מאת:עומר ברק
"אני משתתף לזכרו של ניר פורז", "הכרתי את ניר פורז ואני כאן בגללו" היו רק חלק מהמשפטים שנשמעו באליפות ישראל בדואתלון שנערכה בשבת האחרונה של חודש אוקטובר.
מעל 600 האנשים שהשתתפו בדואתלון אתמול נהנו מאחד האירועים המוצלחים השנה ואין פלא כאשר המארגנים בשיתוף המשפחה, הצבא (היחידה בה שירת ניר), מועדון הספורט (שפתח את שעריו למשתתפים) ועוד כמעט יצאו מגדרם ועשו הכל להצלחת הארוע.
שטח הכינוס
שטח כינוס רחב ידיים, עמדת קפה, תהליך קליטה מהיר – מבשר טובות. למרות שעת הזינוק המוקדמת לא נרשמו איחורים.
על קו הזינוק – מעל 600 איש
זינוק וריצה I
בשעה 06:30 וע"פ התכנון זנקו 600 איש לקטע הריצה. נחש האנשים התפתל ברחובות המושבה, דרך השדות וחזרה לשטח ההחלפה לאורך 7 ק"מ. המסלול סומן בצורה מעולה. כל קילומטר סומן בברור ונקודות המים הספיקו. עולה השאלה למה לא מלמדים את נערי/ות המים להגיש כוסות כמו שצריך? כאשר אוחזים ב-שלוש כוסות ביד אחת (מלמעלה) בדר"כ נופלות שתיים למורת רוחם של הבאים בתור.
עם סיום קטע הריצה המשותף לכולם יצאו משטח ההחלפה המשתתפים איש איש למסלולו: אופני הרים או אופני כביש.
אופני הכביש
כ-300 איש חלקו קטע כביש לאורך 15 ק"מ אותו נדרשו להקיף בשני סיבובים. הדראפטינג הותר בתחרות ומה שראינו היה פלטונים ענקיים של 30 רוכבים ויותר מתקדמים ביחד. רק מי שרכב בפלטון גדול כזה יודע להעריך את הכוח האדיר שלו – מנטלי ופיזי. המהירות האדירה, העבודה המשותפת (מי שמתחלף כמובן) וההתרגשות… הכל טוב ויפה עד שאתה רואה מולך עוד ענן רוכבים ענק. כביש צר ומספר משתתפים גדול הם אימת המארגנים שכן הסיכון לתאונה גדול, (זאת אחת הסיבות שבטריאתלון אילת מגבילים את מספר המשתתפים) דלית שיף רכבה באחד הפלוטונים האלו, רוכב לא זהיר / לא מיומן התנגש בה מאחור. שיף שנפלה ונחבלה (אך המשיכה עד הסוף) שלמה את מחיר הדרפטינג.
רוב חברי האיגוד לא רוצים דראפטינג, האיגוד בהחלטה עקרונית ביטל את הדראפטינג. בפועל – שישו ושמחו. הדראפטינג נמשך במלוא עוזו.
ריצה II
למרבית המשתתפים הריצה השניה היתה סיוט שנמשך לאורך 3.5 ק"מ. ארוך וקשה. העיקר שבסוף זה נגמר. הסיום מול ביתו של ניר פורז סמלי ומכובד.
לרשות המשתתפים הרבים עמדו הכן מכלי שתיה גדושים באיזוסטאר ומים.
מנצחים
אופני כביש גברים – העדרותם של התאומים לבית משפחת אלרתמן (נמצאים במחנה אימונים בארה"ב) היתה בולטת ניתוח התוצאות של שנה שעברה מדברות בעד עצמן.
3 הראשונים רכבו רכיבה טקטית איטית וסיימו את האופניים במקום ה-32, 29 ו-31 בהתאמה. מאכזב!
להשוואה. בשנה שעברה תוצאת המנצחים היתה מהירה בכ-4 דקות ומיקום האופניים בהתאם.
מי שראה את פיפמן מסיים את התחרות (תמונה למטה) יכול להבין שהבחור עבד ב-80% כח ואם התאומים היו הכל כנראה היה נראה אחרת.
מנצח מקצה הכביש, שי פיפמן. מרוצה
אופני כביש נשים – סבטלנה בחמנד, רצה מוכשרת רוכבת בינונית ובשחייה יש מקום לשיפור. מי שראה את התדהמה על פני המתחרים בטריאתלונים כאשר סבטלנה עוקפת פשוט את כולם בצעד קל, ודאי מבין כמה היא רצה טוב (ושוחה לא טוב). בתחרות אתמול, היתרון הברור שלה בא לידי ביטוי והיא לא התקשתה לנצח 01:30:35.
חלי רוזנשטיין שניה 01:31:30 ובמקום השלישי עינת שלו 1:35:12 דקות.
אופני הרים גברים – פרחי נעם, אנדרי מייברג ושי גרסיה.
טקס סיום
מי שנשאר לטקס הסיום נהנה משולחן עמוס לעייפה במזון. פשוט לא נגמר שם האוכל על השולחנות. מדהים וטעים. אנשים אוכלים הם אנשים שקטים, רגועים ומרוצים. בינתיים הכינו את הטקס, גביעים, פרסים וכו'. הטקס היה מכובד מאד והחל במספר מילים לזכרו של ניר מפי אביו החורג. לאחר מופע קפוארה ארוך במידה שהלהיב את הקהל נערך הטקס שהיה באופן יחסי מהיר ויעיל.
הארוע הנהדר הזה היה יכול להיות מושלם, אלא שגנב (כנראה סדרתי חובב צבע ירוק) עשה מכה בשטח ההחלפה ושחזר את עוגמת הנפש משנה שעברה. שוב נגנבו זוג אופניים ירוקות משטח ההחלפה. מארגני התחרות למודי נסיון גם בנושא זה ונקווה כי הנושא יבוא על סיומו במהירות וביעילות.
ביציאה משטח ההחלפה, אגב, עמדו מאבטחים שמנעו הוצאה סתמית של האופניים ללא אישור יציאה כנדרש. הגנב כנראה יצא מהחלון.
סיכום
ארוע מצוין, מאורגן למופת. למארגנים שהתאמצו יותר מהמנצחים מגיע גביע הוקרה.
קישורים קשורים
תמונות
תוצאות
תוצאות שנה
שעברה 2001
לתת מבלי לרצות לקחת – סיפור חייו של ניר פורז
פורום שוונג – רמת התחרות, ארגון – דברו על זה
