עם מותו המצער של מיכאל מיכאלוביץ ז"ל בריצת חצי מרתון תל אביב ביום שישי האחרון מיד גם החל מחול השדים המוכר: "מחדל", "משהו צריך לקחת אחריות", "צריך להקים וועדת חקירה". כמצופה, אכן, הוועדה הוקמה. אך מה כבר יכולות להיות מסקנות או המלצות הוועדה?
מאת:ד"ר שמי שגיב
זה בלתי סביר בעליל שריצה אחת, גם בתנאי מזג אויר קשים, יכולה לגרום לקריסת מערכות פטאלית. בסופו של יום, זו החלטתו של כל רץ ורצה באם להתייצב על קו הזינוק; זו אחריותו של כל רץ לדעת אם הוא כשיר גופנית ורפואית למאמץ.
עם העלייה הגואה בפופולריות של הריצה למרחקים בארץ ובעולם יותר ויותר אנשים "רצים" לכבוש את פסגת המרתון. זאת כדי שיוכלו להצטרף למועדון האקסקלוסיבי ביותר ויהיו זכאים להדביק את הסטיקר "42.2" (מרחק המרתון) על רכבם. כך קורה שלא מעט אנשים קמים יום בהיר אחד מהכיסא ופשוט מתחילים לרוץ. נכון, מה שיפה בריצה שאין צורך במיומנות או מבחני קבלה. פשוט רצים. אך בהחלט יש צורך בבדיקות בסיסיות, כמו בדיקת מאמץ, שהיום כל ספורטאי תחרותי מחויב לעבור על מנת שיוכל להשתתף בתחרויות של איגודי הספורט. בענף הטריאתלון כל ספורטאי מחויב בבדיקת מאמץ, אך בענף הריצה העממית אין זה כך. בנוסף, יש צורך בידע בסיסי בכל הקשור לתכנון אימונים, לסרגל מאמצים, התאוששות ותזונה.
ריצה, כמו כל מאמץ גופני, יוצרת עומס על מערכות הגוף. במנוחה, אלו מערכות ההתאוששות המשקמות את נזקי המאמץ ובונות את גופנו לחזק יותר כך שיוכל לעמוד במאמצים גבוהים יותר. כך כושרנו הגופני משתפר – מאמץ, הרס ובנייה וחוזר חלילה. כדי שגופנו יוכל לשקם את נזקי המאמץ הגופני יש צורך בהתאוששות ומנוחה נאותים. בנוסף, יש צורך להטעין את הגוף ולתדלק אותו בתזונה בריאה ומאוזנת ובעיקר להחזיר לגוף את הנוזלים והמלחים החיוניים לתפקודו הבריא.
צילום אילוסטרציה: Thinlstock
כך, מאוד יכול להיות שבתכנון תכנית האימונים, במאזן שבין ההרס ממאמצי הפעילות הגופנית וההתאוששות ,עולה ההרס על הבניה. כך גם יכול להיות שפה ושם פספסנו ארוחה, אולי שכחנו לשתות ופה ושם ישנו פחות. וכך, אנו לאט לאט נכנסים לאוברדרפט. תוסיפו לזה אולי גם קצת מתח ולחץ ואז אנחנו במינוס גדול. יש לזכור! מאמץ גופני יוצר פסולת מטבולית – חומצה (חומצת חלב) שאם לא מפונית אט אט יוצרת נזקים מצטברים. חומצה מטבולית אף מדללת את מאגרי האלקטרוליטים שמאוד חיוניים ביצור האנרגיה ושמירה על תפקודי מערכות הגוף החיוניים כמו ויסות טמפרטורת הגוף.
אנו על קו הזינוק, והגוף מתוח עד הקצה. כעת, תוסיפו לזה יום שרבי, תכנון ריצה לקוי – כמו התחלה בקצב שאפתני מדי, פספוס של תחנת שתייה, ועכשיו אנו ממש מעבר לקצה. במצב שכזה לא נדרש הרבה כדי לגרום לתגובה גופנית הגורמות לקריסת מערכות. כמו גומי שמותחים ומותחים עד שנקרע. עם כל הצער והכאב, זה לא סביר שרץ מגיע לקריסה מערכתית מריצה אחת! אין זה יתכן שרץ כמו מיכאל מיכאלביץ ז"ל בוגר יחידה מובחרת יתמוטט כך! הרי בטוחני שבמסגרת אימוניו הוא עבר עומסים הרבה יותר מפרכים.
לבטח היו סימנים או התראות לכך. וגם אם היו סימני שכאלה, לבטח לא ניתן לסימנים אלו לגרום לתוכניות והכנות של חודשים לרדת לטמיון. כשהאדרנלין מציף את גופנו הוא גם מטשטש את סימני העייפות ואנו בתחושה של סופרמן, שאנו בלתי מנוצחים. כשעשרות אלפי רצים מסביבנו אנו באקסטזה וכמובן לא נעז לפרוש גם אם קשה לנו.
כך מצטרפים ונערמים להם לא מעט גורמים שבסופו של דבר הובילו לאובדן המצער. האם היה ניתן לצפות זאת מראש? האם היה ניתן לבצע בדיקה רפואית שהייתה יכולה להתריע על עומס מצטבר? אני מסופק. בסופו של יום זה רק את או אתה היודעים באמת מה מצבכם הבריאותי.
מניסיוני ככירופרקט המתמחה ברפואת ספורט התחושה העולה היא שישנה תחושה בקרב ספורטאים שמשום עיסוקם בספורט הם "בריאים" ולא נזקקים לטיפולים ובדיקות שוטפות. לרוב, ספורטאים – כמו מרבית הציבור, אני מניח, מחפשים הקלה סימפטומטית ולא פתרון יסודי לבעיה. לכן, זה דורש מכל אחת ואחד מאיתנו את האחריות האישית להיות יותר ויותר ערניים לרחשי ואיתותי הגוף. כשגופנו מאותת לנו יש לקחת זאת במלוא הרצינות ולא להתעלם מסימני האזהרה.
http://www.shemidc.co.il/sport-chiro.php
20.3.2013
ד"ר שמי שגיב – D.C. מומחה לרפואת ספורטאלוף ישראל (1985, 1987) ונציג ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס, 1984, אלוף ישראל טריאתלון, ק. גיל.
http://www.shemidc.co.il/sport-chiro.php
