ספ קוס עשה היסטוריה בתחילת השבוע, כשהפך לרוכב השני אי פעם שרוכב את שלושת הגרנד טורים בעונה אחת, וגם זוכה באחד מהם. קדם לו גסטונה ננצ'יני, אלוף הג'ירו ד'איטליה ב-1957 והטור דה פראנס ב-1960, שנשכח מהתודעה מחוץ לאיטליה. "גלגלי ההיסטוריה" חוזר אל סיפורו של "האריה ממוג'לו".
עוד כתבות "גלגלי ההיסטוריה" בשוונג:
ה"גירית" – הרוכב שסירב לשחק לפי הכללים
היום בו עולם האופניים השתנה: 25 שנה לפרשת "פסטינה"
אלופת העולם שהפכה להומלסית
גדול רוכבי איטליה בכל הזמנים פאוסטו קופי
ננצ'יני נולד ב-1930 בעיירה ברברינו די מוג'לו בטוסקנה. אביו היה סוחר בקר עשיר, שלא מאוד התענין בספורט וציפה שבנו ימשיך בעבודתו. לכן גסטונה הצעיר הסתיר מאביו את האופניים שקנה לעצמו.
בנעוריו שיחק כשוער בקבוצת כדורגל מקומית, אבל בגיל 18 עבר סופית לאופניים. עיתוני התקופה תיארו אותו בתור רוכב "לא מבוית, אנרגטי ומתקיף". הוא כבר לא היה יכול להסתיר את האמת מאביו, שאיים לשבור לו את האופניים אם לא יפרוש.
מעולם לא בוית
ננצ'יני לא הקשיב לאביו, וב-1953 זכה במדליית הכסף באליפות העולם לחובבנים. לאחר מכן החל לרכוב כמקצוען בקבוצות איטלקיות. אבל, הוא מעולם לא בוית. ננצ'יני לא התחבר לחוקים הלא כתובים של עולם האופניים ולדרישה שיעבוד למען אחרים. הוא גם נהג לעשן ולשתות במהלך מרוצים.
ב-1955 הוא רכב לראשונה בג'ירו, והיה בדרכו לניצחון. פאוסטו קופי ופיורנזו מאני הוותיקים לא אהבו את הרעיון שהפרחח הצעיר יזכה בחולצה הוורודה, ותקפו אותו בקטע ה-20 כשהיה לו תקר. קופי יזכה בקטע האחרון שלו בג'ירו ומאני בפעם השלישית במרוץ כולו. ננצ'יני נאלץ להסתפק במקום השלישי ובקטגוריית המטפסים.
שנתיים לאחר מכן ננצי'ני עשה היסטוריה כשפך לרוכב הראשון, ועד השבוע היחיד, שמשתתף בשלושת הגרנד טורים וזוכה באחד מהם. הוא סיים שישי בטור, כשבדרך זכה בשני קטעים ובקטגוריית המטפסים, ותשיעי בוולטה. הוא ניצח בג'ירו, כשהפעם הוא נהנה מהאיבה בין רוכבים. האלוף המכהן שארלי גול, "מלאך ההרים", לא רצה שלואיסון בובה יזכה בחולצה הוורודה, וסייע לננצ'יני. שנה לאחר מכן שוב רכב בשלושת המרוצים, סיים חמישי בטור ובג'ירו, אולם לא סיים את הוולטה.
הסיגריה שאחרי. ננצ'יני בטור דה פראנס. צילום: טוויטר
משאלת מוות
ננצ'יני היה מטפס מצוין, ויותר מכך, רוכב חסר פחד בירידות. הרוכב הצרפתי רפאל ג'מיניאני אמר כי "הסיבה היחידה לרכוב אחרי ננצ'יני בירידה היא אם יש לך משאלת מוות". מי שלא אהב את השבחים שהורעפו על ננצ'יני היה אנרי אנגלנד הצרפתי, ובמהלך הג'ירו של 59', השניים ערכו תחרות ראש בראש באחת הירידות, כשהצרפתי מנצח.
שנה לאחר מכן, הנבואה של ג'מינאיני כמעט התגשמה. ננצ'יני סיים שני בג'ירו, אחרי ז'ק אנקטיל, שבאותה שנה החל את השתלטותו על הגרנד טורים. הוא הוביל בטור של 1960 כשהרוכבים הגיעו לקטע ה-14, ורוז'ה ריבייר, הפייבוריט המקומי, דורג במקום השני. באחת הירידות, הצרפתי, שהיה תחת השפעת קוקטייל של סמים ממריצים ומשככי כאבים, ניסה לעקוב אחרי האיטלקי, איבד שליטה והתרסק על צלע ההר. הוא שבר את עמוד השדרה ולא רכב שוב.
בקטע ה-20 באותה שנה, הרוכבים עברו בכפר סמוך לבית הקיט של הנשיא שארל דה גול. המרוץ נעצר, ושני רוכבים ניגשו לדבר עם הנשיא. באחד ההספדים שנכתבו שנה שעברה לאחר מותו של אנגלנד, נכתב "הרוכב הראשון שניגש היה החולצה הצהובה, האיטלקי גסטונה ננצ'יני, המנצח הנשכח של 1960". השני היה אנגלנד, "שזו הסיבה שהוא נכלל בהיסטוריה האדירה של הטור דה פראנס".
מצא את אהבת חייו
לאחר הטור הקריירה של ננצ'יני לא הבריקה. הוא רכב בטור של 62' אך לא סיים. רכב שוב שלוש פעמים בג'ירו, אבל סיים פעם אחת במקום ה-13 ופעמיים פרש. הוא ניהל חנות אופניים ועסק באומנות, ומת ב-1980 ממחלה, בגיל 49 בלבד.
בספר שחיבר בנו של ננצ'יני, ג'אובני, לפני מספר שנים, הוא חשף את הסוד של הצלחתו של אביו. "אני משוכנע שאבי חב את ההצלחה יוצאת הדופן באותה שנה לעובדה שהוא מצא את אהבת חייו. פרסמתי את המכתבים שכתב במהלך הטור לאמי. הוא מתגלה, להפתעתי, כאדם מתוק ואוהב. זאת היתה אהבה יפה ומורכבת . שניהם היו נשואים והיו עלולים להישלח לכלא".
ננצ'יני לא נשלח לכלא, אולם לא זכה להכרה שהגיע לו. אולי ספ קוס יצליח לעשות גם את זה.
