זו היתה השנה המשמעותית בקריירה של גוון יורגנסן, שהגשימה חלום עם מדליית זהב אולימפית בטריאתלון, ולאחר מכן "התפנתה" להיכנס להריון כשבדרך השתתפה גם במרתון ניו יורק. הטריאתלטית הטובה בעולם סיכמה שנה באתר האינטרנט שלה, ואנחנו תרגמנו.
אז מה קרה אחרי ריו? גוון יורגנסן (משמאל) במשחקים האולימפיים | צילום: Andre Motta
עוד כתבות בנושא
גוון יורגנסן מספרת על הניצחון בריו 2016
בתחילת ההריון גוון יורגנסן רצה 100 ק"מ בשבוע
פלורה דאפי ניצחה את גוון יורגנסן באליפות העולם
הדיכאון של אחרי המשחקים בריו
לפני חמש שנים הפכתי לספורטאית אולימפית. זה ליווה אותי ברגשות מעורבים, כי מצד אחד התגאיתי להשתתף במשחקים האולימפיים ומצד שני היתה תחושה של דכדוך. נתתי את כל כולי במשחקים האולימפיים בלונדון, אבל במהלך הרכיבה היה לי תקר. אלה היו זמנים קשים עבורי ועבור פטריק. היינו זוג חדש ובדיוק עברנו לגור יחד. הוא מעולם לא ראה אותי כל כך עצובה, אבל עצם זה שהוא היה שם עזר לי להתגבר ולהתרכז במשחקים האולימפיים בריו. בגלל מה שקרה לי אחרי לונדון, ובגלל שראיתי ושמעתי אנשים אחרים, חשבתי שאני לא אצליח להתחמק מהדיכאון של אחרי המשחקים בריו. כספורטאית אני משקיעה הרבה זמן, אנרגיה ומחשבה בלחצים מנטליים ופיזיים כדי לנסות ולהביא את עצמי לרמת הביצוע הגבוהה ביותר ביום נתון. הסיכויים להצליח הם נמוכים, אבל זה מה שהופך את המאמץ הזה לכל כך שווה.
במשך ארבע שנים התכוננתי ליום נתון אחד. ידעתי שיש סיכוי שאכשל, וחשבתי לעצמי שבלי שום קשר למה שיקרה – אני ככל הנראה אסבול מדיכאון אחרי שזה ייגמר. הופתעתי לגלות שהדיכאון הזה לא הגיע מעולם. במקום זה, בתקופה הפוסט-אולימפית נהניתי מחופש ומהזדמנויות חדשות ונהניתי מהתחושות של ההישג ומההכרה.
הניצחון נתן לי את החופש להגשים את החלום שיהיה לי ללדת. נכון לעכשיו אני בהריון, אבל אחרי שאלד אחזור לעבודה וזה אומר להתחיל בהכנות לטוקיו 2020. עד שזה יקרה אני לוקחת את הזמן ומטיילת, מבקרת את המשפחה והחברים, עסוקה בקניית הבית הראשון שלנו ומעודדת את פטריק במרוצי האופניים בהם הוא משתתף. אני גם עסוקה בראיונות לתקשורת ובמחויבויות לספונסרים, כך אני מנסה להרוויח כסף גם בשנה שבה אני לא מתחרה.
בזכות תחושת ההישג וההכרה הצלחתי להימנע מהדיכאון שאחרי המשחקים האולימפיים. לפעמים פטריק פשוט מסתכל עליי ואומר 'את מאמינה שעשית את זה?', אני בתגובה צוחקת. אני גאה בכך שהעבודה הקשה וההשקעה שלי ושל הצוות המקצועי שלי גרמו לכך שאחצה ראשונה את קו הסיום. יותר מהכל אני אסירת תודה. ההשקעה של הצוות היתה עצומה, וכשאני מעלה זכרונות ומסתכלת על המדליה, אני מחייכת כי אני מודה לאנשים כמו המאמן שלי ג'יימי טרנר ובעלי פטריק למיו. שניהם השקיעו בי את כל מה שיכלו, ואפשרו לי למצות את הפוטנציאל שלי ב-20 באוגוסט 2016.
תקופה של שפל
לא חשבתי שמרוץ אחד יכול לשנות את חיי או להגדיר מי אני, ציפיתי שזה יהיה רגע משמעותי אבל לא משהו שיסלול דרך חדשה בחיים. כשאנשים זרים שומעים שאני אלופה אולימפית זה לגמרי משנה את היחס שלהם אליי. פטריק ואני קנינו בית עם מקלחת לא תקינה, אז הזמנו מישהו שיתקין מקלחת חדשה. הוא עבד אצלנו כמה ימים וביום אחד הוא אמר לי 'להגיע לריו זה מיוחד, אבל לנצח שם זה מדהים. כבר היו לי הרבה לקוחות, אבל אין ספק שאת המיוחדת מכולם'. אני מחייכת וחושבת לעצמי שזו רק אני, אין כאן שום דבר מיוחד. ההערה שלו המחישה איך רגע אחד בחיים יכול לשנות את היחס של כולם אליך. החלק האהוב עליי בכל זה הוא הקשר שיש לי עם הספורטאים הצעירים. פטריק ואני הקמנו קרן במטרה לעזור לספורטאים צעירים, אבל אני חושבת שהשיחות שלי אתם והודעות הוואטסאפ שוות יותר מהכסף. אני אוהבת להתעורר ולקרוא את ההודעות שלהם, בהן הם מעדכנים אותי על התחרויות שלהם, האימונים והחיים עצמם. לאחרונה ביליתי קצת במועדון טריאתלון בפורטלנד ואהבתי את ההתלהבות של הצעירים. הם נורא רצו לשאול שאלות, ואני חלקתי מהניסיון שלי בשמחה. המדליה האולימפית לא מגדירה מי אני, אבל היא אפשרה לי להשיג קשרים משמעותיים.
עמדה במטרה ועומדת להגשים את החלום. גוון יורגנסן מנצחת בריו | צילום מסך
למרות שלא סבלתי מהדיכאון של אחרי המשחקים האולימפיים בריו, ולמרות שהמשחקים נתנו לי יותר ממה שציפיתי, היתה לי תקופה של שפל. זה קורה בסיומה של כל עונה. אני מבלה שעות, ימים, חודשים ושנים בהתרכזות במטרה אחת, והתשישות הנפשית והפיזית נבנית עד שהיא מתפרצת. לא הייתי צריכה הפסקה בגלל המשחקים האולימפיים, אלא בגלל שאני זקוקה למנוחה מטריאתלון. אחרי ריו כבר הייתי מוכנה לסיום העונה, אבל התחייבתי לתחרות אחת נוספת – גמר הסבב העולמי. המשכתי להתאמן, אבל הלב שלי לא היה שם והיו לי חרדות מהאימונים על בסיס יומי. לא נהניתי והייתי זקוקה למנוחה. בנוסף הייתי מוכנה להגשים את החלום הבא שזה ללדת, אבל הייתי צריכה לחכות קצת כדי להיכנס להריון בגלל נגיף הזיקה שדיברו עליו. מאחר ואני ופטריק היינו בריו, ההמלצה היתה שנחכה מספר חודשים עד שניכנס להריון. העובדה שהייתי צריכה לחכות קצת כדי להיכנס להריון לא ממש שיפרה את המצב שלי.
מה שהוציא אותי מהשפל לשמחתי היה מרתון ניו יורק, ובמקביל שפטריק ואני קיבלנו אור ירוק כדי להיכנס להריון. המטרה שלי תמיד היתה להיות אלופה אולימפית, אבל החלום שלי היה להקים משפחה. אני כל כך שמחה שפטריק ואני נשואים. מי שמכיר אותי, יודע איזה אדם מדהים הוא ואני כל כך נרגשת לראות אותו עומד להפוך לאבא. זה יהיה מדהים.
