השבוע התחיל, כמו השבוע הקודם, בציפייה לשבוע קשה ומונוטוני עם נקודת אור של ניווט מהנה ביער בית קשת בסופו. כמו בכל טרגדיה יוונית טובה, מה שהתחיל כשבוע סטנדרטי התגלגל לאירועים קשים אשר מסקנה (ידועה מראש) בסופם
מאת:תומר גמינדר
תחילת השבוע התנהלה בשעמומון הרגיל של השבוע. אימון שחייה, אינטרוואלים ברכיבה, שחייה, ריצה, רכיבה, אינטרוואלים בריצה, שחייה, רכיבה ושחייה וכך הגיע לו יום השישי. יום שישי הוא יום חביב בתוכנית. במקום להתעורר בארבע בבוקר ולצאת לקור המקפיא לאימון שיסתיים מוקדם מספיק, כך שאפשר יהיה להתייצב לחובות המשפחתיים ב- 6:45, אפשר לקום ב-6:30, לקחת את הילדות לגן ולבית הספר, להמשיך לאימון הבוקר בקרירות נעימה עם שמש בשמיים.
סימן אזהרה אחד היה פצע קטן בעקב (לא קשור לריצה) שהפך את הדריכה עליו ללא נעימה וגרם להרהור רגעי בנוסח: "אם משהו היה שואל אותך היית אומר לו לוותר על הריצה". כמובן פטרתי אותי בשנייה בידיעה הברורה ש:"לי זה לא יקרה". אם צריך את האלמנט המקדים, אז כמובן שבמהלך השבוע הגנבתי בין שרת לשרת וטביעת אצבע לטביעת אצבע גם תרגום של הסיכום של טאקר לדיון שהנחה ב-UKSEM על ריצה יחפה שאמר: " אני חושב שהדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות הוא להתעסק קוגניטיבית עם טכניקת הריצה, במיוחד כיצד הרגל פוגעת בקרקע."
ואכן יצאתי לריצה מדהימה. שדות, שמש בשמים ובכל זאת לא חם. רצים ורוכבי אופניים שרובם אפילו עונים לברכת הבוקר טוב. חבורה גדולה של רצות שמגיעה מכיוון שמורת חרוצים, לקח לי שנייה להתעשת, להוציא את הפלפון ולצלם.
צילום: MC2 James R. Evans
אני ממשיך ורואה את הרכבת חולפת (תמיד חיובי), טרקטורון מעופף מזמזם לו בכיוון ההפוך ובהחלטה של רגע אני חותך לבני ציון. לפי התוכנית, המקורית, אני אמשיך למנחת וממנו סיבוב גדול בשמורת חרוצים ומשם חזרה דרך בצרה.
אני מסיים את הריצה מאושר, חולץ את הנעליים בשמחה ועובר מהר לנעלי הרכיבה להמשך האימון על הטריינר, כאשר אני מרגיש כאב רציני בשוק ומוצא את עצמי צולע אל הטריינר. עולה על האופניים לרכיבה, נראה שהכאב נעלם. כשאני יורד מהאופניים אני צולע ממש. 40 דקות הריצה שנותרו לסיום האימון כבר נשארות בגדר תוכנית שלא תתממש.
הניווט בשבת עף מבעד לחלון. למזלי הכאב מופיע רק בהליכה וירידה במדרגות. במקום הניווט חוזר אימון הרכיבה המקורי שרשום בתוכנית אך ללא הריצה בסופו. בין לבין … צולע. הפחד מחלחל – מה בדיוק חוללתי? סתם כאב או שמא משהו רציני יותר?
סיכומו של דבר: יום ראשון בבוקר, כאשר אני כותב פוסט זה, הכאבים בהליכה פחתו מאוד, הצליעה כמעט ונעלמה, אנחת רווחה של איך התחמקתי מהכדור מתחילה בדרכה החוצה.
מסעו של גמינדר לישראמן סמסונג 2012 – פוסטים קודמים
שנה חדשה אתגרים חדשים ומטרות חדשות
המסע לישראמן -סמסונג 2012 – TI וריצת כפרות ,
אתגרים חדשים,
חברים טובים לאורך הדרך,
ריצה בעלייה,
בחזרה לאפריקה
סתם יום של חורף
שבוע אפור בהיר
אתר התחרות –
ישראמן סמסונג 2012
תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי
המאמרים המתורגמים על ידי תומר גמינדר- מאמרי ספורט מתורגמים
קישורים: ריצה, טריאתלון, ישראמן, ישראמן סמסונג 2012
