רועי "ג'ינג'י" סדן החל את החלק האחרון של הקפת העולם. הפוסט החדש נשלח מניו זילנד שם הוא פגש חבר וותיק וגם רוכב ישראלי אשר הצטרף למסעו. גם העיתונות הקומית גילתה עניין
מאת:רועי "ג'ינג'י" סדן
עוד מדינה, עוד יבשת ועכשיו אל האחרונה שלי… נחתי בעיר דונדין, באי הדרומי של ניו זילנד, אחרי טיסה מאוד ארוכה מאוסטרליה שהתעכבה במשך ארבע שעות עד שכבר חשבתי שאגיע יותר מהר אם אשוט בסירת פדלים…
חוץ מזה, גם קרה סיפור מצחיק בדרך. בטיסת ההמשך, החברה שמעבירים את המזוודות הזיזו משהו בציוד שלי והצפצפה של אמונה התחילה לצפצף (וזה נשמע בערך כמו אזעקה של רכב). הניוזילנדים חשבו יותר שזה בכיוון של פצצה שהולכת להתפוצץ אז הם קראו לי ברמקול של שדה התעופה: ”Roei Sadan, come immediately to see what's going on with your box!” , אז הגעתי אליהם והם נתנו לי וסט צהוב של העובדים ורצנו יחד על המסלול בשביל "לנטרל" את הפצצה…
אחרי חמש שנים שלא התראינו, פגשתי חבר טוב שלי ושל המשפחה שלי, רן שפירא והפגישה איתו הייתה ממש מעולה. רן גר כאן, בניו זילנד, במקום המדהים הזה ואחרי כל הסיפורים והתמונות שהוא היה שולח שמחתי סוף כל סוף לראות במה מדובר במו עיני. הוא עזר לי להתאקלם כאן ולהתרגל לרעיון שאני עכשיו נמצא בארץ של שר הטבעות. טיפסנו יחד ברחוב התלול ביותר בעולם ובעצם רוב הזמן פשוט עשינו חיים.
בסוף, בשבילי, הגיע כבר הזמן ללכת. הרגשתי כבר את הפרפרים בבטן שלי לפני שאני מתחיל לרכב ביבשת חדשה. הסתכלנו יחד על מפות ותכננתי את המסלולים של שני החודשים הקרובים. אבל מפות הן רק מפות ואני הוא זה שצריך לעשות את המפות למציאות. היה קשה שוב להיפרד מחבר טוב אבל אני יודע שניפגש שוב בעוד שישה חודשים בישראל…
בחור ישראלי שרצה לרכב איתי בניו זילנד יצר איתי קשר ואחרי שלמדתי אותו קצת הרגשתי שיש בנינו כימיה טובה אז התחלנו לרכב יחד (מסע על הדרכים הוא קצת כמו קשר, אתה לא רוצה להתחיל אותו עם האדם הלא נכון). ראינו, איתמר ואני, את ניו זילנד דרך זווית ראייה משותפת.
המדינה הזו היא מאוד רגועה ובכל מקום שאתה מסתכל אתה רואה גבעות ירוקות עם נקודות לבנות (כבשים) עליהם. כמו בכל יבשת חדשה, אני עדיין חושב על הקודמת ובשבילי הכול נראה כל כך שונה מאשר אסיה וסין…
הייתה לי קצת חלודה על הגוף שלי אבל אחרי חמישה ימים בדרכים הרגשתי שוב חזק והגוף שלי התחיל להיות רגוע. מבחינתי, כשהגוף שלי עובד כל היום ומקבל את המנה הטובה של אדרנלין שהוא התרגל אליה בשנים האחרונות אז הוא מרוצה. חלק אמורים שההתמכרות הזו היא כמו אל סמים אבל לפחות אלו סמים טובים.
ידעתי שהרכיבה בניו זילנד לא תדחוף אותי אל הגבול הפיזי של הגוף שלי אבל בכל זאת הופתעתי כאשר טיפסנו טיפוס קצר ותלול שלקח לנו כמעט שלוש שעות אבל בכל זאת, הטיפוס הזה היה אל המעבר הכי גבוה בניו זינלד… אני מקווה שזה לא תמיד ירגיש כמו בחופשה ושנרוויח את המנוחה שלנו בערב בעזרת עבודה קשה.
לאיתמר עולם הרכיבה הוא תחום חדש. הוא התאמן ברכיבות טיפוס בהרים בישראל ויש לו עדיין הרבה ללמוד אבל בכל זאת יש לו את הגישה הנכונה. הוא רוצה ללמוד ולדעת איך להיות רוכב יותר יעיל בדרכים.
רכבנו יחד במסלול הרכיבה "מסלול הרכבת של אוטגו" ובכל יום הקמנו מחנה ונהנינו אחד מהבישולים של האחר ומהקפה הישראלי בבקרים. אולי זה בגלל שרכבתי בסין ולא היה לי אף אחד לחלוק איתו את הנופים ואת המחשבות של הדרכים אבל מאוד שמחתי להיות עם חבר שיכול לתת לך עוד נקודת מבט על הנוף שמסביבך.
הארץ הזו היא כל כך יפה והנופים קסומים ואם מזג האוויר גם איתך אז זה ממש גן עדן לרוכבים. אבל, אם יורד פה גשם… זה כבר מרגיש קצת יותר כמו גיהינום על אופניים אבל יחד, גם את הגיהינום, קצת יותר קל לחצות.
עם העזרה של שגרירות ישראל בניו זילנד, עיתון מקומי יצר איתי קשר ונפגשנו בשביל לערוך כתבה. יש כרגע מהומות בכל העולם אבל כאן בניו זילנד, מצאתי את עצמי בעמוד הראשי של העיתון ובניו זילנד, מיליארד כבשים לא יכולות לטעות…
יש עוד הרבה מה לכתוב אבל נשאיר עוד קצת לאחר כך. אני בינתיים רק רוצה להמשיך ולרכב ולנסות ולעשות עוד חיוכים בעולם.
אז עד הפעם הבאה.
שר החישוקים,
גריימאות'
האי הדרומי
ניו זילנד
העולם.
רועי ג'ינג'י סדן הוא רוכב האופניים הישראלי הראשון שמקיף את העולם ברכיבה. רועי יצא למסע, יחד עם אמונה (שם האופניים שלו), ביולי 2007
http://www.dreamwithopeneyes.com
