אזאוונט טקה וגירמה אמרה, אלופי ישראל הטריים לריצת כביש ב-10 ק"מ, לא מבשרים אופטימיות אם אתם בונים על כך שהעדה האתיופית תמשיך להצמיח עבור הספורט הישראלי כשרונות ריצה. שניהם מנסים להצמיח את הדור הבא במקביל לבניית הקריירה האישית, שניהם מגלים כי כבר לא קל למשוך את הילדים אל המסלול או הכביש.
"עשיתי קורס מאמנים וניסיתי להקים קבוצה, בחינם, אבל זה היה קשה מאוד", מספר אמרה בן ה-27, "הילדים לא רצו לבוא. בהתחלה הם באו אבל עם הזמן הם נעלמו אחד אחד. ניסיתי כל מיני רעיונות כדי למשוך אותם, והם אמרו לי 'אין לי כח, אין לי זה ואין לי זה'. הם מושפעים מהחברה הישראלית, יותר מפונקים כיום. הנערים מעדיפים ללכת לשתות ולא ללימודים, וזה לא טוב. זה מה שאני רואה בשכונות".
טקה בת ה-24 מוסיפה לגבי הפן הנשי: "נערות לא באות לרוץ כי יש דברים אחרים שקורצים להן. אם תתן להן לבחור בין סרט לבין ריצה, כי הן יילכו על סרט. יש כמה רצים בכירים כמו זבדה וודג', שמנסים לפתח את הריצה בקרב ילדים, ובמקומות כאלה זה מתקדם, אבל קצב נהירת הילדים לריצה ירד. אני רוצה ומאמינה שעוד יבואו יותר בעתיד".
יעברו למרתון?
אם עדיין לא הכרתם את שני הכוכבים הללו, אז כדאי לכם לדעת שאזאוונט עלתה לישראל בגיל 5 והתחילה לרוץ במסגרת תחרויות בתי הספר בהיותה תלמידת אורט אשקלון. משם הפנו אותה לחוג והיא התגלגלה אל המאמן הוותיק, ד"ר רפי וישניצר, אבל נעצרה במהלך השירות הצבאי, מרצונה, כשממדריכת כושר התקדמה להיות קצינת כושר קרבי בדרגת סגן. "עד אחרי הצבא לא התאמנתי כל כך ברצינות אבל כשראיתי שאני יכולה לשלב את הריצה עם לימודים לתואר חינוך גופני אחרי השחרור, התחלתי להתאמן כל יום".
עוד כתבות בריצה
אליפות ישראל בריצה ל-10 ק"מ כביש
שינוי מגמה בצמרת הריצות למרחקים ארוכים בארץ?
אזוונט טקה אלופת ישראל בריצת 5000 מטרים
היא החלה ללמוד בווינגייט, שם היא מתגוררת במעונות, ובמקביל, לגרוף כל תואר אפשרי במרחקים הבינוניים והארוכים, על המסלול, על הכביש ובשדה. כיום היא בשנה הרביעית והאחרונה ללימודיה, והזכייה במרוץ אשדוד שהיא אליפות ישראל לריצת כביש, היא ספתח טוב לעונה הבאה, אז היא מתכננת להסתער בעיקר על שיאיה האישיים על המסלול. "היה מרגש לזכות באשדוד, לשם כך מתאמנים וכיף לפתוח ככה עונה, אבל אני אוהבת יותר את המסלול באיצטדיון. 1500 מטר ו-3,000 מטר בעיקר".
לגבי האופק, כאן נפרדים גירמה ואזאוונט בשאיפותיהם. גירמה רואה ביום בהיר מרתון, אזאוונט נעצרת, לפחות בשלב זה של הקריירה, בקו ה-10,000 מ'. גירמה: "אולי בשנה הבאה ארוץ כבר מרתון. כרגע אני מתמקד ב-5,000 ו-10,000 ואז אלהים גדול. המרתון קיים אצלי בתכנון ארוך טווח". טקה: "ממש לא מרתון. קודם כל צריך לשפר את השיאים האישיים שלי, להתקדם כמה שיותר בין 1,500 ל-10,000 מ' ואז אולי לנסות לחשוב הלאה, אבל כל עוד אין לי תוצאות ברמה גבוהה במרחקים האלה אז אין מה לחשוב על מרחקים ארוכים. בכלל, אני אוהבת יותר מסלול. בכביש זו ריצה ארוכה ואני פחות מחוברת אליה. הניצחון באשדוד פשוט מדרבן אותי להמשיך הלאה". גירמה יתחיל למשש את המרתון במרוץ בית שאן הקרוב, שם ישתתף באליפות ישראל לחצי מרתון, "אני מקווה שיהיו שם מתחרים חזקים שימשכו אותי למינימום לאוניברסיאדה, 1.06 שעה, אם כי המטרה העיקרית שלי היא מינימום לאליפות העולם ב-5,000 מטר, הקיץ בבייג'ין".
בין ירושלים לציריך
הוא עלה לארץ רק לפני שמונה שנים. באתיופיה הוא רץ בתחרויות בית ספר, אבל רק בישראל הפך למקצוען. "פגשתי במקרה עולה מאוקראינה שהציע לי לבוא למרתון ירושלים שבועיים לאחר מכן. זה היה בגיל 20. עשיתי 44 דקות ומקום 8 לקטגוריית הגיל שלי כשאני עוד לא יודע איך שמים נעליים עם צ'יפ ולאן הולכים בדיוק. ב-2008 הגעתי למרתון טבריה, עשיתי 37 דקות וזוהר זימרו הזמין אותי להתאמן בהדר יוסף. מאז אני אצלו באתלטי אורן השרון".
עם הניצחון באשדוד שיפר גירמה את שיאו על מסלול זה (30.43 דקות) אחרי שנתיים כסגן אלוף, וזאת לאחר ששיפר השנה את שיאיו ב-3000, 5,000 ו-10,000 מטר. במרחק האחרון נרשמה גם הטראומה שלו, הכישלון באליפות אירופה, ציריך 2014. לראשונה קבעו שני ישראלים מינימום לאליפות אירופה במרחק זה, גירמה אמרה ואיימרו עלמיה, אלא ששניהם לא הצליחו להתקרב לשיאם והשתרכו מאחור.
אמרה: "הגענו בכושר טוב אבל היה לחץ מטורף. איך שראינו על קו הזינוק לידנו את השמות הגדולים, לא היינו במקום. גם זוהר (זימרו המאמן, נ.ש) ואמנון גור (יו"ר האגודה, נ.ש) לא היו איתנו, כשהמאמן נמצא זה עוזר למוטיבציה. עכשו אנחנו כבר יודעים שאפשר להתמודד גם לבד. צברנו ניסיון ולא הורדנו את הראש. עכשו הכל אצלי מתכוונן ל-5,000 מטר. אם אתאמן כמו שצריך, אני מעריך כי 85% אצליח לעמוד בקריטריון. יש הרבה מכשולים בדרך אבל אם עובדים נכון אי אפשר לא לעשות את זה".
לשם כך מתעורר גירמה מוקדם בכל בוקר, לעתים בשעה 4.30, יוצא לאימון, משם ללימודים במשך 8-7 שעות ואז אימון ערב. "דווקא כשהתחלתי ללמוד ועם סדר יום צפוף, התחלתי לעשות תוצאות. כשהייתי פקיד בצבא, במעמד ספורטאי מצטיין, אז בבה"ד 8 כל היום אכלנו, ישנו, נחנו, התאמנו ולא עשינו כלום, אבל לא היו תוצאות. לא היו לנו שמירות, היו תנאים טובים, אבל עכשו כשאני ישן 5-4 שעות ביום זה מצליח".
מי ימשוך את טקה?
אזאוונט נתקלת בבעיה של היעדר מתחרות, לפחות כרגע. היא סוגרת את 2014 עם התואר במרוצי שדה, בכביש ועל מסלול לאורך 1500, 5,000 ו-10,000 מטר, ואם זה לא מספיק, אז בשעה טובה נכנסה יריבתה וחברתה לאימונים, לורנה צ'מטאי, להריון, כך שהיא מתאמנת עם נערים אצל דן סלפטר, מאמנה כיום. "כשיש מתחרות זה מוציא ממני יותר. כשרצתי בבלגיה ראיתי את העומק ואיך זה משפר את היכולת ומגביר מוטיבציה. יש אחרי מי לרדוף. יש בארץ מתחרות, אבל רצוי שיהיו יותר. חסר עומק".
את מצטערת שהתחלת לרוץ ברצינות רק אחרי הצבא?
"אין מה להצטער. כל אחד בדרך שלו. אמנם השירות בצבא האט את ההתקדמות שלי בריצה, אבל עדיין אפשר להתקדם. לפעמים, אם אתה מתחיל מוקדם מדי אתה גם עלול לפרוש מוקדם מדי. כיום יש לי מוטיבציה להתקדם כמה שיותר ולשפר כל שיא". אזאוונט אפילו עובדת, מדריכה ב"רצים מהלב", עמותה לחינוך לערכים על ידי ספורט, במתנס בנתניה. "אני מנסה לגרום לדור הבא לשאוף כמה שיותר רחוק". חוץ מזה היא במכבי ת"א ומקבלת תמיכה מאדידס,
גירמה בנייקי ומשתייך לפרוייקט הריצות הארוכות של ההתאחדות הישראלית. אמרה: "הפרוייקט מאוד עוזר לכולנו, במכללת וינגייט באים לקראתי ומה שאני צריך לעשות זה להגיע לבייג'ין 2015". כדי להגיע אל איצטדיון "קן הציפור" האולימפי, אל אליפות העולם, צריך גירמה לקזז 27.87 שניות משיאו האישי, כדי לעמוד על המינימום העומד על 13.23 דקות, והוא נשמע אופטימי: "אני אוהב את ריצת ה-5000 מטר והולך עליה. בהתחלה אמרו לי שאין לי מהירות לזה, אבל התקדמתי וגם אותם אנשים שאמרו לי כך בעבר כבר אומרים לי היום 'לך על 5000' ושיש לי את המהירות הדרושה".
יפה מאוד בהצלחה