יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי, תומס באך הגרמני, יצא בנאומו ביום שישי האחרון באסיפת הוועדים האולימפיים האירופאים שבספרד, בקריאה מהדהדת לכל הוועדים האולימפיים האירופאים, "להתנגד לכל מודל מתחרה (של תחרויות ספורט) שמבוסס בעיקרו על כסף".
האם השחיינים המובילים יבחרו באליפות העולם בבריכות קצרות או בתחרות ה"מפנקת" בטורינו? | צילום: באדיבות איגוד השחייה
עוד כתבות בנושא
ההתאחדות הבינלאומית מאיימת: טובי השחיינים מסתכנים בהשעייה
צפו: ראיון בלעדי עם מאמן נבחרת ישראל בשחייה לוקה גברילו
האם השחייה בריאה לכם?
עוד הוסיף באך, בניסיונו לדרבן את ראשי הוועדים להילחם: "הם (המארגנים הפרטיים) רוצים רק לקצור את פירות העצים שאתם שתלתם וטיפחתם כל כך הרבה שנים. הם מתייחסים לספורט כאל סחורה ומדברים על סחר חופשי. זה מכניס את ארגוני הספורט שלנו לבעיה".
הרקע לקריאה, הוא מלחמה רבת חזיתות שמנהלים איגודים והתאחדויות בינלאומיות של ספורט (כולל הוועד האולימפי הבינ"ל) נגד מארגני תחרויות פרטיות ומסחריות. החזיתות חובקות עולם תרתי משמע.
הן כוללות, לדוגמה, את סירובה של ליגת ההוקי קרח המקצוענית בצפון אמריקה (ה-NHL) לאפשר לשחקניה להשתתף במשחקי החורף האולימפיים; את הקרבות הקשוחים בין פיב"א לבין היורוליג על חלונות משחקי הנבחרות הלאומיות, ועל יחסי הגומלין בין מפעלי כדורסל הבינלאומיים שבראשותם; את המלחמה בין איגוד ההחלקה הבינ"ל על הקרח, לבין מארגני תחרויות החלקה פרטיות; ולאחרונה את הניצוצות בין התאחדות השחייה הבינ"ל (FINA) לבין ליגת השחייה המקצוענית הקורמת עור וגידים באיטליה.
בכל אותם המקרים, האיגודים הבינלאומיים נלחמים במטרה לסכל ולחסל, או לכל הפחות להגביל ולרסן, את התחרויות המסחריות הפרטיות.
יש שאומרים שקריאתו של באך נגועה בציניות והתחסדות קיצונית, שכן דווקא התנועה האולימפית היא המונופול שמרוויח יותר מכולם מאתלטים בענפים האולימפיים, ודווקא היא זו שכופה על אתלטים אבדן השתכרות חמור, שכולו נועד לשריין ולגונן על הכנסותיה שלה עצמה. בין היתר, באמצעות "כלל 40" האוסר על ספורטאים, מאמנים, או כל משתתף אחר במשחקים האולימפיים להתיר פרסום באמצעות חזותו או שמו בימי המשחקים האולימפיים – כלל שמטרתו להגן על מפרסמי התנועה האולימפית עצמה, בכך שהוא "מנקה" ומסלק מהאוויר ומהרשתות החברתיות בימי המשחקים, כל מפרסם של ספורטאי או מאמן, שאינו נמנה על המפרסמים הרשמיים של המשחקים האולימפיים.
גם אשתקד הזהיר באך מפני הסכנות האורבות מהמארגנים הפרטיים, אלא שמאז, מועצת אירופה עקרה מידי האיגודים כלי נשק מרכזי במלחמתם נגד המארגנים הפרטיים. בדצמבר אשתקד (2017), פרסמה מחלקת דיני התחרות (הגבלים עסקיים) במועצת אירופה את החלטתה בעניין איגוד ההחלקה (על הקרח) הבינלאומי. באותו מקרה, השתמש איגוד ההחלקה על הקרח בסמכותו הארגונית כדי לאיים בענישה וסנקציות על ספורטאים שיתחרו בתחרויות של מארגן פרטי שלא אושרו מראש על ידי האיגוד. האיום גרם לספורטאים לסגת מהתחרות פרטית שעמדה להתקיים, והביא לחיסולה.
החלטת מועצת אירופה, שנחשבת כחשובה ביותר בתחום הספורט מאז "חוק בוסמן" המפורסם, קבעה שהאיום של איגוד ההחלקה הבינ"ל על ספורטאים בענישה וסנקציות בגין השתתפות בתחרות של מארגן פרטי, מהווה איום בלתי חוקי אסור, וכי על איגוד ההחלקה להסירו בתוך 90 יום, שאלמלא כן, ייקנס כספית.
בינתיים בספרד, נאלץ ראש הועד האולימפי האירופאי, יאנז קוצ'יאנצי'ץ', להודות שיהיו עדיין "תחרויות מסחריות" שימשיכו, וכי הוועד האולימפי האירופי ייאלץ להתאים את עצמו, תוך מלחמה לשמר את המודל הקיים שנועד למנוע תחרויות שאינן מאושרות על ידי האיגודים, ולשמור את כספי הפרסום והשידור תחת המטרייה של הוועד האולימפי הבינלאומי ואיגודי הספורט.
ספורטאי הצמרת מאידך, קובלים על כך שהאיגודים גם מונעים מהם להתפרנס כפי יכולתם מתחרויות וחסויות, וגם מונעים את קידום הענפים האולימפיים לעידן המסחרי. האיגודים מצדם, טוענים שהם, להבדיל ממארגנים פרטיים, משתמשים בכספי הפרסום והחסויות בצורה שוויונית יותר, עבור כלל הספורטאים וגם עבור הענפים הפחות נוצצים.
"ארגוני הספורט שלנו בבעיה". נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך | צילום: Manfred E. Fritsche
מבחן קרוב וחשוב צפוי להתקיים בענף השחייה ב-10 ימים שבין ה-11 ל-21 בדצמבר הקרוב. בין ה-11 ל-16 לדצמבר תיערך אליפות העולם לשחייה בבריכות קצרות במזרח סין; ארבעה ימים בלבד אחר כך, ב-20-21 לדצמבר, תיערך התחרות הראשונה של ליגת השחייה הבינלאומית המסחרית – תחרות ה-Energy for Swim בטורינו, איטליה.
בזמן שבאיגוד השחייה הבינלאומי, פינ"א, מקווים לנוכחות מלאה באליפות העולם בסין, נראה בינתיים שרבים מכוכבי השחייה בעולם התחייבו דווקא לתחרות האיטלקית. בהתחשב בכך שלא פשוט להגיע פעמיים לשיא בשתי תחרויות שונות שביניהן 4 ימים והפרשי שעות וטיסות של כ-11 שעות, נראה שחלק גדול מהשחיינים האירופאים הבכירים החליטו לשים את הדגש דווקא על התחרות בטורינו (למרות שוודאי יהיו כאלו שינסו לשלב בין השתיים).
בסופו של דבר, כמו בכל שוק מסחרי, נראה שתהיה זו שאלת הביקוש וההיתכנות הכלכלית שיקבעו את גורל ליגת תחרויות השחייה המסחרית. שאלה זו תעמוד למבחן חשוב ראשון ב-20 לדצמבר. שיאי עולם ודרמה, הם משאלת הלב הגלויה של המארגנים – אותם שיאים שפינ"א מאיימת לא להכיר בהם, ובכך הופכת במו ידיה את התחרות למסקרנת עוד יותר.
דבר אחד בינתיים ברור – הגזרה ממשיכה להתחמם. במקום שכל הצדדים ירדו מהעצים ויחפשו יחד דרכים לשתף פעולה, השחקנים הממסדיים ממשיכים להחריף עמדות.
