה האולימפי. שלוש וחצי השעות שחווה בתחרות היו עבורו 'אירוע מכונן' בחיים, נובלה קצרה פרי עטו על האירוע
