ניצה חדד יצאה לדייט הריצה עם אחד מסמלי הריצות הארוכות בישראל, נחשון שוחט. היא התאהבה, צחקה, התרגשה וגם והצליחה לחדור למעמקי לבו ולהוציא ווידוי : "האמת, לפני כמה ימים ראיתי איזה סרט עם סנדרה בולוק ובכיתי"
מאת:ניצה חדד
בשיחת הטלפון הראשונה שלי עם נחשון הוא כבר הצליח להצחיק אותי (יתרון מאוד חשוב אצל גברים). אני מספרת לנחשון שיש לו לא מעט מעריצות בתל אביב, מה שמאוד מעודד אותו במיוחד לאור השיחה שהוא מנהל במקביל עם המוסכניק שלו שקובע כי הנזק לאוטו מסתכם בחמשת אלפים שקלים.
אני שומעת לראשונה על נחשון שוחט אחרי מרתון ברלין 2010. בטיסה חזרה לארץ שמעתי כמה ספורטאים מזכירים את השם שלו ומדברים על התוצאה שהוא עשה. רשמתי את שמו על מפית נייר שקיבלתי מהדיילת וברגע שנחתתי בארץ גוגל חשף בפניי את האיש הנפלא הזה: את מילותיו המחברות כל נפש רצה אל החופש הפרדוקסאלי, את המחמאות והתשבוחות שכתבו עליו, את ההישגים אליהם הגיע, בקיצור גיליתי את אביר הריצות הארוכות בארץ! בדרך למודיעין, לפגוש את נחשון לדייט שלנו, לא אכחיש כי התרגשתי וכשהוא התקשר לשאול אם הכול בסדר, אם אני מסתדרת בדרך, אני כלל לא מראה לו כל סימן של התרגשות ואמרתי לו שניפגש בעוד כמה דקות למטה. נחשון הציע שנרוץ באזור הבית שלו במודיעין. "יש שם סיבוב של כארבעה קילומטרים עם דשא. נוכל לרוץ שם". אחרי שעה ועשרים של ריצה כבר הפסקתי לספור באיזה סיבוב אנחנו. ככה זה כשרצים עם איש כמו נחשון, הריצה הופכת לחופש והזמן גם כן .
את נחשון לא קשה לפספס: הוא מגיע לדייט שלנו לבוש במכנסי ריצה קצרית, החושפים את רגלי החסידה הארוכות והדקות שלו וחיוך. חיוך שמדגיש שני קווים רחבים לאורך הלחיים שלו. אל תטעו: אלו אינם קמטים אלא מין סוג של גומות ענקיות שמעידות על חן בלתי פוסק וחיוך מלא חוכמה. "בפעם האחרונה שיצאתי לדייט אספתי אותה מהבית עם זר פרחים, אז אני קצת נבוך". היה המשפט הראשון שזרק לי אביר הריצה שלצדי. אני צוחקת, אבל האמת נחשון, חבל שלא הבאת פרחים. זה היה משחרר ממני עוד כמה מחמאות בפוסט הזה.
טוב בלי התחמקויות. נחשון מתחיל להניע את רגלי החסידה שלו קדימה, אני מדליקה מנועים ואנחנו יוצאים לדייט בריצה שלנו.הדבר העיקרי שמזוהה עם נחשון שוחט הוא הכתיבה שלו, היכולת הקסומה שלו להביא את המילים לרמות אחרות של יופי תבונה ורגישות בתחום הריצה. אין כמעט איש שלא מתמכר או מתחבר אליה. ולכן השאלה הראשונה שלי לאביר הייתה מתי הוא התחיל לכתוב? "כשהייתי כותב מכתבי אהבה לאשתי ". ושוב אני תוהה למה אי אפשר לשכפל את נחשון כך שעוד בנות תזכנה למכתבי אהבה מהרומנטיקן הזה.
ועכשיו ברצינות, אני שואלת, מתי התחלת לכתוב רק על ריצה. מתי זה התחיל להתחבר אצלך?
"תמיד הכתיבה היתה עיסוק מרכזי עבורי. את אהבת הכתיבה ספגתי מהבית והושפעתי מקריאה וממורים טובים שהיו לי בדרך, אבל עיקר הכתיבה לאורך השנים היתה לתכלית מוגדרת, בדרך כלל בתוך איזו מסגרת פורמלית – לימודים, עבודה וכו'. מדי פעם כתבתי גם למגירה. הכתיבה על ריצה היא הזדמנות לכתיבה חופשית יותר ולביטוי יצירתיות והתרגשות. ממש כמו הריצה עצמה.העיסוק שלי כתחביב הכתיבה סביב הריצה לא תוכנן אלא התפתח. כשהתחלתי לרוץ אז הדבר הראשון שעשיתי היה לחקור וללמוד. בהתחלה מצאתי את עצמי עונה על שאלות שנשאלו במקומות כמו פורום "שוונג". פשוט שיתפתי במידע שצברתי והשתדלתי לעשות את זה מיוחד ומעניין. אבל התשובות היו נדחקות לעמוד הבא וכעבור שבועיים נשכחו לגמרי. עם הזמן הגיע הרצון לכתוב באופן שמשמר את התשובות ויוצר מאגר שניתן לחזור אליו"."הפעם הראשונה שבאמת שחררתי כתיבה היתה הסיכום למרתון ברלין 2003, שהיה המרתון השני שלי. בהתחלה זה היה מיועד לחוג מאוד מצומצם של אנשים, בזמנו הייתי רץ בקבוצת ה"סוללים" ושלחתי לכמה מחבריי את הפוסט, כמו אתי ויורם איינר, שהיה להם חלק גדול בהיכרות שלי עם עולם הריצה, וכמובן המאמן שלי רפי וישניצר. בשלב הראשון לא היה לי דחף לפרסם בתפוצה רחבה. כשראיתי את התגובות ואת הפידבקים ואת החיבוק הענק שאני מקבל מין הסביבה, ואת העניין והחיבור של אנשים לכתיבה כזו, התפתחה גם המוטיבציה להמשיך ולשתף. אני חושב ששם זה התחיל. בזמנו גם הקמנו את אתר האינטרנט של הקבוצה ורצינו למנף אותו יותר ומשם זה הלך וצבר תאוצה".
נחשון, מסתבר, כותב גם הרבה "למגירה", יותר מדויק לתיקייה במחשב שלו שנקראת "לא לפרסום". חברים, בזאת אני מכריזה על מבצע: מי שיצליח להגיע לתיקייה הזו יקבל פרס יקר ערך. עדיין לא החלטתי מה יהיה הפרס הראוי למוצא אבל זה יהיה משהו בכיוון של תחרות עם נחשון בניסוח מכתבי אהבה. נחשון כותב בעיקר על השדים שלו ויש לו הרבה כאלה. למרות שהוא מקרין בחברתו מין נעורים של חופש ורוח, מתחת לגומות הענקיות והעיניים התמימות שלו מסתתרים שדים שמדברים בעיקר על החופש הזה שהוא כל הזמן כותב עליו. אבל יש שם משהו קצת יותר עמוק שנחשון מסתיר בתיקיה במחשב שלו ולי נותר רק לקוות שיום אחד אולי בספר שהוא יכתוב (אל דאגה, אברום בורג לא ירד ממנו עד שיכתוב) אני אזכה לקרוא על השדים הבאת אמיתיים של אביר הריצה.
עד כמה אתה סומך על הכשרון שלך בריצה ?
"אין לי כישרון. כישרון זה דבר יחסי. יש מקומות שאני רץ בהם והתוצאות שלי כלל לא מעידות על כישרון, לעומת זאת, יש מקומות שאני ארוץ בהם שיסתכלו ויגידו יש לו כישרון. כשאני רוצה באמת להשתפר ולהתאמן ברצינות, אני חוזר דווקא למקומות שבהם אני נחשב כחסר כשרון, שמכניסים אותי לפרופורציה ומציבים בפניי את הרף, ואני מנסה ללמוד מה אוכל לעשות כדי להתקדם. השאלה המעניינת עבורנו כרצים חובבים היא לא מה הכשרון שקיבלנו, אלא כמה ממנו נוכל לחוות ולממש, זה תהליך של גילוי. יש משפט שנלקח בהשאלה מציטוט של תומס ג'פרסון, שעונה על השאלה הזו: 'אתם יודעים? ככל שרצתי יותר הפכתי למוכשר יותר". אני מאד מאמין בזה.
תבינו: נחשון הוא כל כך צנוע שהוא לא יודה בפניי שיש לו כישרון אבל אני מפצירה בנחשון להכיר בכישרון שלו. "לא יכול להיות שאתה רץ מרתון בשעתיים וארבעים דקות ואינך באמת חושב שיש לך כישרון?!" "עכשיו את מעליבה אותי" צוחק האביר שמדלג את קצב הריצה שלי ודואג ישר לתקן את הטעות הנוראית שעשיתי "שעתים שלושים וארבע, וכן, יכול להיות שיש כישרון אבל שוב הוא מאוד יחסי" – יש. ידעתי שאצליח להוציא את זה ממך נחשון.
סיבוב שלישי או רביעי (הפסקתי כבר לספור).
הדייט עם אביר הריצה עובר לי כל כך מהר ולי יש עוד כל כך הרבה לשאול אותו אבל בעיקר רציתי לדעת מתי נחשון התחיל לרוץ ?
"אני זוכר את הרגע הזה במדויק. רצתי אמנם בתקופת התיכון, אבל אחרי הצבא השיגרה כללה יותר מדי עבודה, יותר מדי צפייה בפוטבול אמריקאי ויותר מדי קופסאות של פרינגלס וזה הורגש. במהלך שירות מילואים הרגשתי את הקושי בכל פעם שלבשתי את השכפ"צ הקרמי והחלטתי שאני חייב לעשות משהו.. הרגשתי רע עם עצמי. ההתחלה היתה הכי בנאלית שאפשר, כמו הטיפים שנותנים בכתבות ב"מנטה": נרשמתי למכון כושר ושילבתי פעילויות שונות. ועשרים דקות של ריצה על ההליכון הפכו לארבעים דקות ודי מהר השדים התחילו לדבר והתחלתי לבדוק את הקצב. כמו שבעצם כולם מתחילים. "אני זוכר איך בתחילת הדרך הייתי נכנס בעצמי לאתרים באינטרנט ושואל כל מיני שאלות. אני זוכר את הפוסט הראשון שלי בפורום שוונג: שאלתי משהו על משקאות איזוטוניים", תחת הכותרת "שאלה למומחים" או משהו כזה. ושוב חברים אני יוצאת במבצע: מי שימצא את השאלה הזאת בין הזוכים יוגרלו משקאות איזוטוניים חינם לשנה.
"הריצה התאימה לי מן ההתחלה. אנחנו עם רגשן כזה. הריצה היא פלטפורמה לחוות ספקטרום רחב של רגשות ברמה אחרת ושונה מאנשים שלא רצים, זהו עולם של ניגודים:
הצפייה והחשש על קו הזינוק לעומת השמחה שאחרי, הקושי והריכוז לעומת השחרור וההקלה, רגעים קשים ומשעממים לעומת רגעי שיא והתעלות, הבדלי מזג האוויר ושינויי העונות, כשלון ואכזבה לעומת אופוריה והישג, וכו'. אני חושב שתכונה משותפת לרצים רבים היא הרצון והיכולת לחוות את המנעד הרחב הזה של הרגשות, את הניגודים. אלו בדרך כלל מי שנהנים מהריצה ומתמידים בה לאורך זמן. זו אחת הסיבות שבאופן אישי הריצה מתאימה לי מאוד. אני בהחלט רגשן. אני מחפש להתרגש וכנראה שרואים את זה עלי". אין ספק אני מצליחה להתרגש כשנחשון אומר לי את הדברים הללו. אכן אנחנו מין סוג של אנשים עם הרבה רגשות ואין מיטיב יותר מנחשון מלכתוב על הרגשות האלה.
דיברתי קצת עם נחשון על הקשר של מסלול הריצה לחייו. היכן המסלול הזה מפלס דרך בנתיבים האישיים של החיים שלו ועד כמה עמוק "המסלול" הזה נמצא בדברים אחרים בחייו?
"מי שמאמין בתהליכים, בדברים שקורים בצורה איטית, עם עליות וירידות, עם רגעים "חסרי תהילה" שהם לא פחות חשובים, מי שיש לו את הרצון ללמוד ואת היכולת לקבל את התהליך, בדרך כלל יהיה לו ביטחון עצמי גם בדברים אחרים בחיים. ישנה הדדיות. החוויות מהריצה תומכות בהתמודדות דומות בתחומים אחרים, וכנראה שהקשר הזה מתקיים גם בכיוון ההפוך, באופן שתומך בריצה". הקשר של הריצה לחייו של נחשון מתבטאת בעיקר בהתמסרות לתהליך. כדוגמא הוא מוסיף ואומר "אגב, אפילו בקשר זוגי יש את הבסיס ויש אינטרוולים. מי שירוץ מייד ויחפש רק את האינטרוולים יפספס את העומק ואת הבסיס של החברות, הכמיהה וההערכה ההדדית, שמהן נבנית החברות והזוגיות האמיתית, לאורך זמן. תגידי, איך הצלחת להוציא את זה ממני?." פתאום שנינו קולטים שזה אחלה נושא שאפשר לפתח אותו ולכתוב עליו פוסט. הפעם אני מוותרת לך, נחשון, הרווחת את זה ביושר.
אני קולטת שאנחנו כבר רצים שעה ועשרים דקות. אני מציעה לנחשון לעשות קצת מתיחות וגם מפתה אותו ששווה לו לחכות כי יש לי באוטו עוגיות מדהימות במיוחד בשבילו וזה הרגע בו אני שואלת את נחשון שאלה שצפיתי שתהיה לא קלה: מתי הוא יתלה את הנעליים? (חצי בקריצה כמובן) ולהפתעתי הוא יורה תשובה מהירה ומדויקת שאינה משתמעת לשתי פנים: "אף פעם לא ניצחתי את יוחאי בר שביט בפיניש, כשהוא בכושר שיא", הוא מחייך ומוסיף בחצי קריצה אלי: "עכשיו רק שיחזור וכשזה יקרה אני אולי אוכל לתלות את הנעלים…" נחשון, מה אני אגיד לך, כולי ציפיה לדעת מי ינצח.
ועכשיו שאני ואביר הריצה כבר משוחררים מהריצה ומתוחים מהמתיחות אני שואלת אותו סתם לגמרי בצחוק מתי הוא בכה לאחרונה ? "האמת, לפני כמה ימים ראיתי איזה סרט עם סנדרה בולוק ובכיתי". פה נחשון שבר את ליבי גבר שמצליח לבכות בסרטים של סנדרה בולוק מה צריך לבקש יותר מזה!
בגלל שנחשון הוא אלוף הציטוטים אני חייבת לחתום את הפוסט הזה עם השיר שהתנגן לי באוטו בדרך חזרה מהדייט עם אביר הריצה שלנו ובאופן מאוד מדויק היו בשיר מילים שמאוד התחברו לי עם איש החופש שכרגע פגשתי, ואחתום במילים מתוך השיר ""Dust In the Wind של הscorpions במיוחד בשבילך נחשון כי אין ספק שאתה רץ כמו אבק ברוח קליל ומשתלב נפלא עם הנוף !
אני מודה לך על זמנך ועל הליווי הנעים ואני בטוחה שעוד ניפגש!
I close my eyes
Only for a moment and the moment's gone
All my dreams
Pass before my eyes, a curiosity
Dust in the wind
All they are is dust in the wind
Same old song
