קופץ המוט האגדי – סרגיי בובקה, נכנס לתודעתם של אוהדי האתלטיקה ב-1983 כאותו אלמוני שהגיע לאליפות העולם בהלסינקי וקפץ גבוה מעל כולם. הקופץ האוקראיני לא הסתפק באותה מדליה ובמשך 18 שנה המשיך לזכות באין ספור אליפויות, כשהוא קובע 35 שיאי עולם שלא נשברו עד היום. כעת, בנו של האגדה – סרגיי בובקה ג'וניור, מנסה להוכיח כי התפוח לא נפל רחוק מהעץ.
מאת:אילן גולדמן
האב הצל ורוח הקודש
אלא שסרגיי בובקה ג'וניור אינו קופץ מוט. הוא בכלל שחקן טניס ויש היגידו כי לא מוצלח במיוחד. אחרי 18 שנה, בהן אביו שלט ללא עוררין בזירת הקפיצה במוט, כשהוא קובע תוצאות שמיטב הקופצים בעולם עדיין אינם מגרדים, השתייכותו של ג'וניור בן ה-24 לנבחרת הדיוויס האוקראינית בטניס, אינה מרגשת את "הפנסיונר" בובקה. גם הצלחתו הגדולה ביותר בקריירה – ניצחון על המדורג חמישי בעולם (באותה עת) איוואן ליוביץ' בטורניר דובאי האחרון, נראית כמו נפיחה מקרית כשמשווים אותה להישגיו של האב. אותו ניצחון אגב, הושג בעקבות פרישה של יריבו הקרואטי הפצוע.
צל אמרנו?
האב – זוכה לכבוד מלכים בכל מקום (צילום: andra zehetbauer)
הגרוע מכל הוא כמובן השם. כשהחליט על השם של בנו, בובקה וודאי חלם ליצור דור נוסף שימשיך את מסורת קפיצת המוט המפוארת, והנה בנו בחר במחבט, רק כדי להיות מדורג איפה שהוא באמצע הטבלה. ג'וניור המסכן לא ידע לאיזה נעל גדולה הוא נכנס, או שאולי יותר נכון להגיד: "לאיזה נעל גבוהה הוא נכנס". כולם ציפו ממנו למלא את החלל העצום שאביו עמד להשאיר. ככה זה שאתה נושא שמו של אדם שכונה אין ספור פעמים, "האתלט הגדול ביותר שחי על פני האדמה". מילא, לו הילד שבחר בטניס היה מנצח גראנד- סלאמים. אבל הג'וניור לא הצליח להחזיק מעמד במקום ה-176 בעולם (2009) והדרדר למקום ה-210 ואף גרוע.
כשג'וניור היה עוד ג'וניור
ג'וניור החל לשחק טניס כבר בגיל 7 ( או 9 – תלוי את מי שואלים) אחרי שאימו לקחה אותו לחבר שהיה מאמן טניס. הבן שמעולם לא נמשך למקצוע של אביו פשוט נדלק. "אהבתי את הטניס מיידית. ניסיתי לקפוץ פעם עם מוט אבל הטניס דיבר אלי יותר", סיפר הילד בראיון "לטלגרף". בובקה איפשר לבנו לשחק, וישנו סיפור מפורסם על משחק בין השניים בו הילד בן ה-10 גבר על האב הגאוותן. "באותו משחק מפורסם בינינו, אני החלטתי להפסיד במכוון", סיפר בובקה. "יש על הילד מספיק לחץ בגלל השם שלי".
ג'וניור במהלך טורניר (צילום: elmundo)
בובקה הצעיר מתקשה להתמודד עם לחץ השם. השאלה, "אם אי פעם יהיה גדול כמו אביו", אינה מרפה ועולה בכל ראיון. "עד עכשיו כבר התרגלתי לכל תשומת הלב שאני מקבל בגלל השם שלו. זה חוזר על עצמו. הבעיה שזה לחץ גדול הרבה יותר ממה שיש על מתחרים ברמה שלי", התוודה ג'וניור באותו ראיון "לטלגרף". "אני רק רוצה להיות סרגיי בובקה שחקן הטניס ולא סרגיי בובקה הבן של". אך כדי "שהבן של" יהפוך להיות דמות העומדת בפני עצמה, יהיה עליו לעבור כברת דרך ארוכה שספק אם כשרונו ויכולותיו יאפשרו. מכשול נוסף העומד בפניו: קופץ המוט נותר אגדה עוד בימי חייו.
בניגוד לרבים אחרים, סרגיי הצעיר לא יכול היה לטעון כתירוץ, כי אין ברשותו את הגנים המתאימים להפוך לספורטאי על: מלבד האב, שבכלל החל את הקריירה כרץ משוכות וקופץ לרוחק, גם אם הבית, ליליה טוטוניק (שלימים הפכה בובקה) נחשבה בצעירותה למתעמלת מצטיינת ואתלטית טבעית. כל הגנים פשוט הונחו בשבילו על מגש מכסף. ג'וניור קיבל את כל התנאים המושלמים למלא את "הנעליים הגדולות": עוד בהיותו נער צעיר, נשלח ג'וניור לאחד מבתי הספר היוקרתיים בעולם, בנסיכות מונקו – שם עמדו לשירותו האישי מאמני טניס מהשורה הראשונה ויועצים אישיים שכרכרו סביבו 24 שעות ביממה.
סרגיי בובקה מימין עם נסטסיה קינסקי – מקבל את פרס "ספורט לשלום" (צילום: sport4peace)
ואולי זה הקוץ הגדול ביותר שבא בעוכריו של שחקן הטניס הבינוני: בניגוד לאביו, שקפץ כדי לשרוד תחת תנאים נוקשים של אימפריה סובייטית מתפרקת, סרגיי ג'וניור נולד אל העושר והנוחות שאביו השיג במו מוטו. כשהילד התבגר אביו כבר היה חבר בפרלמנט האוקראיני והחזיק אחוזה קוזקית מפוארת שלא היה שני לה באזור. "אבי הוכתר כגיבור העם, והיה בפרלמנט. כל האנשים אוהבים אותו. אצלי זה שונה. אני גדלתי במונקו בעושר ולא הייתי כמעט באוקראינה", סיפר ג'וניור לסוכנות החדשות האוסטרלית "דה אייג'".
למרבה ההפתעה, בשנים האחרונות, דווקא קופץ המוט אימץ את הטניס כתחביב החדש שלו, ובין מעגל חבריו העשיר, בובקה נחשב לשחקן כלל לא רע. ההתעסקות הבלתי פוסקת שלו בטניס בעשור האחרון בנתה לו שם של מומחה בין מעגל מקורביו, וכיום אחת מהכנסותיו היא שידוך בין מאמנים בכירים לטניסאים צעירים. בין הצלחותיו המופרסמות: שידוך בין הטניסאי אנדריי מדוודב למאמנו.
אך חיבתו החדשה של בובקה לטניס עדיין אינה מביאה אותו למגרשים. הוא בוחר להדיר רגליו מהמשחקים של בנו (מלבד החשובים ביותר) ומעדיף לנסות ולייעץ לו מהצד בנושאים מנטליים. תמיד עם אותו המסר: "תהיה קשוח יותר, תלחם עד הסוף, ההצלחה תלויה רק בך". אך סרגיי ג'וניור מעדיף לא לקחת עצות מאביו. במקום, הוא מנסה להזיז את הצל הענק שחוסה עליו שנים ומסתיר את הבזקי המצלמות. הוא מקווה, שכמו אביו, "יבוא יום ויצלמו אותו בגלל מי שהיה".
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
