אחד האזורים השכיחים להיות מעורבים בכאב ופציעות בעת ריצה הוא אזור כף הרגל, הקרסול והשוק. בתוך המכלול האנטומי הזה – רבות מרים את ראשו גיד אכילס בצורת כאבים מקומיים, דלקת ברמה משתנה בגיד עצמו ובמעטפות שלו, קרע בגיד ועוד. האם ניתן להימנע מדלקות בגיד אכילס עקב ריצה והאם אפשר לייצר תהליכי מניעה וניבוי של פציעה כזו שיכלים להביא לריצה נטולת כאב ופציעות? על כך בכתבה הבאה.

האם ניתן להימנע מדלקות בגיד אכילס עקב ריצה? | צילום: pixabay

עוד כתבות בנושא  
8 כללים חשובים לחזרה לריצה לאחר פציעה
מדוע סוג הנעל, היציבה וחיזוק שרירי הליבה חשובים לכם?
הבעיה של הרצים החובבים: מה עושים עם הכאבים בברכיים?

אחת השאיפות הגדולות ביותר בכל פציעה בעולם הפיזיותרפיה ורפואת הספורט, הוא להצליח לייצר כלים לנבא ולמנוע פציעה מלהתרחש. בייחוד היומרה למניעת פציעה גבוהה בפציעה כרונית וסרבנית לעבור כמו דלקת כרונית בגיד אכילס (Achilles tendinopathy). במחקר (Brund et al. , 2018) עקבו, במשך שנה, אחרי קבוצת רצים וניתרו מדדים שונים של כאב ותפקוד. המחקר חיפש להראות קשר בין רגישות מקומית למגע (Pain Pressure) שהרצים חשים באזור גיד אכילס לבין התפתחות דלקת מקומית בגיד. למחקר נבחרו 99 גברים רצים (גילאי 18-60). הפעילות כללה מינימום 2 ריצות בשבוע לתקופה של שנתיים, ללא פציעה ב 3 החודשים האחרונים.

נלקחו מדדים של BMI-Body Mass Index, היסטורית פציעות, רגישות לכאב מכני סביב גיד אכילס כמו גם בשריר ה-Infraspinatus בכתף (לבדל כאב כלל גופני מפושט – שכן שריר זה ממוקם רחוק מגיד אכילס – בכתף). פציעה הוגדרה במאמר כהיעדרות מריצה של יותר משבוע עקב כאב במערכת השלד-שריר בגפה התחתונה והגב התחתון של הרץ וזאת עקב הריצה עצמה. הרצים מילאו שאלון שבועי לגבי כאב ופציעה ונבדקו על ידי פיזיותרפיסט מוסמך באם עלתה תלונה כמו גם נשלח להדמיה באם היה חשד לפציעה מקומית. בנוסף נלקחו נתוני GPS מהריצות כדי לדעת רמת עומס בריצות.

ההגדרה של דלקת בגיד אכילס היא לרוב כאב וירידה תפקודית | צילום: Jeremy Segrott

אחת המגבלות במחקר זה, הוא חוסר הידיעה לגבי מצב גיד אכילס טרם המחקר – שכן סטטיסטית אצל כ-36% מהרצים יכול היות נזק ברמת הגיד אצל רצים א-סימפטומטיים, כלומר, ללא תלונת כאב ומגבלת תפקודית בריצה (Lieberthal et al. , 2018). כמו כן דווח במחקר על פציעות קודמות, אבל לא על דלקת קודמת בגיד ברמה מינורית חשוב להתייחס לנתון זה, בייחוד על רקע הידיעה שפציעה קודמת היא גורם הסיכון החזק ביותר לפציעה עתידית.
בנוסף ישנו קושי בבדיקת הרגישות לכאב, שכן הבדיקה משתנה בין מחקרים ובכך מקשה על השוואה.

מה נמצא במחקר?

10 אנשים פיתחו דלקת בגיד אכילס (מתוכם 2 בשתי הרגליים – סה"כ 12 רגליים עם דלקת גיד אכילס). 7 רגליים של הרצים שהשתתפו במחקר היו בקטגוריה של כאב ברמה גבוהה בעוד ש-5 רגליים מבין הרצים הנ"ל היו בקטגוריה של כאב ברמה היותר נמוכה.

מה ניתן ללמוד מהמחקר?

נושא הכאב הינו נושא סבוך שההבנה מצריכה התייחסות רב מערכתית ורחבה ומכאן גם המסקנות ודרכי המניעה לו. ההתייחסות צריכה להיות למגוון רחב של גורמים ברמה הביו-פסיכו-סוציאלית ולא רק ברמת הנזק לרקמה כזו או אחרת. ההגדרה של דלקת בגיד אכילס היא לרוב כאב וירידה תפקודית, ולרוב נראה את התופעה הזו נוצרת או מחריפה עקב שינויים בשגרה הספורטיבית שלנו, בדגש על שינויים והגברה של עומס. אחת ההשערות לעלייה שכזו בעומס, אשר מגבירה את היווצרות הדלקת בגיד אכילס, היא הקשר להנעלה. לפי השערה זו ההנעלה היא אחד הגורמים העיקריים שהעלו את העומס על גיד אכילס כמו גם על הפסציה הפלנטרית (מבנה של רקמת חיבור הממוקם בחלק הכפי של כף הרגל – בין העקב לכריות הבהונות).

יש הגיון וצורך להעלאת עומסים | צילום: pixabay

יש לציין שכמות הפציעות סטטית לא היה גבוה – רק 10 מתוך 99 משתתפים במחקר. כך שעומס חיצוני נתון יכול להיות הגיוני וניתן להתמודדות לאנשים מסוימים ולאחרים יכול לחרוג מחוץ לגבולות ה"מעטפה התפקודית" שלהם ושל הרקמות שלהם ולעורר כאב ופציעה. התאוריה מדברת על כך שאותו עומס, באם היה נבנה בצורה הדרגתית – היה יוצר פוטנציאל נמוך לפציעה שכזו, וזאת עקב יכולת הסתגלות מצוינת לעומס מדורג של רקמות, כגון: גידים, שרירים, עצמות ורצועות). המחקר מעלה את החשיבות הרבה של בניית תכנית מדורגת מבחינת העומסים.

לסיכום, יש הגיון וצורך להעלאת עומסים, אפילו בראייה של מניעת פציעות והתמודדות עם פציעה קיימת – אך העלאת העומסים צריכה להיות מבוקרת ומנותרת על ידי פיזיותרפיסט מוסמך. אמנם מהמחקר עולה המסקנה שהרגישות המכנית לא יכולה לשמש מדד מובהק לניבוי פציעות ודלקות בגיד אכילס אצל רצים, אך באותה מנשימה עולה המסקנה שלשם מניעת והתמודדות עם דלקות בגידי אכילס וחזרה לתפקוד לאחר נזק לגיד אכילס בפרט וגידים ככלל – יש לייצר תכנית טיפול מדורגת – כי עומס מוגזם הוא אומנם לא רצוי אבל עומס מובנה הוא דבר חשוב ואף נחוץ וקריטי בשיקום גיד אכילס ונזק לגידים והחזרה של מטופל לשגרת הריצה והפעילות שלו.

עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורטופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות למאמנים ומטפלים בארץ ובעולם